גליוני הש"ס זרעים צד

אבל לר' ישמעאל דלית לי' למד מלמד מאי איכא למימר והביא מירושלמי קידושין פ"א ה"ב ע"ש דאמר נמצא למד מלמד עד כדון כר"ע דאית לי' למד מן הלמד כר' ישמעאל דלית לי' לומד מן הלמד כו' ועוד שם בכל אתר לית לי' לר' ישמעאל למד מן הלמד עש"ה וע"ע ירושלמי יבמות פ"ח ה"א קדשים מהו שיהו אסורים בערל ללמד מן הפסח אין את יכול שאין בם שבירת העצם ולא מן התרומה שהוא למד מן הלמד כו' וקאי שם ג"כ לר' ישמעאל דיליף איסור ערלות בתרומה מפסח ע"ש דאמר תני ר' ישמעאל נאמר תושב ושכיר בפסח ונאמר תושב ושכיר בתרומה מה תושב ושכיר האמור בפסח פסל בו את הערל כו' וע"כ שפיר אמר בפשיטות דא"א ללמוד קדשים מתרומה דהוי למד מלמד כיון דלר' ישמעאל קיימינן והוא הא לית לי' למד מלמד ואין כוונת הירושלמי למדה המבוארת בבבלי דאין למידין בקדשים למד מלמד דמדה זו לא הוזכרה כלל בירושלמי כפי זכרוני בעניי ואך הכוונה פשוטה כנ"ל דר' ישמעאל הא לית לי' למד מלמד בשום מקום וע"ע ירושלמי חגיגה פ"ג ה"ב תני ר' ישמעאל כו' שלישי בתרומה מניין ודין הוא אם טבול יום שאינו פסול בחולין כו' רביעי בקודש מניין ודין הוא מה אם מחוסר כפורים שאינו פסול בתרומה כו' ופריך עלה דנין לו מן הדין פי' בתמי' וכי דנין דין ק"ו מדין ק"ו הא שלישי בתרומה גופי' ילפי' בק"ו מחולין ואיך ילפי' רביעי בקודש מיני' בק"ו, כן פי' הק"ע שם ע"ש ונ' הכוונה פשוטה ג"כ כנ"ל כיון דלר' ישמעאל קאי ור' ישמעאל לית לי' למד מלמד וע"כ פריך דאיך יליף רביעי בקודש משלישי בתרומה דהוא גופי' למד משני בחולין הא לית לי' לר' ישמעאל למד מלמד וסבור הייתי לומר דהא דלית לי' לר' ישמעאל למד מלמד היינו עכ"פ היכא דאיכא צד קדושה כמו בסוגיין דהמלמד הראשון הוא תרומה דמיקרי קודש וכדכתי' וכל זר לא יאכל קודש וכן ביבמות הנושאים הם פסח ותרומה וקדשים וכן בחגיגה הנידונים תרומה וקדשים ובהך דקידושין ג"כ המלמד הראשון ג"כ הוא קידושי אשה דאמרי' דאסר לה אכ"ע כהקדש ויש שם עניין קדושה וכן הא דאמר שם וחופשה עלה היינו קרא וחופשה לא ניתן לה דהיא שיחרור השפחה דנעשית ישראלית ע"י השיחרור וזה נקרא ג"כ קדושה ע' גיטין ל"ח ב' דליהוי עם קדוש קאמר עש"ה ואולם העיקר דר' ישמעאל לית לי' כלל למד מלמד בשום מקום וכך הוא שטחיות ל' הירושלמי בקידושין בכל אתר לית לי' לר' ישמעאל למד מן הלמד]:

שם מה אם תרומה שהיא אסורה לזרים כו' פי' דמה תרומה דאיסורה גדול כ"כ דגם אחר הביטול היא אסורה לזרים דסאה תרומה העולה ממאה אסורה לזרים כמבואר בתוס' בכורות כ"ב ב' ד"ה תעלה ועכ"ז יש לה ביטול ערלה דאם תיבטל תהא מותרת אחר הביטול [כיון דאין צריכה עלי' כלל] לכ"ש דראוי שיהי' לה ביטול:

ה"ג (י"ג א') תמן לא הוכר האיסור כו', נ"ב לכאורה יש לדקדק מכאן דאם נתערב איסור בב' היתירים דנתבטל ואח"כ הוכר אחד מההיתירים דאין עתה רק תערובת חד בחד דליכא ביטול עכ"ז שרי כיון דכבר נתבטל ועדיין לא הוכר האיסור וכמו בשאור של תרומה שנפל לתוך העיסה והגביהו ואח"כ נתחמצה העיסה דעתה בהחמיצו אינו בטל עוד ועכ"ז שרי כיון דכבר נתבטל ועדיין לא הוכר ויש לחלק ובאתי רק להעיר:

