גליוני הש"ס זרעים י

ובסוטה מ"ו ב' תלמיד לרב עד פרסה:

-- שם ומינה מיל הוא דאינו חוזר הא פחות ממיל חוזר נ"ב ע' ר"ן חולין פ' אלו טרפות דף רס"ז ע"א מדפי הרי"ף ד"ה וה"מ דיתרת כשיר' מקמא כו' וע' ב"י יו"ד סי' ל"ו ובט"ז שם סק"ד וע"ע שו"ת הריב"ש סי' ל' וע' שו"ת שבות יעקב סי' פ':

שם הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא, נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ז סי' קי"ז דן דכיון דבלא השמיע יצא בדיעבד ע"כ בחרש שאינו שומע קורא לכתחלה דלכתחלה דידי' כדיעבד דמי ע"ש ויל"ע דיש סברא להיפוך למאי דאמרי' בגמ' לר"י אליבא דראב"ע דהלכתחלה הזה הוא מה"ת מקרא דשמע א"כ י"ל דאף דאינו מעכב מ"מ ראוי לשמיעה מיהת בעינן וכדר' זירא לעניין ראוי לבילה וע' נדרים ע"ג א' חרש מהו שיפר כו':

שם לא יברך אדם בהמ"ז בלבו, נ"ב פירש"י שלא השמיע לאזנו והיינו דדיבור בחשאי נחשב כמו מחשבת הלב לבד וכאילו לא הי' דיבור כלל ומש"ה קרינן לי' בלבו וע' רא"ש במכלתין פ' מי שמתו סי' י"ד, וע' נדרים ע"ז ב' א"ר יוחנן וצריך שיבטל בלבו ע"ש בפי' הרא"ש דהכוונה שיאמר מופר כך בחשאי דכיון שאומר בחשאי קרוי ביטול בלב בלבד ומביא ראי' מהך דכאן דבלא השמעה לאוזן קרינן לי' מברך בלבו, וע' ר"ן פסחים פ' כל שעה אהך דחמץ שנפלה עליו מפולת הרי הוא כמבוער א"ר חסדא וצריך שיבטל בלבו ובר"ן איכא מאן דמפרש דלבו לאו דווקא אלא לומר שא"צ להשמיע לאזניו כו' עכ"ל והוא ג"כ כנ"ל דבלא השמעה לאוזן קרינן לי' בלבו, וע"ע בכסף משנה פרק ב' מה' שבועות הלכה יו"ד מש"ש על התוספתא אמרו לו נדרת ואמר תנאי הי' בלבי שומעין לו דהוקשה להראב"ד ע"ז דהא דברים שבלב אינן דברים ע"ש בכ"מ דכ' דהכוונה תנאי הי' בלבי והוצאתי בשפתי בלחש עכ"ל והוא ג"כ כנ"ל, דדיבור בלחש קרינן לי' בלב וע"ע יומא י"ט ב' ודברת בם ולא בתפלה ופי' רש"י שהתפלה בלחש שנא' וקולה לא ישמע והוא כנ"ל ג"כ דדיבור בלחש לא מיקרי דיבור ומימעיט מודברת בם:

שם ב' ה"א צריך ואין לו תקנה, נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' קס"ו:

– שם שיתן ריוח בין הדבקים, נ"ב דוגמתו לקמן ל"ח ב' תוד"ה והלכתא בשם הירושלמי שלא לערב האותיות:

– שם תוד"ה בין הדבקים כתבו וכן צריך להתיז זיי"ן של תזכרו שלא ישמע שין למען שיהי' לנו שכר מצוות ואין לנו לעשות ע"מ לקבל פרס, נ"ב ע' טעם אחר בזה בס' הפרדס לרש"י בליקוטים שבסוף הספר (דפוס ווארשוא דנ"ח ע"א) ד"ה וששאלתם מתיזין בז' כו':

ט"ז א' אבל פתח בלמען ירבו ימיכם סרכי' נקט ואתי, נ"ב ע' מה שדימה לזה בט"ז יו"ד סי' ס"ט סקי"ד וע"ע ט"ז יו"ד סי' כ"ז סק"ז וסק"ט וע' נוב"י חיו"ד סי' כ"ג וע' שו"ת נחלת שבעה סי' ח' וע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ע"ח, וע' בליקוטים שבסוף שו"ת חכם צבי אות ט' מעשה בא לידי באחד שאכל דבר שברכתו אחרונה מעין ג' כו' עש"ה מה שדן שם מפאת חזקה על חבר כו' ולענ"ד הי' ג"כ לדון מפאת סרכי' נקט כו' דכיון דהי' רגיל לברך מעין ג' קודם בנ"ר וודאי לא שינה גם עתה רגילותו וגוף הל' דכאן סרכי' נקט ואתי ע' דוגמתו ע"ז ל' א' סירכא דגברא נקיטה וע"ע סנהדרין נ"א ב' סירכא בעלמא נקט:

שם חתן פטור מק"ש לילה הראשונה כו' נ"ב בס' הפרדס לרש"י סי' רע"ט חתן פטור מק"ש כו' וק"ש שאמרו זהו ק"ש שעל מטתו אבל בק"ש של שחרית וערבית חייב כך הורה רבי וכך נהגו העם עכ"ל וצ"ע ונ' כוונתו דק"ש שאמרו לפטור אין ללמוד ממנה לנו בזה"ז רק על ק"ש שעל מטתו אבל בק"ש של שחרית וערבית חייב והטעם משום דבלא"ה אין אנו יכולין לכוון וע"כ ק"ש שעל המטה דהוי רק מדרבנן ומשום מזיקין דקילא פטור ממנה גם עכשיו ומשא"כ בק"ש שחרית וערבית דהיא מה"ת חייב:

שם ב' אסטניס אני, נ"ב ע' תוס' וע' שו"ת מהר"ם בר ברוך החדשות סי' קצ"ז:

שם לא כל הרוצה ליטול את השם יטול, נ"ב ע' אריכות בשו"ת מהר"י ברונא סי' צ"ו ובשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' מ"ד:

– שם כמדומה אני שאתם נכוים בפושרים עכשיו אי אתם נכוים אפי' בחמי חמין נ"ב כל' זה במס' דרך ארץ פרק ט' כמדומה אני בך שאתה נכוה בפושרין עכשיו אי אתם נכוה אפי' ברותחין:

שם עבדים ושפחות אין קורין כו' ושל ר"ג היו קורים כו' נ"ב ירושלמי נדה פ"א ה"ד ע"ש:

י"ז א' מרגלא בפומי' דאביי כו' נ"ב לכאורה הפי' שהי' רגיל בפיו לומר כן אך בחידושי הרמ"ה סנהדרין כ' פי' שמועה חשובה ל' מרגלית:

שם אמרו עליו על ריב"ז שלא הקדימו אדם שלום מעולם ואפי' עכו"ם בשוק, נ"ב ע' שו"ת באר שבע סי' נ"ט:

שם העוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתי' כו', נ"ב ע' שאלתות פ' בראשית השבת לא נתנה אלא דוגמה לעוה"ב מה שבת לא נתנה אלא לאכילה ולשתי' ולקלס להקב"ה אף לעולם הבא אין לו לאדם אלא לאכול ולשתות ולקלס להקב"ה כו' וצע"ק ובגליון שם כתוב דכוונתו לימות המשיח והוא דחוק:

שם ועטרותיהם בראשיהם, נ"ב כל' זה ר"ה ח' ב':

-- שם ב' ברחובותינו שלא יהא לנו בן או תלמוד שמקדיח תבשילו ברבים, נ"ב מעין זה סנהדרין ק"ג א' ונגע לא יקרב באהלך שלא יהא לך בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים:

שם כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, נ"ב ע' תוס' חגיגה י"ד א' ד"ה ר' חנינא בן דוסא דהי' ר' חנינא בן דוסא בעל מעשים יותר מכל בני דורו:

שם וחנינה בני די לו בקב חרובין כו' נ"ב מעין זה הוזכר קב חרובין לרבותא בב"ב צ' ב' ובשני בצורת אפי' קב חרובין לא יאצר:

-- שם הרואה אומר מלאכה הוא דאין לן, נ"ב כזה יבמות י"ג ב' וע"ע דוגמא חולין פ"ו א' סיפא אמרי בשרא דלא קמיבעי לי':

שם מי שמתו כו' אוכל בבית אחר ואם אין לו כו' עושה מחיצא ואוכל, נ"ב דוגמא לזה ביצה כ"ב א' מהו לכבות את הנר מפני דבר אחר א"ל אפשר בבית אחר אין לו בית אחר מאי אפשר לו לעשות מחיצה:

י"ח א' כל הרואה את המת ואינו מלוהו כו נ"ב ל' הבה"ג פרק ג' לה' ברכות ואינו מלוהו ד' אמות:

שם ב' בני ר' חייא נפוק לקרייתא, נ"ב כל' זה ביצה ט' ב', נדה כ"ד א' וע"ע עירובין כ"ח ב' ר' ירמי' נפק לקרייתא, פסחים ג' ב' יוחנן חקוקאה נפק לקרייתא, ב"ב צ"ח ב' ר' חנינא נפק לקרייתא:

שם מעשה בחסיד אחד שנתן דינר לעני בערב ר"ה כו' והלך ולן בביה"ק כו' אמרה לה שמעתי שכל הזורע ברביעה ראשונה ברד מלקה אותו כו' נ"ב שמעתי להקשות דהא אין ב"ד שלמעלה נכנסין לדין אא"כ קידשו בית דין שלמטה את החודש כמבואר בר"ה (ח' ב') והרי אין מקדשין את החודש בלילה כמבואר לקמן ל' ב' וא"כ הא אין דין כלל למעלה בליל ר"ה רק ביומו ואיך שמעה בליל ר"ה גזירה שכל הזורע כו', כך שמעתי להקשות והיא קושי' חמורה ואני מוסיף עוד דברי רש"י ב"ב יו"ד א' ד"ה חזא