גליוני הש"ס זרעים פד

שם א"ר חגיי לא שנו אלא עראי אבל קבין אסור, נ"ב כן גי' הגר"א ז"ל מובא ברידב"ז והיינו משום דקב היא אכילה מרובה שיעור מסוים וחסר עוד מעט לשיעור החיוב ומחזי כמערים ואוכל בכיוון פחות מעט מהשיעור כדי להפטר מחלה וע"ז א"ר יוסי אי מן הדא לית שמע מינה כלום פי' דמסברא לבד אין כנו לומר כן דאדרבה מסברה לבד י"ל שאפי' שהוא נוטל ממנה שתים שלש מקרצות מכיון שהוא דבר שלא נגמרה מלאכתו מותר (כצ"ל לענ"ד) והיינו דאפי' קבין שנתגלגלו ונגמרו דמקרצות היינו דבר הגמור וכדאמר לקמן בסוגי' משתעשה ונקרצות כו' אף זו ניטלת מן הגמור ע' לקמן ועכ"ז ראוי שיהי' מותר משום דקב הוא דבר שלא נגמרה מלאכתו וכדאמר לקמן פ"ד ה"ב ר"ע מדמה לה לפירות שלא נגמרו מלאכתן וכרבנן הוא עוד יותר כפירות שלא הביאו שליש אבל גם לרבנן עכ"פ הוא כפירות שלא נגמרו מלאכתן עש"ה וע"כ כיון שהוא דבר שלא נגמרה מלאכתו ראוי להיות מותר ולא לחוש למיחזי כמערים כי היכא דא"ר יוסי דאף מה שבלגין דהיא שתי' מרובה מ"מ מותר דמפני שהוא עתיד להחזירו הוא כדבר שלא נגמרה מלאכתו ולא אסרי' משום דמיחזי כמערים וכך גם בקב דהוא כדבר שלא נגמרה כו' לא הי' לנו לחוש ואך וויידא אמרה דא מי שאינו יכול כו' היינו דמן המשנה וודאי יש ללמוד איסור משום מיחזי כמערים מדאוסרת לעשות עיסתו קבין ביכול ועל כרחך הטעם מפני שהוא כמערים לפוטרה מן החלה ועל כרחך דבקבין מיחזי טפי כמערים מבהך דלגין דהא גם קבין הוי דבר שלא נגמרא מלאכתו וכנ"ל ועכ"ז אסור וע"כ תו שפיר מצינן למיסר מסברא בקבין גם קודם גלגול משום מיחזי כמערים ואין קושי' מהך דלגין דהא על כרחך קבין גרע מהך דלגין וכנ"ל ודו"ק:

שם (ט"ו א') שאפי' שהוא נוטל ממנה שתים שלש מקרצות, נ"ב ע' ל' מקרצות במשנה טהרות פ"א מ"ו מקרצות נושכות זו בזו ע"ש בר"ש דהכוונה אחתיכות עיסה ונקראים מקרצות מל' קרץ מצפון וע"ש בפיה"מ להרמב"ם וע' בבלי יומא ל"ב ב':

שם חלה כמין גבלול, נ"ב נ' דתיבת גבלול הוא משורש תיבת גיבול [היינו גיבול עיסה] וגבלול הוא כפילות כמו אדמדם ירקרק מן אדום וירוק והכפילות מורה על מיעוט היינו שהוא גיבול מיעוט עדיין ועכ"ז חייב בחלה וע' ירושלמי כלאים פ"א ה"ג ע"ש בגליון הש"ס וציון ירושלים ד"ה כרוב דקיק מה שהביא מן הלחם שמים:

שם (ב') דר"ע היא כו' נ"ב פי' דכמו דר"ע אמר דגם בקב דהוא פחות משיעור החיוב שייך נטילת חלה כך כיון שהיא נותנת את המים אף דלא הי' לישה עדיין כיון דכל עניין הלישה הוא רק החיבור שהקמח מתחבר ונעשה גוש אחד וע"כ נתינת המים דהוי ג"כ עניין חיבור שמחבר הקמח יחד [ע' מנחות כ"ד א' צירוף כלי וחיבור מים כו' וע"ש בתוס' וע' זבחים ק"ה ב' חיבורי אוכלין ע"י משקין כו' עש"ה] וע"כ אף דלא הוי חיבור גמור כלישה רק קצת חיבור מ"מ לר"ע דגם בקצת השיעור הכמותי דה' רבעים שייך נטילת חלה כך אם יש ה' רבעים ואך דיש רק קצת עניין החיבור והוא כמו פחות מכשיעור באיכות החיבור שייך ג"כ נטילת חלה [ומובן בזה עניין הפלוגתא דבבלי שבת י"ח א' אחד נותן את הקמח ואחד נותן את המים האחרון חייב דברי רבי ר' יוסי בר יהודה אומר אינו חייב עד שיגבל ומובן דהמלאכה שם הוא לש ונתינת המים לקמח הוי קצת עניין הלישה ודומה לקצתיות בכמות לירושלמי דכאן וכנ"ל וע"כ כמו דמצינו פלוגתא בשבת ק"ג ב' הקודח כל שהו חייב המגרר כל שהוא כו' ר"ש אומר עד שיקדח את כולו עד שיגרור את כולו כו' ובירושלמי שם פי"ב ה"א עניין הפלוגתא דר"ש לא עבד מקצת מלאכה ככולה ורבנן עבדי מקצת מלאכה ככולה עש"ה ושם הוא קצתיות בכמות וע"כ כמו דיש פלוגתא בקצתיות מלאכה בכמות אי חשוב מלאכה כך הוא פלוגתת רבי וריב"י בקצתיות באיכות היינו נתינת המים דהוא קצתיות הלישה באיכות ודומה לקצתיות בכמות וכנ"ל א' חשיב מלאכה ודו"ק ובלאה"נ אין סברא דיהי' פלוגתת רבי וריב"י מהיפוך להיפוך דלרבי יש בנתינת המים עניין לישה לגמרי וכריב"י אין בו עניין לישה כלל רק וודאי דיש בו קצת עניין לישה לכ"ע ופלוגתתם אי קצת עניין הלישה חשוב לישה או לא והוא כפלוגתא דירושלמי לעיל פ"א ה"א אי קצת חימוץ ובישול חשוב חימוץ ובישול או לא עמ"ש לעיל בגליון ד"ה תמן תנינן תפוח שריסקו כו' עש"ה וא"כ עכ"פ יש בנתינת המים קצת עניין לישה וע"כ שפיר מדמי לי' הירושלמי דכאן לקצתיות בכמות וכנ"ל] ופריך כלום אמר ר"ע אלא לשעבר כו' ומשני ר' יונה כו' ירדו לה בשיטת ר"ע פי' דכאן ירדו גם רבנן דר"ע לשיטת ר"ע והיינו דקצתיות האיכותי עדיף מקצתיות הכמותי וכי היכי דס"ל לר"ע בקצתיות הכמותי דמהני נטילת חלה בדיעבד כך בקצתיות האיכותי דעדיף ס"ל לכ"ע כן ואפי' לכתחלה, א"ר יוחנן דברי הכל היא כו' פי' דר' יוחנן משני שינויא אחרינא דכאן הוא לדברי הכל דכתי' ראשית עריסותיכם חלה תרימו וגו' ודרשי' דמראשית והתחלת העירוס היינו נתינת המים דהויא עכ"פ התחלת העירוס אפשר להפריש חלה ובכתבי אגדה שלי כתבתי בטעם כיון שהיא נותנת את המים מגבהת חלתה דבירושלמי עירובין פ"ג ה"א על המשנה בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח ובירושלמי שם מפני שהן מין קללה ע"ש הרי דמים הוא מין קללה והנה בחלה כתי' להניח ברכה אל ביתך וע"כ כיון שהיא נותנת המים מיד מגבהת חלתה שלא לשהות הקללה בעיסה ולהפוך מיד הקללה לברכה ע"י הגבהת החלה ודו"ק):

ה"ד (י"ז ב') א"ל ר' זעירא ואינו מעורב ע"י גידין, נ"ב כזה לקמן סוף פרקין:

שם חלה שהיא טבל ובעון מיתה מפריש ונוטל דמיו מן השבט על שם הממע"ה, נ"ב (כצ"ל) פי' דחלה שהיא טבל צריך להפריש כדי להתיר איסור הטבל ומשא"כ מתנות כהונה דאינן טובלות לא שייך הפרשה [וע' כזה תוס' ב"ק ס"ו א' ד"ה עד שצבעו] וצע"ק מכאן על הרא"ש בכורות פ"ח סי' ג' מש"ש דהבן יפריש ה' סלעים ויפדה בהן את עצמו ולא יתנם לכהן עש"ה וצ"ע דבמה שאין טובל לא שייך הפרשה רק נתינה וכשא"צ לתת א"צ גם להפריש וע"כ בספק זרוע ולחיים כו' כיון דאין טובלות ומצות נתינה ליכא דהממע"ה א"צ גם להפריש וכדאמר בירושלמי כאן:

שם שני גוים שעשו שני קבין כו' שלא הית' להן שעת חובה כו' נ"ב דבעכו"ם לא שייך שעת חובה כיון דעכו"ם לאו בר חיובא דחלה הוא ומתחדש החיוב רק אחר הגירות כשהוסיפו ושפיר חייבין ומשא"כ ב' ישראלים כיון דישראל בר חיוב חלה הוא ויש כאן ב' קבין דהוא בעצם שיעור חיוב וחל בו פטור מפאת שעשאוה לחלק לכן אין החיוב חוזר עוד דכבר הי' חיוב בעצם ופטור מפאת שעשאוה לחלק ונדחה החיוב ע"י הפטור ואין חוזר עוד, ישראל וגוי שעשו שני קבין וחלקו ונתגייר הגוי והוסיפו זה על שלו וזה על שלו ניחא חלקו של ישראל פטור (כצ"ל) פי' דזה פשיטא דחלק ישראל פטור דנהי דהי' שלו רק קב מ"מ כ"ז שלא הי' חלוקה הכל משועבד להשותפות ונחשבים הב' קבין שניהם שלו ושניהם