גליוני הש"ס זרעים ט

תעניתו וע' שו"ת הריב"ש סי' רפ"ז עש"ה כל התשובה וע"ע שו"ת הלכות קטנות חלק ב' ס' ק' וחידוש שלא הביא ר"ן וריב"ש הנ"ל וע"ע תוספתא תענית פרק ב' ט' באב שחל להיות בע"ש אוכל אדם כביצה ושותה כביצה כדי שלא יכנס לה כשהוא מעונה והוזכר מזה גם בעירובין ונ"א א' אך שלא הוזכר שם שתי' רק מביאין לו כביצה ואוכל כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה:

– שם כל הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל כאילו עשאו במה כו' נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' כ"ב דדווקא לחבירו אבל לרבו או לאדונו כגון משרת אצל בעה"ב שרי וע"ש כל התשובה:

– שם הקב"ה עושה לו חפציו, נ"ב כל' זה ע"ז י"ט א':

שם שנא' ושבע ילין בל יפקד רע אל תיקרי שבע אלא שבע נ"ב דוגמתו ערכין י"ג ב' שובע שמחות כו' אל תיקרי שובע אלא שבע ובמגילה ט"ו ב' שבעים בלחם נשכרו אל תיקרי שבעים אלא שבעים:

שם כל המשביע עצמו מדברי תורה ולן אין מבשרין אותו בשורות רעות שנא' ושבע ילין בל יפקד רע, כ"ב ל' השאלתות פ' מקץ כל המשביע עצמו מדברי תורה או קורא ק"ס על מטתו ולן אין מבשרין כו' עכ"ל, והא דדרשי' כ' שביעה על שביעה בדברים דוגמתו ב"ב כ' ב' ע"ש תוד"ה והמפייסו בדברים מש"ש דנפש נענה תשביע היינו תשביע בדברים, ור' אין מבשרין אותו בשורות רעות כו' דוגמתו שבת ס"ג א' ע"ש:

שם תוד"ה ימים שהיחיד גומר בהם את ההלל כתבו לאו דווקא יחיד אלא אפי' ציבור קורא יחיד כיון שאין כל ישראל ביחד כו', נ"ב דוגמתו רש"י גיטין ח' ב' ד"ה כיבוש וע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' מ"ז דכ' אהך דת"ת דיחיד דש"ס מגילה כ' ב' דאפי' ת"ת דרבים כל שאינו של כלל ישראל כולם מיקרי ת"ת דיחיד עש"ה:

בא"ד כתבו ומיהו אור"ת כו', נ"ב ע' ספר הישר לר"ת דמ"ב ע"ב דפוס וויען כ' עוד טעם לברך על ההלל בר"ח ביחיד דהא לא גרע מקורא בתורה דחייב לברך ע"ש ולפי"ז ברכת ההלל היא ברכת התורה וצ"ל דהשיבותו קובע כו ברכה לעצמו ואין נפטר בברכת התורה דשחר דומי' דברכה על קריאת התורה בציבור אף דברנו בשחר וגם אין דעתו בברכת התורה דשחר לפטור את ההלל ואע"ג דמפאת ברכת התורה הי' ראוי לומר לעסוק בתודה לא לקרוא את ההלל שהרי אין חיוב ת"ת לקרוא מזמורים אלו דייקא מ"מ י"ל דכיון דעניינו של האדם אז לקרוא מזמורים אלו לכן זהו לימודו הראוי לו וה"ל חיוב העסק בתורה ג"כ לקרוא מזמורים אלו וכמו ששמעתי כזה בשם גאון אחד קדוש ז"ל אהך דפ"ק דנדרים אשכים ואשנה פרק זה נדר גדול נדר כי' ופריך והא מושבע ועומד מהר סיני הוא דק' הא אין מושבע ללמוד פרק זה דייקא ואמר ז"ל דכיון דעניינו של האדם וחפצו ללמוד פרק זה לכן זהו לימודו הראוי כי והוי גוף חיוב ת"ת על פרק זה, ועוי"ל דכיון דבציבור נוסח הברכה לקרוא כו' וביחיד נמי הא יש חיוב ברכה עכ"פ מפאת ברכת התורה וע"כ אין ראוי לנוסח הברכה להשתנות ויש גם ליחיד להיות נגרר בהנוסח אחר הציבור ולברך בנוסח שלהם וכדמצינו בכמה דוכתי טופס ברכות כך הוא וכך כאן אין משתנה הטופס מציבור ליחיד, ושוב נזכרת דדברי ר"ת הנ"ל דלא גרע מעוסק בתורה הובאו בשמו בתוס' סוכה מ"ד ב' ע"ש, וע"ע רוקח סי' ש"ע דכ' ג"כ בברכת הלל דר"ח משום דלא גרע מקריאת התורה או לומד שצריך לברך עכ"ל:

שם תוד"ה טועם ואין בכך כלום כתבו פיר"ח שחוזר ופולט כו', נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' כ"ו ועוד שם סי' ק"ס ומש"ש בטועם בערב שבת דג כו' משום טועמי' חיים זכו כו' כוונתו למה שכ' בפע"ח שער השבת פרק ג' יום ו' צריך לטעום כו' וכן הוא בסידור האר"י ז"ל:

– שם ב' ההוא דנחית קמי' דרבה, נ"ב כל' זה לקמן ל"ג ב' יומא ל"ו ב' וע"ע יומא כ' ב' ההוא דנחית קמי' דרבא אולי צ"ל גם שם רבה:

-- שם כמה מעליא הא שונכתתא, כ"ב כל' זה עירובין ס"ד א' כתובות כ"א א' ב':

שם אמרי במערבא ערבית דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ד' אלקיכם אמת. כ"ב ע' שו"ת ח"ס חאו"ח סי' יו"ד, ויל"ע לתוס' לעיל ב' א' ד"ה מאימתי דזמן ק"ש של ערבית להלכה מתחיל ביום מפלג המנחה או כשאר תנאי ע"ש א"כ הרי צריך לקרותה אז בתחלת זמנה דזריזין מקדימין וא"כ מדוע אין אומרים אז פרשת ציצית ג"ג דציצית הא וודאי זמנייהו עד הלילה ממש דכל היום הרי הוא זמן ראי' ונ' דאפי' בקורא בלילה ממש מ"מ כיון דבתחלת זמן ק"ש דהוא ביום יש לומר פרשת ויאמר אין אל הנוסח להשתנות בשביל שעשה זה שלא כהוגן ואיחר המצוה וגם יש לדמותו כהך דלעיל יו"ד ב' דקורא מכאן ואיליך לא הפסיד ברכות דאין הנוסח משתנה בעבור הזמן ואפי' לא להפסיד הברכות שאינם מגוף הק"ש וכ"ש שאין למטבע גוף הק"ש להשתנות באיחור הזמן וצ"ע שם אכ מאי אסהדותי' כו', נ"ב כזה יבמות ס"ד ב':

-- שם כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות סי' רנ"ח דעתו דגם בק"ש של ערבית כן עש"ה וע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' כ"ד וע"ע שם ח"ג סי' ל"ז:

ט"ו א' כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא ק"ש ומתפלל מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן דכתי' ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ד', כ"ב הך דנפנה כ' דנלמד ג"כ מקרא דה"ק ארחץ אחרי הנקיון שאנקה גופי ע"י ההפנות, כן יש ללמוד מדברי הבה"ג ה' ברכות פרק ג' שכ' ומיבעי לי' לבר ישראל במקויי נפשי' ולדכויי נפשי' והדר צלויי שנא' ארחץ בנקיון כפי וגו' עכ"ל, וכ' מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן כל' זה סוכה מ"ה א':

-- שם חזי מר האי צורבא מרבנן דאתא ממערבא ואמר כו' נ"ב בזה יבמות כ"ב א' וש"נ:

שם א"ל שפיר קאמר מי כתי' במים בנקיון כתי' כל מידי דמנקי, נ"ב בס' הפרדס לרש"י סי' מ' כ' ואעפ"י שדרשו חז"ל ארחץ בנקיון בכל מידי דמנקי אפי' צרורות ועפר דרוש וקבל שכר אבל בפשט המקרא אין רחיצה בלא מים עכ"ל וצ"ע דנהי דרחיצה סתמא פירושה במים מ"מ ארחץ בנקיון שפיר יתכן להתפרש בכל מידי דמנקי:

שם דהא חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא וה"מ לק"ש אבל לתפלה מיהדר, נ"ב הנה הש"ס כאן קורא לק"ש צלותא וע' שו"ת הרא"ש כלל ג' אות ט' דבלשון בני אדם כל דבר הצריך צירוף עשרה נקרא תפלה ע"ש וע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' קס"ג במי שנשבע שלא יתפלל והית' כוונתו שלא להתפלל לפני העמוד דאוסרו שם גם לקרות בתורה לציבור עש"ה והיינו דגם זה כלל תפלה בל' בני אדם וע"ע במפרש לתמיד כ"א ב' ד"ה ובאו ללשכת הגזית לקרות את שמע דקורא לק"ש תפלה וכ' שם דעניינו תפלה עש"ה שם רעד כונה עד פרסה, כ"ב ע' פסחים מ"ו א' וע"ע דוגמתו מגילה כ"ט א' תיתי לי דכי מרחיקנא פרסה עיילנא ומצלינא כו'