פרק ג' ה"א (י"ז א') אם הי' צריכה לצביעה הראשונה אסור ואם לאו מותר, נ"ב נ' דצ"ל אם הי' צריכה לצביעה השני' מותר ואם לאו אסור והפי' דאם הצביעה הראשונה הית' קלושה ולא הי' בה די שבח עדיין והית' צריכה עוד לצביעה שני' לשיהי' הצבע ניכר ויפה ויהי' נשבח ע"י הצבע אזי כיון דבשני' ג"כ הרי ריבה ביותר עד שהקדיח א"כ הרי אין כאן שבח לא בראשונה ולא בשני' ומותר אבל אם הצביעה הראשונה כבר הי' בו די שבח ויפוי ולא הי' צריך עוד לצביעה שני' א"כ הרי כבר נאסר מצביעה הראשונה ואזי אף שחזר וצבעו והקדיח מ"מ באיסורו הוא עומד הואיל שכבר נאסה [ונתיישבתי עוד דיש לקיים הגירסא שלפנינו וה"ק דאם ההקדחה הית' צריכה לצביעה הראשונה פי' דלא ריבה כ"כ בצביעה שני' עד שמחמתה בעצמה הקדיח ונתקלקל רק דכיון דהי' כבר צבע הי' עי"כ ריבוי בשני' להקדיח אסור ואם לאו פי' דההקדחה לא הית' צריכה לצביעה ראשונה והיינו דצביעה שני' הית' בעצמה מרובה כ"כ עד שמחמתה בעצמה הוקדח ונתקלקל מותר דאף דכבר נאסר מצביעה ראשונה מ"מ פשוט דאם גירר הצבע ונסתלק השבח חזר להיות ניתר וע"כ צביעה שני' הבאה על הראשונה והיא הקדיחה וקילקלה חשוב כאילו גירר בה את הצבע הקדום וניתר ומשא"כ אם לא הי' ריבוי בצביעה שני' בעצמה כדי להקדיח ולפי עצמותה ג"כ הית' משבחת ורק כיון דהי' כבר צבע כו' א"א להחשיב כאילו גירר צבע הראשון דהא אילו חשבת להצבע הראשון שנגרר ואינו א"כ הרי גם השני אין בו כדי קלקול ואם באתי להתיר מחמת הקלקול על כרחך להחשיב צביעה הראשונה שישנה עדיין והיא הרי כבר אסרה וע"כ אין חוזר להיות היתיר [דאף דמקדיח עתה בצירוף השני' סברת הירושלמי לדמותו להשביח ולבסוף פגם למאן דאוסר ודו"ק]:

שם (ב') א"ר בא כו' הניית ערלה בטילה ברוב, נ"ב פ' כגון פת ותבשיל שנאפו ונתבשלו בעצי ערלה דאמר' יש שבח עצים בפת ותבשיל מ"מ כיון דאין כאן רק הנאת ערלה אזי אותן פת ותבשיל בטילין אח"כ ברוב וא"צ מאתים רק נגד ערלה בעין, מתני' פליגא כו' פי' דקשה מסיפא דקתני נתערב באחרים יעלה באחד ומאתים ומשני פתר לה קדירה בקדירות פי' דסיפא לא קאי ארישא אתבשיל שבישלו בקליפי ערלה רק הכוונה בסיפא אקדירה שיש בה תבשיל דערלה גופי' שנתערב בקדירות שבם תבשילי היתיר, א"ר יוסי מיסבר סבר ר' בא כו' שמותר לעשות כן בתחלה לא לשעבר פי' דר' יוסי בא ג"כ לתרץ הקושי' מן המשנה ואמר דאטו מיסבר סבר ר' בא כו' שמותר לעשות הנאת ערלה בתחלה היינו לאפות ולבשל לכתחלה בעצי ערלה לא לשעבר פי' האם אין דבריו רק לשעבר פי' דאמר רק דאם יש הנאת ערלה בטילה ברוב אבל לכתחלה וודאי הרי אסור לעשות הנאת ערלה [ול' כזה שכיח בירושלמי מאוד] וע"כ כיון דאסור לכתחלה לכן במשנה דאיירי בתבשיל שבישלו בקליפי ערלה היינו שבישלו בידים ועשה איסור ע"כ קנסי' בזה אפי' בשוגג דלא יהני לי' מעשהו כלל להקליש איסור הערלה וחשוב כאילו הערלה בעין עדיין ושפיר צריך גם התבשיל מאתים לבטל וכי קאמר ר' בא דהניית ערלה בטילה ברוב היינו רק אם באה ההנאה שלא ע"י מעשהו כגון שאפה ובישל קוף לפת ותבשיל בעצי ערלה וכדומה הוא דאמר דבטל אח"כ ברוב ודו"ק:

ה"ו (י"ט ב') דלעת שלקה בבית אבי' כו', נ"ב עמ"ש על הגליון בירושלמי ערלה פ"א ה"ג ד"ה גדיש שנדמע:

שם לוי שאל מהו שתטמא טומאת אוכלין שלקה כמחותכת היא פי' מהו שתטמא כו' מי אמרי' שלקה כמחותכת היא ומטמאה או לא: