גליוני הש"ס זרעים צב

מוקצה מחמת מצוה והכוונה אכל אתרוג דאיך יוצאין בשום אתרוג בחג וכנ"ל]:

שם (ב') והכא עיקרו פטור ותוספתו חייב, נ"ב ע' רידב"ז ד"ה נטעו דלעניין ערלה שייך עיקר ותוספת דחיוב ערלה מפאת הנטיעה דכתי' ונטעתם משא"כ לעניין מעשר אין החיוב מפאת הזריעה ע"ש וצ"ע דבמעשר נמי הא כתי' עשר תעשר את כל תבואת זרעך ולוקח פטור מהאי טעמא לפי שהוא ברשות מי שלא זרעו ואם חזר המוכר וקנאו מלוקח חייב אף דהוא עתה ג"כ לוקח מ"מ כיון דהוא ברשות מי שזרעו חייב ע' תוס' ב"מ פ"ח א' ד"ה תבואת ואולם בנדרים נ"ט א' מסיק דמעשר אין איסורו ע"י קרקע דדיגון הוא דקא גרים לה ע"ש ואולם משמע שם דגם ערלה אין איסורו ע"י קרקע ע"ש כ"ח ב' בר"ן ד"ה שניא שביעית כו' ואדרבה משמע שם דערלה חשוב טפי אין איסורו ע"י קרקע ממעשר עש"ה וע' תוס' מנחות ס"ט ב' ד"ה בצל עש"ה וע' תוס' קידושין ל"ח א' ד"ה והה"ד לערלה בשתים ע"ש כל הדיבור וגם צ"ע דמדוע יחשב ערלה איסורו ע"י הנטיעה הא גם עלה מאליו חייב בערלה ולמ"ד לעיל דנוטע לסייג חייב במעשר י"ל דזהו החילוק שבין ערלה למעשר דבערלה חשיבא הנטיעה גורמת החיוב דהא תלוי בכוונת הנטיעה דנוטע לסייג פטור מערלה ומשא"כ מעשר אין חשוב מעשה הנטיעה והזריעה גורמת החיוב דהא אין תלוי בכוונת הנוטע כו' דאפי' נוטע שלא לאכילה נמי חייב במעשר ודו"ק:

שם (ג' א') להקדש חייב שהוא ראוי לפדותו ולחייבו, כ"ב עמ"ש על הגליון בירושלמי חלה פ"ד ה"ב ד"ה קב הקדש מצרף:

ה"ב (ב') וכר' ישמעאל דאמר כל ביאות האמירות בתורה לאחר ארבע עשרה שנה נאמרו שבע שכיבשו ושבע שחילקו, כ"ב כל' זה ירושלמי סוטה פ"ז ה"ג:

שם מחלפה שיטתי' דר' ישמעאל, כ"ב ע' גליון הש"ס דבש"ס מקשה כמה פעמים מתנא דבי ר' ישמעאל על ר' ישמעאל ומהם במגילה כ"ג א':

שם פרט לירושלים שהוא לכל השבטים. כ"ב נזכר מזה בירושלמי מעשר שני פ"ג ה"ג א"ר יונה בדין הי' אפי' בתים ששם לא יטבילו שהן של כל ישראל ע"ש וע"ע ירושלמי סוטה פ"ט ה"א לרשתה פרט לירושלים שהיא לכל השבטים שם (ד' ב') ופטור מן המעשרות נ"ב ע' ירושלמי מעשרות פ"ה ה"ב זרע בחורבה והביאה שליש וסיכך על גבה כו' זרע בבית והעביר הסכך כו' עש"ה, ויל"ע למאי דאמר דנוטע בבית פטור ממעשרות משום דכתי' שדה אי גם בנוטע במדבר יופטר ממעשר דמדבר נמי לא מיקרי שדה ע' בבלי קידושין כ"ז ב' שדה שלא יעמוד כו' בגבת ויזרקנה למדבר עש"ה ואולי הוא מילתא דלא שייכא כלל דנוטע במדבר אין מצמיח ומגדל פירות ע' חולין פ"ח ב' ואם הוא מצמיח כו' י"ל דתו מיקרי גם שדה כיון דמצמיח כו' וקמיחייב שפיר במעשר:

ה"ג מן הדא חזר בי' דא"ר יוחנן כו' מכיון שיש כמחט של מיתין דבר בריא שיש לו ג' שנים פי' דר' יוחנן אמר זה על המשנה דלכן בנשתייר בשורש פחות ממחט כו' חייב בערלה ותלוי השיעור במחט משום דכמחט דבר בריא שיש לו ג' שנים היינו דיש בכמחט כח גידול של ג' שנים וע"כ כך בנעקר האילן ונשתייר בשורש רק פחות ממחט אזי אין בו עוד איכות כח גידול של ג' שנים וחזר לאיכות ערלות דהוי כאילן שאין לו ג' שנים דהוא ערלה וע"ז שאל חזקי' שליש מחט שנה שני שלישים שתי שנים פי' דמי אמרי' דאם נשאר בשורש שליש מחט נשאר בו איכות גידול של שנה ויהי' ערלה עוד רק ב' שנים וכן אם נשאר ב' שלישים יש בו איכות גידול של ב' שנים ויהי' ערלה רק עוד שנה או דילמא כל שהוא פחות ממחט דחזר לאיכות כח גידול פחות מג' שנים דיש בזה ערלות אין לחלק בערלות והוי ערלה ג' שנים חדשים [וע' לעיל הלכה א' א"ר יונה עיקר ערלה צריכה לי' אין עיקר ערלה פחות מג' שנים ע"ש ברידב"ז ד"ה נטעו] ואי' איבעי' דחזקי' אהתחלה דאילן דאם יש בשורש שליש מחט בידוע שעבר עליו שנה כו' דא"כ הי' לו לומר בהאי לישנא שליש מחט דבר בריא שיש לו שנה וכל' האיבעיא דחברייא מחט ושליש דבר בריא שיש לו ד' שנים וכוונתם לעניין רבעי דלא יתחייב עוד ברבעי דכבר עברו עליו ד' שנים ואך בעיא דחזקי' היא על המשנה אם נשאר בו שליש מחט אם יש לו כח גידול של שנה ויהי' ערלה רק עוד ב' שנים כו' וע"כ מדשאל חזקי' כן על כרחך דחזר בו ממה דחשבו כתלוש לגמרי דאי חשוב בתלוש לגמרי וודאי דהגדל מכאן ואיליך הוא גידול חדש וחייב בג' שני ערלה או דחזר בו ומחשבהו כמחובר ואך דמסופק במחובר זה אם כח גידול הנשאר בו הוא לפי כמות השורש כנ"ל וע"ז א"ר יונה דמה שחזר הוא משום דברי ר' יוחנן הנ"ל עצמם דמדאמר ר' יוחנן דטעמא דמתני' דתלוי בשיעור מחט משום דכמחט יש בו גידול של ג' שנים וע"כ בנשאר פחות ממחט חזר לאיכות כח גידול של פחות מג' שנים דיש באיכות זה ערלות א"כ עכ"פ הרי הוא מחובר שפיר אלא דאין בו כח גידול של ג' שנים [וי"ל עוד דאיבעי' דחזקי' הוא הן לעניין התחלת אילן אם יש בו שליש מחט אי בידוע שעבר עליו שנה כו' והן לעניין אילן שנעקר ונשתייר בו שורש שליש מחט אי יש בו כח גידול של שנה והוי ערלה רק עוד ב' שנים כו' וכיון דלגבי אילן שנעקר לא שייך ל' אדבר בריא שיש לו' דל' זה שייך רק בהתחלת אילן לומר דדבר בריא שעבר עליו זמן שנה כו' וע"כ לא נקט חזקי' ל' זה רק אמר סתמא שליש מחט שנה כו' ומשא"כ חברייא דאיבעי' דידהו רק לעניין התחלת אילן דלגבי אילן שנעקר לא שייכא כלל איבעי' דידהו דביש בשורש רק כמחט כו' הא פטור לגמרי מערלה ומרבעי [כיון דיש כח גידול של ג' שנים וכל שאין לו ערלה אין לו רבעי] וא"כ אמרו חברייא כ' זה דבר בריא שיש לו כו' ודו"ק]:

שם (ה' ב') וחש לומר שמא השרישה הילדה כו' ר' יוסי בשם ר' יוחנן שרשים אין בהן ממש פי' דבא לתרץ ג"כ הקושי' וחש לומר שמא השרישה כו' דא"צ להא דא"ר יהודה דמתאחה היא עד שלא תשריש דאפי' אפשר שתשריש עד שלא תתאחה נמי אין חשש דשרשין אין בהם ממש ואין ההשרשה מחייבת אף דהית' עד שלא תתאחה ונפטרת שפיר בהתאחה אא"כ אף דכבר השרישה, א"ר זעירא לר' יוסי בפירוש שמעתנה מן ר' יוחנן אומן שיטתי' כו' פי' דדיקדקת כן מדבריו במקום אחר [והוא כמו דאמרי' בבבלי בפירוש שמיעא לך או מכללא שמיעא לך] והיינו ממאי דאמר נטע ואח"כ הקדיש חייב בערלה ומדלא אמר נטע והשריש ואח"כ הקדיש משמע דאפי' השריש אחר שהקדיש חייב ואין השרשה דהקדש פוטרת וע"כ דיקדקת דכי היכי דהשרשת פטור דהקדש אין פוטרת ה"נ השרשת חיוב דילדה אין מחייבת וזהו ואתון סברין מימר הקדש פטור וזקינה פטור ול' זקינה פטור הוא לאו דווקא דהא בילדה עסקי' ואך איידי דאמר הקדש פטור אמר נמי זקינה פטור ועיקר הכוונה רק דכמו שהוא הדין בין הקדש וחולין דהקדש הוא פטור וחולין חיוב ואין פוטר השרשה דהקדש כך הוא הדין בין זקינה לילדה