גליוני הש"ס זרעים פז

יותר כ' דהך ושורפין איירי בפסח דמוכרח לשורפה מפני איסור חמץ וקשיא לירושלמי רק דלא הי' לו לשורפה בטומאה] ע' בבלי פסחים ט"ו ב' דמייתי בריתא הפת שעיפשה ונפסלה מלאכול לאדם והכלב יכול לאוכלה מטמאה טומאת אוכלין בכביצה ונשרפת עם הטמאה בפסח והוא עצמו. בריתא דירושלמי כאן ואף דבירושלמי ליתא תיבת בפסח מ"מ ג"כ איירי בפסח ותדע דבשאר ימות השנה למה ירצה לשורפה אטו בשופטני עסקי' דראוי' לאכילת בהמה והוא בא לשורפה, והנה הא דאמר בירושלמי כאן ברוצה להאכילה ולא פירש למי פשוט דאין בזה דקדוק דכיון דאיירי בנסרח מאוכל אדם מובן ממילא הכוונה דרוצה להאכילה למי שראוי' לו לאכילה היינו לבהמתו]:

כלאים פרק א' ה"א (א' א') הייתי אומר אפי' שור שחור על גבי שור לבן כו' פירש בבגדים כו' מה כלאי בגדים שאסרתי לך שני מינין כו' נ"ב כזה לקמן ה"ז מעתה אסור להרכיב תאינה שחורה ע"ג תאינה לבנה כו' ולא מכלאי בגדים למדת מה כלאי בגדים שאסרתי לך שני מינין כו':

ה"ב (ב' א') ר' יוסי כו' אמר יסיחלי (כצ"ל יסיחלי תיבה אחת ובטעות נחלק לב' תיבות) כ"ב פי' דקאי ג"כ על חזרת גלים דא"ר חנני' דהוא מין הנקרא הסדיגרון ושמעון כו' אמר דהוא מין הנקרא אבטוכין ור' יוסי כו' אמר דהוא מין הנקרא יסיחלי [ואולי צ"ל "וסיחלי" והוא מין הנזכר בירושלמי דמאי פ"ב ה"א בשם "פתחלה" כי חילוף פ' בו"ו וכן ת' בסמ"ך מצוי מאוד בשמות בירושלמי] ואח"כ הוא ציון על המשנה עולשין ומפרש דהוא טרוקסיונין וז"פ [ופי' הפני משה בכאן במחכ"ת תמוה והפי' פשוט כנ"ל וע' ירושלמי פסחים פ"ב ה"ה דאי' שם ג"כ ר' יוסי בי ר' בון אמר יסיחלי ואמר שם כן על ובחרחבינה דמתני' דהוא יסיחלי וצ"ע דכאן אמרו אחזרת גלים ועכ"פ מבואר גם שם דהוא שם מין ירק הנקרא כן]:

ה"ז (ג' ב') מעתה אסור להרכיב תאינה שחורה ע"ג תאינה לבנה, נ"ב ע' גליון הש"ס וגוף דין זה דמותר להרכיב תאינה שחורה ע"ג תאינה לבנה הוא מפורש גם כן בירושלמי סוטה פ"ז ה"ה אלא כן אנן קיימין בשהרכיב תאינה שחורה ע"ג תאינה לבנה ע"ש:

ה"ט (ה' א') מודה ר"ש בן לקיש לעניין שבת עד שתנוח, נ"ב פי' דאע"ג דלעניין כלאים כאן פליג ר"ל על ר' יוחנן דבעי הנחה [ע' רידב"ז ד"ה זרע] מ"מ לעניין שבת מודה ר"ל לר' יוחנן דאמר דבעי הנחה ע' ירושלמי שבת פ"א ה"א ר' יסא בשם ר' יוחנן המוציא אינו חייב עד שיניח:

