גליוני הש"ס זרעים ח

ד' משנה י"א בשם הירושלמי שניא היא שהדבר מסוים שלא יקבע הדבר חובה מפני שאנשים גדולים היו ויסמכו עליהם ע"ש:

שם עשה כדברי ב"ש עשה עשה כדברי ב"ה עשה, נ"ב דוגמת ל' זה ב"ב קכ"ד א' עשה כדברי רבי עשה כדברי חכמים עשה:

– שם אמרו לו א"כ היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך, נ"ב דוגמא לזה מכשירין פרק ג' משנה ד' אמרו להם אם כך הייתם עושים לא עשיתם טהרה מימיכם:

-- שם ושתים לאחריה, נ"ב לפי שבלילה אדם ישן בתוך החושך ואינו רואה צריך שמירה יותר מביום לפיכך תיקנו ברכת שומר עמו ישראל בערב ל' ס' הפרדס לרש"י סי' כ"ז וצ"ע מדוע לא כ' דצריך שמירה מפני המזיקין כדלעיל ה' א' ואולי זה בכלל דבריו:

שם ב' זו היא מעולה שבברכות, נ"ב כל' זה יבמות ק"ב ב':

שם הילכך לימרינהו לכלהו, נ"ב גי' הרי"ף א"ר פתא הילכך לימרינהו לכלהו ודוגמתו לקמן נ"ט א' א"ר פפא הילכך כמרינהו לתרווייהו וע"ש בגליון הרי"פ מה שציין בזה וע"ע סוטה מ' א' א"ר פפא הילכך נמרינהו לכלהו ועוד דוגמתו בשבת כ' א' א"ר פפא הילכך בעי' רוב עוביו ובעי' רוב היקיפו וכזה עוד חולין ס"ה א', ע"ו ב' ועוד בחולין מ"ו א' א"ר פפא הילכך בעי' כזית במקום מרה ובעינן כזית במקום שהיא חי':

שם תוד"ה שכבר נפטר באהבה רבה כתבו בירושלמי יש כו' והוא ששנה על אתר פירוש לאלתר שלמד מיד באותו מקום, נ"ב ע' תוספות מועד קטן כ"ו ב' בשם הירושלמי כמה הוא על אתר כדי דיבור ע"ש וכ"ה בירושלמי במכלתין פרק ב' הלכה א' ופשוט דגם כאן הכוונה כן ומ"ש התוס' שלמד מיד באותו מקום צ"ל דבאו לאפוקי אם הלך מבית לבית. אפי' בכדי דיבור דשינוי המקום ג"כ מבטל ממנו שם על אתר כיון דתיבת אתר הוא תרגומו של מקום:

י"ב א' ומאי ברכות אין מעכבות זו את זו סדר ברכות כ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל כ"ד אות ג' וכוונתו לגמ' דכאן:

– שם מי ששכן את שמו בבית הזה, נ"ב ל' המשנה יומה י"ח ב':

– שם אהבה ואחוה ושלום וריעות, נ"ב כזה הוזכרו ד' אלו יחד לקמן ט"ו ב', כתובות ח' א':

-- שם תוד"ה לא לאתויי נהמא כתבו ור"י הי' אומר לחומרא כו' נ"ב ע' גליון הגרע"א ז"ל ומה שהביא מן הרש"א פסחים דספק ברכות להקל רק בברכת המצוות אבל לא בברכת הנהנין כן כ' גם הפנ"י כאן במקומו:

– שם ב' ר' ששת כי כרע כרע כחיזרא, נ"ב כ' הבה"ג פרק ה' מה' ברכות כחיזרא דדיקלא דכתיב הלכוף כאגמון ראשו:

– שם כי קא זקיף זקיף כחיויא, כ"ב דוגמתו לקמן מ"ט א' תקפי' ר' ששת לקועי' עלי כחיויא וע' רשב"ם ב"ב מ"ה ב' ד"ה נחש בריח דכ' הוא לויתן זכר תקוף הוא כבריח עכ"ל:

– שם כל השנה כולה אדם מתפלל כו' נ"ב ע' שו"ת הר"י מגא"ש סי' קפ"ה:

שם והמלך המשפט נ"ב בכלבו סוף סי' י"א בשם הראב"ד דאין הפי' מלך של המשפט רק הפי' שהוא עצמו המלך והוא עצמו המשפט כמו האומר שהוא החכמה והוא המדע כו' ע"ש:

– שם בחיר ד' יצתה בת קול ואמרה בחיר ד', כ"ב דוגמתו מכות כ"ג ב':

