גליוני הש"ס זרעים פח

אין רואה את הלחי ויחשוב שמטלטין בלא תיקון [וע' תוס' עירובין כ"ד ב' ד"ה ליעביד צורת הפסח כו' דמהני מחיצה שבעבר הנהר לשביל של כרמים שבצד זה של הנהר עש"ה וע' תוס' עירובין ו' א' ד"ה רב דשם כתבו דבעי' שיראו צורת הפסח כל בני המבוי עש"ה וע' שבת כ"ג א' דשייך חשדא ברוח אחד שלא ידעו שהדליק נר ברוח ב' ע"ש]:

שם (כ"א א') ר' בון כו' בעא קומי ר' זעירא מאן תנא פיאה מצלת לא ר' יוחנן בן נורי א"ל אדהי תנא, כ"ב ע' פני משה דפי' דהדא תנא הוא דס"ל הכי ויחידאה הוא וזה דחוק בפי' תיבת אדהי ולענ"ד צ"ל חי"ת תחת ה"א דתיבת אדהי והמאמר "אדחי תנא" והכוונה דר' בון כו' א"ל מאן תנא פיאה מצלת לא ר' יוחנן בן נורי פי' ויחידאה הוא וראוי שלא יהי' הלכה כן וע"ז השיבו דאה"נ דדעת תנא זה דחוי ואינו הלכה וכל' זה "אדחי תנא" יש בירושלמי דמאי פ"ז ה"א דהית' השאלה שם ג"כ כר' זעירא והשיב ג"כ בזה"ל "אדחי תנא" ע"ש דאמר ר' ירמי' בעא קומי ר' זעירא ולא נמצא כמתקן בשבת א"ל אדחי תנאי וגי' הר"ש שם אדחי תנא ע"ש בר"ש שכ' א"ל אדחי תנא כלומר איסמי' ואדחה את התנא עכ"ל [ומ"ש בגליון ירושלמי דמאי שם הוא כפי פי' הב' שבר"ש שם דצ"ל אדהיתנה ע"ש]:

ה"ד (כ"ב א') במורד לוכסן, נ"ב גי' הרא"פ בגליון במודד לוכסן וכל' זה לקמן פ"ו ה"ב:

פרק ה' ה"ג (כ"ו א') שעמוק כגבוה, נ"ב כל' זה בירושלמי עירובין פ"ט ה"א ושם אמרי' לי' לעניין גוד אסיק מחיצתא ע"ש:

ה"ו (כ"ז ב') דא"ר זעירא בשם ר' יונתן בצל של כלאי הכרם שעקרו ושתלו כו', נ"ב ע' מסורת הש"ס והוא עוד בירושלמי נדרים פ"ו ה"ד:

שם ה"ז כאן בודאי כאן בספק, נ"ב כ' דזה צריך להיות לעיל אחר התיבות הכל מודין שהוא חייב בערלה" דנופלת בזה הקושי' מאילי' דלעיל אמרי' הקנים כו' ודנין אילן ואינן כלאים בכרם הרי דמין אילן אינו כלאים בכרם ואילו כאן אמרי' דהכל מודין שהוא חייב בערלה א"כ הרי הוא מין איכן גם כב"ש וא"כ איך אמרי ב"ש דהוא כלאים בכרם הא מין אילן אינו כלאים בכרם וע"ז אמר הירושלמי כאן בוודאי כאן בספק פי' דהא דמין אילן אינו כלאים בכרם היינו בוודאי מין אילן והא דאמרי' כאן דמודו ב"ש דחייב בערלה הוא רק מספק דמסתפקי דשמא הוא מין אילן וע"כ מספק הוא ג"כ כלאים בכרם ול' ירושלמי זה הוא עצמו כדברי הבבלי ברכות ל"ו א' דמייתי שם בריתא דצלף כו' הנ"ל ואמר הא גופא קשיא אמרת צלף בש"א כלאים בכרם אלמא מין ירק הוא והדר תני אלו ואלו מודים שחייב בערלה אלמא עין אילן הוא הא לא קשיא ב"ש ספוקי מספקא להו ועבדי הכא לחומרא והכא לחומרא ועל הקושי' הרי הכרוב הרי הוא עולה ונגזעו לא משני הירושלמי כלום ונשאר בקושי' וכדשכיח כזה בירושלמי ובירושלמי מעשרות סוף פרק ד' צ"ל ג"כ הך דכאן בוודאי כו' אחרי הך דהכל מודין שהוא חייב בערלה ואף דלא הוזכר שם לפני זה הך דהקנים כו' מין אילן כו' מ"מ אמר גם שם כן אגררא דהך דכאן וכדשכיח כזה בכולי' ירושלמי]:

פרק ו' ה"א (כ"ט א') ר' יעקב בר אידי כו' הלכה כדברי מי שהוא מיקל בח"ל, נ"ב כאן צריך להיות דברי גליון הש"ס שנדפסו לעיל סוף פרק ד' ד"ה הלכה כדברי מי שהוא מיקל בח"ל מדפזו לעיל בטעות וגוף קישתו דהביא גם בשם השנות אלי' דמשמע כאן דעכ"פ ג' טפחים בעי כר"ע ולעיל פסק כר' ישמעאל דאין עבודה כלל לגפן יחידית לענ"ד לק"מ דעיקר הך דר' יעקב בר אידי כו' א"ר יעקב בר אחא כו' נאמר רק לעיל וכאן חזר הירושלמי ושנאו אגב גררא ולא קאי כלל אהך דר"ע רק אהך דר' ישמעאל] וכדשכיח כזה בכולי ירושלמי וכאן הוצרך הירושלמי לחזור ולשנותו דאילו אמר כאן הך דר"י בשם רב לחוד דהלכה כר"ע הי' משמע הסתמיות בין בארץ בין בח"ל וע"כ הוצרך להביא הך דר' יעקב בר אידי כו' דאמר הלכה כדברי מי שהוא מיקל בח"ל והיינו כדברי מי שהוא מיקל לגמרי היינו ר' ישמעאל דאמר דאין עבודה כלל לגפן יחידית והא דאמר רב הלכה כר"ע כוונתו רק אארץ:

שם ה"ב העושה כרי מן הלקט כו', נ"ב ע' בגליון הש"ס כו' מה שהביאו מכ"מ דכ' דבש"ס דילן בסוטה אמר עד שעשאן גורן וכתבו ע"ז בזה"ל "ושם לא מצאנו כעת" ותמהני דהוא בסוטה מ"ג ב' לקט שכחה ופאה שעשאן בגורן הוקבעו למעשר וכן הוא גם בברכות מ' ב' ושם הל' שעשאן גורן:

ה"ג (ל' א') אם הי' דרכו לפסע בין פיפור לפיפור כו' כ"ב פי' אם יש בין פיפור לפיפור ריחוק אויר רק מעט וכשעומד בפיפר זה הוא מפסע את האויר ברגליו לפיפור ב' הויין כפיפור אחד ואם יש ריחוק יותר שא"א לו לפסעו הויין כב' פיפרות ול' דרכו לפסע ע' כזה בבבלי שבת ק' ב' אבל היכא דלא הוו ארבעה וניפסעי פסעי לי' ע"ש:

שם תמן תנינן כו' אית תניי תני ומחליף, נ"ב פי' דמחליף בדברי ר' מאיר וגריס צרור שעה טמאות צרור עולם טהורות, ר' יעקב כו' כמתניתין פי' דגריס כמו שהוא במשנה צרור שעה טהורות כו' ולא כתנא דמחליף א"ר יודן סימנא דכלים כלאים פי' דכמו דבכלאים במשנה דכאן] אמרי' דאילן סרק אדם מבטלו ומותר ואילן מאכל אין מבטלו ואסור כך צרור שעה דאין מבטל להחבל דעתיד להתירו וליטלו משם טהור וצרור עולם דמבטלו טמא דלכן פי' דאי לא כן דאם לא תגרוס כן רק תגרוס להיפוך דצרור שעה טמאות כו' יוקשה מה בין צרור עולם כו' ואם צרור שעה טמא כ"ש דצרור עולם יש לו להיות טמא, כ"ז פי' הר"ש בכלים פכ"ו מ"ד דהביא שם ירושלמי דכאן עד כאן והך דבי ר' ינאי אמרי כו' לא הביא כלל ונלענ"ד לפי דבריו דהך דבי ר' ינאי בא לומר דלעולם יש לגרוס שפיר כתנא דמחליף דצרור שעה טמאות כו' ואי דקשיא מה בין צרור עולם כו' הטעם בזה הוא דצרור עולם מוכרח ליקח חבל עב ביותר דחבל וחוט דק יתקרע באורך הזמן ברוב המשמוש והנדנוד וחבל עב אין הקשר מתהדק בו כ"כ ואפשר להכניס האצבע בתוכו ולהתירו וא"צ חיתוך בבואו להתיר ומשא"כ בצרור שעה נוטל רק חוט דק והוא מתהדק יותר לדקותו דא"א להתירו וצריך חיתוך וע"כ צרור שעה הוי כלי כיון דא"א להתיר הקשר ביד וצריך חיתוך ומשא"כ צרור עולם דאפשר להתיר הקשר ביד לא חשיב ואין עושאו כלי וכעניין הדיוט יכול להחזירו דשבת נ"ח ב' ושם פ"ג ב' ועוד בכ"ד וכאן יכול לבטלו ובשבת קי"א ב' רמ"א כל קשר שהוא יכול להתירו באחד מידיו כו' ולעניין הך דכאן אפי' צריך ב' ידים מ"מ כל שיכול להתירו וא"צ חיתוך לא חשיב ולא הוי כלי ורק בצריך חיתוך הוא דחשוב והוי כלי מחמתי' [דאין כל העניינים שוין] וצ"ל בהך דבי ר' ינאי כאן להיפוך ממה שכתוב היינו דצ"ל" צרור עולם אינו צריך חיתוך צרור שעה צריך חיתוך וכמובן [ומה שכתבתי דחוט וחבל דק מיהדק טפי ע' כזה רש"י סוכה ד' א' ד"ה נימא אחת קשורה כו' וד"ה שלש עש"ה והך דמנחות ל"ח ב' דקטיני מיענבי טפי אין לו עניין לכאן ע"ש וי"ל עוד דחוט וחבל דק שויו כל