פרק ב' ה"א (ו' א') בירר רובע אחד ומחצה מהו שינכה לו דמי אותו הרובע כו' ר' חיננא אמר מנכה לו דהא מכר לו חטין ולא צרורות ורק דרובע לסאה דרך המסחר בכך ואינו יכול לנכות לו ומשא"כ ביותר מרובע כיון שבא לברור יכול לברור הכל וא"צ לשלם בעד צרורות, ר' מנא אמר אינו מנכה לו דהוא אמר לי' אילו יהבתון לי הוינא צבר (כצ"ל צבר תחת צרר) לון בסירקי מה דהוה זבינה חמי הוה זבן, נ"ב פי' דר' מנא ס"ל דיכול המוכר לומר לו אמת אילו הית' תבואה זאת מונחת באוצר או בשק שלא הי' הלוקח רואה אותה ואזי אזלו באתי למכור הייתי צריך להלוקח לומר שאני מוכר לו חטין ואזי אם הייתי נותן לו תבואה זו הי' גם הוא בורר וטוען כמוך מאחר שבאתי לברור אבור הכל אבל אילו נתת לי התבואה חזרה טרם התחלת לברור אותה הרי הייתי יכול לצבור אותה בסירקי פי' בחנותי ע"ג קרקע ולומר ללוקח ראה תבואה זו המונחת לפניך וכמות שאתה רואה אותה תקנה אותה ואז וודאי הי' הלוקח מחשב מאומד הצרורות שבה ואומר בלבו אברור הצרורות עד רובע ורובע אניח דברובע גם הוא יוכל למוכרם הלאה וכפי אומד זה הי' משלם בעדם לפי חשבון השארת רובע ונמצא דהי' משלם גם בעד רובע הצרורות ואף דיוכל להיות דהי' טועה מה בהאומד וממנו בעצם הי' חשבונו כך שרובע ישלם והיותר יברור ולא ישלם בעדו וע"כ גם אתה אף שבאת לברור מ"מ כיון דגם באופן ברירה ג"כ הייתי יכול ליקח דמים ברובע שאילו הייתי מוכרם ללוקח כמות שהם הרי הי' ג"כ בורר ועכ"ז הי' משלם עבור רובע וע"כ כיון דגם על אופן ברירה הייתי יכול ליקח דמים בעד רובע ע"כ גם אתה אף שבאת לברור הרשות בידך לברור רק עד השארת רובע אבל עבור הרובע יש לך לשלם ודו"ק היטיב:

ה"ג (ח' א') נשמעינה מן הדא גפן שיבשה אסורה ואינה מקדשת וא"ר לעזר דר' מאיר היא כו' נ"ב ע' ירושלמי ביצה פ"ה ה"ב אלא כר' מאיר דר' מאיר אמר גפן שיבשה אסורה ואינה מקדשת וע"ש בשירי קרבן:

שם (ב') רוצה הוא בהן כאילו עקורין כו' מעתה מצא כלאים בכרם יהו אסורים משום גזל שהוא רוצה בהן כאילו עקורין כו', נ"ב פי' הפני משה דהבעלים רוצין לקיים בעצמם מצות עקירת כלאים דוגמתו בבלי ב"ק צ"א ב' אי הכי מאי קא טעין לי' דא"ל אנא בעינא למיעבד הא מצוה עש"ה:

ה"ה (ט' ב') שלו חטין ושל חבירו מין אחר מותר כו', נ"ב ע' פני משה דלא הקפידה תורה אלא כלאים בתוך שדה שלו שנא' שדך לא תזרע כלאים וכן הוא בפני משה בירושלמי לקמן פ"ז ה"ג ד"ה סתי' לא תזרע כרמך כלאים דכלאי זרעים מותר בשל אחר וכלאי הכרם אסור עש"ה וקצ"ע בירושלמי לקמן פ"ח ה"א על דעתי' כו' כתי' שדך לא תזרע כלאים לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך כלאים ע"ש ומה קושי' הא איכא נ"מ לשל חבירו דמשום כלאי זרעים שרי ומשום כלאי הכרם אסור:

ה"ו (י"א א') בית רובע בבקעה מותר לזרוע בו שני מינין הקיפו גדר אסור, נ"ב ע' בבלי עירובין צ"א ב' לא מצינו מחיצה לאיסור ע"ש כולה סוגי' ויש כחלק:

פרק ג' ה"ב (ט"ו ב') נישמעינה מן הדא המיטה שניטלו כו', נ"ב ע' בבלי שבת קי"ב ב' ניקב כמוציא זית וסתמו כו' שנית לנו סנדל כו':

פרק ד' ה"א (י"ט ב') סברין מימר האיסור נעשה מחיצה ליאסר נ"ב משמע דפסין [שאין בין פס לחבירו ג' טפחים] וודאי נעשין מחיצה ליאסר מק"ו דמה האסור דאין נעשה מחיצה להציל נעשה מחיצה ליאסר פסין דנעשין מחיצה להציל אינו דין שנעשין מחיצה ליאסר וכך משמע שטחיות הל' לא סוף דבר גדר כו' דקאי אמתני' דתני דין גדר ליאסר וע"ז אמר דאפי' עשה פסין כו' וכן משמע להדיא בהסוגי' לקמן וצע"ק מכאן על הסוס' סוכה י"ז א' דלא אמרי' לבוד להחמיר:

ה"ב (כ' ב') עשה פסין כנגד הבניין כו', נ"ב ע' פני משה דכ' הכוונה דעשה הפסין מבפנים בריחוק מעט כנגד הביניים וע"כ כנגד הפירצה אסור מפני מראית העין שהרואה לא ישגיח על הפסין שמבפנים שהן מרחוק וצע"ק דהא קיי"ל לעניין עירובין דנראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי ולא חיישי' למראית העין דהרואה שמטלטלין מבפנים