גליוני הש"ס זרעים צ

לא ימצא עדים כלל שהוא שלו וע"כ הוא ייאוש מאיליו ואפי' אין מתייאש ועומד וצווח נעשה כצווח על ביתו שנפל כו' ויוצא ממילא מרשותו והוי של האנס מה"ת וע"כ האנס אוסר בזריעתו מה"ת, נתייאשו כו' ולא נשתקעו כיון דיכול להוציאו בדין כיון דלא נשתקעו כו' וימצא עדים לברר בבי"ד שהוא שלו ואין כאן רק הייאוש שנתייאש ס"ל כר' אחא דייאוש קונה בגזילה רק מדרבנן וע"כ איסורו רק מדרבנן, כ"ז הוא לפי' פי' התוס' בסוכה ל' ב' בקצת תוספת הסברה ואולם ק"ק בזה דא"כ אמאי אמרה המשנה מאימתי נקרא אנס פי' לאסור משישקע דאז האיסור פשוט טפי דהוא מה"ת הא רבותא טפי הו"ל לאשמעי' דאפי' ביאוש גרידא אוסר מיהת מדבריהן והול"ל מאימתי נקרא אנס משנתייאשו הבעלים וע"כ לולי דברי התוס' לענ"ד אולי צ"ל להיפוך נשתקעו הבעלים ולא נתייאשו הבעלים איסורו מדבריהן פי' דכיון דלא נתייאשו השדה הוא של הבעלים מה"ת עדיין ואך דכיון דנשתקעו והכל סוברין שהיא של האנס ונאסרה בזריעתו לכן אסור מדבריהן משום מראית העין וע' תוס' פסחים כ"א ב' ד"ה ר' יהודה כו' דמפאת ששם בעליו עליו אף שבאמת אינו שפו אוסר משום מראית העין ע"ש וכך כאן הואיל ושם האנס עליו שהכל סוברים שהוא שלו אוסר משום מראית העין אף שבאמת אינו שלו, נתייאשו הבעלים ולא נשתקעו הבעלים איסורו דבר תורה דס"ל דייאוש קונה מה"ת ולכן בנתייאשו אף שלא נשתקעו איסורו ד"ת והמשנה רבותא אשמעי' דמשישקע אף שאין שם יאוש אוסר האנס מדרבנן מיהת:

ה"ו (ל"ה א') מהו לומר על פיתו המוציא כו', נ"ב עמ"ש על הירושלמי דכאן בגליון הירושלמי ברכות פ"א ה"ה ד"ה טופס ברכות כך הוא:

שם ויש כרם מיטלטל, נ"ב כ' פני משה דכ' דכרווך דומי' דשדך כו' ע"ש ולא ידעתי מנא לי' היקיש זה ובכתוב אך מעין ובור מקוה מים יהי' טהור דאיתקשו מעיין ובור מקוה מים אהדדי וכדאמרי' מה מעיין שאין בו תפיסת ידי אדם אף מקוה כו' ועכ"ז אמרי' בבבלי שבת ל"ה א' דמעיין המיטלטל טהור ופירש"י דטובלין בו ולא אמרי' דמה בור בקרקע אף מעיין כן וע' תוס' נזיר ס"ד א' ד"ה כתיב דסתם מעיין ובור הם בקרקע וצ"ע דבמעיין הא משכחת מעיין המיטלטל ונזכרתי דבור נמי משכחת בור שבספינה ואמרו באמת בסיפרא אי בור יכול אפי' בור שבספינה ת"ל מעיין מה מעיין שהוא בקרקע כו' וצ"ל דאף דמשכחת מעיין מיטלטל בבארה של מרים אין מזכירין מעשה נסים ואולם גוף פי' הפני משה במחכ"ת ליתא דהא שדך גופי' משכחת לי' מיטלטל בזרע בעציץ כמו כרם ומ"ש שדה מכרם וצ"ל דהירושלמי מסברא קאמר דמיטלטל לאו שמי' כרם [וע' תוס' גיטין ע"ז ב' ד"ה פליג דכרמלית המיטלטל אינו כרמלית גמור ע"ש ואינו עניין לכאן] ועוד כ' הטעם דכיון דהוא מיטלטל ואפשר לקחת כל עציץ מה' העציצים משם ולהניח השאר לכן אין להם חיבור יחד להקרא כרם והויין כאו"א רק כגפן יחידי ואין לו דין כרם [והוא כזוחלין דכיון דניידי אין להם חיבור וע"כ אין מקוה מטהר בזוחלין משום דאין להם חיבור יחד ואין כאן מ' סאה וכמבואר בביאורי הגר"א יו"ד סי' ר"א משו"ת הריב"ש וכזה מצינו בכ"ד ואף דכאן אין נייד מעצמו רק ע"י אדם או בע"ח שיעבירנו משם מ"מ סברת הירושלמי דגם ביכולין כאו"א להיטלטל משם ע"י אדם כו' ג"כ תו אין להם חיבור יחד להחשב כרם וכנ"ל]:

פרק ח' ה"א (ל"ו א') על דעתי' דר' יונתן כתי' שדך לא תזרע כלאים לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך כלאים. נ"ב משמע דכלאי הכרם הוא ג"כ בכלל כלאי זרעים וקצ"ע דהא סתמא דירושלמי הוא ר' יוחנן ור' יוחנן הא ס"ל בירושלמי ערלה פ"ג ה"ז דכלאי זרעים נוהג בח"ל מה"ת מהיקישא דכלאי זרעים לכלאי בהמה ושעטנז וכלאי הכרם דלית בי' היקיש אין נוהג בח"ל מה"ת רק מדברי סופרים עש"ה וא"כ הא משמע סברת ר' יוחנן דאין כלאי הכרם בכלל כלאי זרעים דאל"כ לינהוג בח"ל מתורת כלאי זרעים מיהת ואין לומר דהא דאמר כאן לאיזה דבר נאמר כו' היינו רק דאי לא הי' נאמר לאו דכלאי הכרם אזי הי' בכלל כלאי זרעים ומשא"כ עתה שנאמר בו לאו מיוחד הנה הוציאו הלאו ההוא מכלל כלאי זרעים וע"כ לא מהני לי' מעתא היקישא דכתי' בכלאי זרעים לחייבו גם הוא בח"ל דז"א דא"כ אכתי מאי פריך כאן לאיזה דבר נאמר כו' הא להא גופי' איצטרך להוציאו בכלל כלאי זרעים לשלא ינהוג בח"ל ובאתי רק להעיר:

שם (ל"ז ב') ליידא מילה כתי' ושבתה הארץ וגו' לעניין ל"ת שבו נ"ב ע' פני משה דהכתוב בא רק להוסיף עשה על מה שמוזהר בל"ת וצ"ע דהא קיי"ל דכל היכא דאיכא למידרש דרשי' ולא מוקמי' בלאוי ועשה יתירי ומדוע לא כאמר דבא לחייב שביתה מכל מלאכות דיש צורך בהעשה בפ"ע ואולי בלא"ה אין כאן עשה יתיר' דיש תוספת בהעשה על הלאו דהלאו אוסר זריעה וזימור רק בשדה וכרם ומשא"כ בית אינו בכלל דבית לא מיקרי שדה וכרם ומשא"כ בעשה דכתי' ושבתה הארץ יש איסור מפאת העשה גם בבית דגם בית בכלל ארץ כ' ירושלמי ערלה פ"א ה"ב בסופה דמשמע שם כן עש"ה וא"כ העשה צריכה שפיר בלא"ה ואין כאן עשה יתיר' ורק לעניין גוף תיבת ושבתה דאין מפורש ממה תשבות בזה אמרי' דילמוד סתום מן המפורש דהכוונה אשביתה מזריעה וזימור המפורשין בלאו אבל תוספת על הלאו יש כאן שפיר דנאסרו זריעה וזימור גם בבית:

ה"ב (ל"ח א') וכי מה עשה מעשה פי' דאיזה מעשה עושה אם מעמיד זכר אצל נקיבה ומה ה"א לאסור ומשני אלא (כצ"ל) בשהטיל ולפי דעתו הוא מטיל פי' דאיירי בשהטיל הזכר אח"כ זרעו בהנקבה ולפי דעת האדם הוא מטיל פי' דניחא לי' בההטלה וע"כ ה"א דכיון דמעשהו שהעמיד הזכר אצל הנקבה גרם לההטלה וניחא לי' בה יש איסור בדבר וצריך להפרידם זמ"ז ולא יניח את הזכר להטיל זרעו בהנקבה קמ"ל ול' זה וכי מה עשה מעשה אלא בשהטיל ולפי דעתו הוא מטיל" ע' דוגמתו לעיל פ"ז ה"ג "וכי מה עשה מעשה אלא כשהוסיף לפי דעתו הוא מוסיף" ושם ג"כ הכוונה כן ע"ש בפני משה וברידב"ז:

ה"ג (ב') מה נן קיימין אם בשקשרו בשערו כו', נ"ב ע' רידב"ז ד"ה תני ר"מ פוטר וד"ה ר' יונה דבקשור בשערו כיון דאי דחיף כאיב לי' לא אתי לדחופי וזה כעניין בבלי שבת נ"ב א' תחב לה בזקנה מהו כיון דאי מנתח לה כאיב לה לא אתיא לכתוחה, ומ"ש הרידב"ז דמה שהשער נישא ע"י שניהם בזה אין איסור כיון דהשער מגוף הבהמה ואין איסור אם בהמה נישאת ע"י חברתה והאיסור רק כשנושאין שניהם דבר מבחוץ אולי ראוי שיהי' זה תלוי בספק דמצינו בכ"ד אי שערו כגופו דמי ע' בבלי זבחים י"ט א' יצא שערו בבגדו מהו שערו כגופו דמי או לאו כגופו דמי ובב"ק ע"ח ב' במכירה חוץ מגיזותי' אי הוי שיור ובעירובין כ"ז ב' דצאן ע"ג גיזתה לאו גופי' הוא