שם ומפני מה לא קבעוה משום טורח ציבור, כ"ב כזה לקמן כ"ז ב' שאני ציבור דלא מטרחינן להו ל"א אז תענית י"ד ב' אין מטריחין את הציבור יותר מדאי, וע"ע לקמן ל' ב' רש"י ד"ה בציבור שנו וע' ס' הפרדס סי' קע"א לימוד שאסור להטריח את הציבור ע"ש וע"ע שו"ת מהר"ם פאדוה סי' ע"ח וע"ש חידוש דלפי פירושו שם בירושלמי דימה הירושלמי טורח ר' יוחנן לגודל מעלתו לטורח ציבור מש"ה ודבר זה מצינו בכמה דוכתי דאדם גדול יש בו מדרוה כללית ונחשב ציבור וע' לקמן כ"ח ב' כיון דחזיתינכו חשיבתינכו עלואי כשיתין רבוון בית ישראל כו' וע' תענית ט' א' שאני משה כיון דאלים זכותו כרבים דמי:

שם פרשת ציצית מפני מה קבעוה, נ"ב פי' בערבית הא לאו זמן ציצית, ראבי' סי' א' וצ"ע לפי"ז הא דחשיב בשינויא מצות ציצית:

– שם מפני שיש בה חמשה דברים, נ"ב דוגמתו פסחים קי"ח א':

-- שם ולא זכיתי שתאמר יצי"מ בלילות, נ"ב משום דעיקר גאולה ביממא, ל' ס' הפרדס לרש"י סי' קל"ד וכוונתו לגמ' דלעיל ד' ב':

שם וחכ"א ימי חייך העוה"ז כל להביא לימות המשיח, נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' מ"ב ח"ל וכן מצאתי בב"ר וחטאתי לאבי כל הימים לעוה"ב שכולו ימים כלומר שאין בו לילות כדכתי' ולא יבא עוד שמשך עכ"ל ואולי כזה כוונת הדרש גם כאן דכל ימי חייך היינו ימות המשיח דכולם ימים כי לא יבא עוד שמשך וגו':

– שם אמרו לו לא שתעקר כו', נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קמ"ט עש"ה:

י"ג א' אלא מעתה הקורא ליעקב יעקב כו' כ"ב ע' קושי' זו בחזקוני עה"ת בראשית פרשה ל"ה פסוק יו"ד ותי' תירוץ אחר עש"ה:

שם ב' כיון דאמליכתי' למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים, ברי"ף איתא בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם וכ"ה בירושלמי כאן ומעין זה בסוכה ל"ז ב' מוליך ומביא למי שהארבע רוחות שלו מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו ול' הבה"ג פרק ב' מה' ברכות כדי שתמליכהו עליך ועל השמים ועל הארץ ועל ארבע רוחות העולם, וע"ע ס' הפרדס לרש"י סי' ס"ג יאריך בדל"ת עד שיעור שיעשנו יחידי בלבו בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם וקמפרש שם דהכוונה לייחד אלקותו בד' רוחות הארץ וד' רוחות התהום ובז' הרקיעים ע"ש [ויש שם נוסחא בד' הרקיעים ואינה מובנת]:

– שם טפי לא תצטערן נ"ב כעין זה דלא הצריכו להצטער בישן בנדה י"ב א' ישנה לא בעיא בדיקה וברש"י ישנה איכה צערא ולא אטרחוה רבנן:

– שם רש"י ד"ה פרקדן כ' שוכב על גביו ופניו למעלה נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב חאו"ח סי' ה':

י"ד א' מטעמת אינה טעונה ברכה והשרוי בתענית טועם ואין בכך כלום, נ"ב בס' הפרדס לרש"י ה' יוה"כ סי' קפ"ה וז"ל והא דאמרן היושבת בתענית טועמת את תבשילה ואין בכך כלום ה"מ טעימה בעלמא בלא בליעה ואם בולעת קימעא אין בכך כלום כו' עכ"ל נ' דכך הית' גירסתו בגמ' היושבת בתענית כו' וחדית לן לפרש אומרו "ואין בכך כלום" דה"ק טועמת את תבשילה ואין חוששין שמא מתוך הטעימה תשכח ותבלע קימעא שהרי אפי' תבלע קימעא אין בכך כלום דנהי דאסור לכתחלה לבלוע אפי' קימעא מ"מ לא חמור כולי האי לשנחוש עליו, כך כן כוונתו:

שם עד כמה ר' אמי ור' אסי טעמו עד שיעור רביעתא נ"ב קצת ק' מה עניין רביעית לתענית דראוי שיהי' השיעור מלא לוגמיו כעינוי דיוה"כ ע' ר"ן תענית פ"ק (דקע"ב ע"א מדפי הרי"ף) ד"ה ירושלמי בנדרים נדר להתענות ושכח ואכל כבר אבד תעניתו כ' הרא"ה ז"ל והוא שאכל ככותבת שכן שיעור אכילה לתענית ומיוה"כ ילפינן לה עכ"ל ואולם ברא"ש שם בתענית פ"ק סי' ט"ז העתיק ל' הירושלמי נדר להתענות ושכח ואכל כזית אבד