גליוני הש"ס זרעים פג

דל' חלה משמעותו חולין והיו ההמון טועים לומר שיש בו עניין חולין ואין קדושתו חמורה כ"כ והיו מזלזלים בקדושתה וזהו מותר לגלגל בהן תיבת לגלגל הוא כמו ללגלג פי' ללגלג ולזלזל בקדושתה [וע' כזה בירושלמי נזיר מ"ה ה"ב אם בשגילגל בנזרו כו' ובפני משה שזילזל ועבר על נזרו גילגל ל' ליגלג והתיבה מסורסת כדרך ש"ס הזה והכי איתא בפ"ח דתרומות ובהרבה מקומות עכ"ל ומ"ש מפרק ח' דתרומות הוא שם הלכה ג' מעשה בחסיד אחד שהי' מגלגל בגילוי יין כו'] וע"כ הוצרך התנא להשמיענו דקדושתו כתרומה ממש ואפי' לחייב מיתה וזה הה"א לדרוש חלה כ' חולין ע' דוגמא ירושלמי שביעית פ"ו ה"א החל רש כו' עשיתי את ארצו חולין לפניך פי' דדריש החל ל' חולין ובבבלי ברכות כ"ב א' ויחל משה את פני ד' כו' מלמד שאמר כו' רבש"ע חולין הוא לך מעשות כדבר הזה והיינו ג"כ דדריש ויחל ל' חולין ובבלי ב"ב צ"א ב' מחלון שעשו גופן חולין:

פרק ב' ה"א (י' ב') מודין חכמים לר"ע בהכנסתן לארץ שהכל הולך אחר הקרימה בתנור נ"ב פי' דבהכנסת ישראל לארץ אפי' רבנן מודו דאפי' הית' עיסה מגולגלת כבר ע"י עכו"ם ואחר ההכנסה באה ליד ישראל ואפאוה ישראל דנתחייבה בחלה והטעם דגם לרבנן הקרימה בתנור היא ג"כ מעשה המחייבת בחלה ורק דגם הגלגול מחייב וע"כ רק בעיסה שנתגלגלה עתה ביד עכו"ם ונתנה במתנה לישראל ואפאה הישראל או שנתגייר העכו"ם ואפאה אחר הגירות דכיון דהגלגול הוא ג"כ מעשה המחייבת ע"כ מה שהי' גילגול ביד עכו"ם הוא להיפוך דבר הפוטר דכיון דהי' ראוי לחול עליו חיוב אז ורק דהיותר של עכו"ם פוטר ע"כ אדרבה חל בו עניין הפטור ואין מתחדש החיוב עוד גם ע"י האפי' והוא כעניין יש דיחוי אצל מצוות [ונזכר מזה בהשגות הראב"ד ואכ"מ] ומשא"כ קודם שנכנסו ישראל לארץ דלא הי' חיוב חלה עדיין בעולם כלל לא הי' שייך לומר דהגילגול שביד עכו"ם פטר דכשאין מציאות החיוב כלל בעולם לא שייך גם חלות פטור מהחיוב ולא הי' הגילגול עדיין כלום לא פטור ולא חיוב וע"כ כשנכנסו אח"כ ישראל ואפאו העיסה שפיר הית' האפי' מעשה המחייבת ונתחייבה העיסה שפיר ע"י האפי' כיון דעדיין לא חל בה פטור כלל עד עתה ודו"ק:

שם מן מה דר"ע מתיב כר' ליעזר והוא מקבל מיני', נ"ב אינו מובן ונ' דמ"ש לעיל אין את מודי לי בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמחין וסלתות שהן חייבין בחלה כ' דצ"ל "ובציקות" תחת "וסלתות" וכן הדרך בכ"ד להזכיר קמחין ובציקות יחד וכאן הוי לא זו אף זו דלא זו קמחין רק אפילו בציקות שכבר הי' גלגול ביד עכו"ם ג"כ נתחייבו בחלה ומשא"כ כמו שכתוב קמחין וסלתות הוי תיבת וסלתות לגמרי ללא צורך דמה לי קמחין מה לי סלתות וע"כ כ' דצ"ל ובציקות וע"כ הראי' פשוטה דממה דקיבל ר"א תשובת ר"ע משמע דמודה לו בזה דאפי' בציקות שנתגלגלו כבר ביד עכו"ם בכניסת ישראל לארץ מ"מ נתתייבו אח"כ ביד ישראל והיינו וודאי ע"י האפי':

שם (י"ב א') עפר ח"ל שבא לסוריא נעשה כסוריא כ"ב סי' אפי' לר' יהודה דפטר באין הספינה גוששת מ"מ מודה דחייב במעשרות מדרבנן כדאמר לקמן וע"כ אשמעי' דגם בבא לסוריא חייב מדרבנן ואע"ג דכל עיקר קדושת סוריא רק דרבנן והו"ל תרי דרבנן לר' יהודה מ"מ חייב שפיר יצא אותו העפר עצמו משם לכאן היינו מסוריא לא"י נתחייב ג"כ אפי' לר' יהודה דהחיוב בבא לא"י רק מדבריהם וזה הרי כבר נתחייב מדבריהם בסוריא וה"א דלא שייך עוד חלות חיוב דרבנן מ"מ אשמעי' דמתחדש חיוב בבואו לא"י דבהיותו בסוריא הי' רק תרי דרבנן ועתה מתחדש להיותו חדא דרבנן ונ"מ לשיוכלו לעשר ממנו על שאר חדא דרבנן ולא יוחשב מפטור על החיוב ודו"ק:

שם א"ר אבין לא מסתברא דלא מחלפא שיטתי' לא הית' הספינה גוששת כמו שהספינה גוששת כ"ב פי' דר' אבין אמר דאדרבה קשיא דר' יהודה אדר' יהודה דלפי מאי דס"ל דמים אין בהם ממש א"כ אין המים עושים הפסק וראוי דגם באין הספינה גוששת יהי' דינה כגוששת ונשאר ר' אבין בקושי' א"ר יהודה דמחלפא שיטתי' בכאן ממה דאמר בביצה דמים אין בהם ממש וכזה יש בירושלמי עירובין פ"ח ה"ו מיחלף שיטת ר' יהודה תמן אמר ר' יודן פוטר במים שאין בם ממש וכא אמר הכין ע"ש וג"כ נשאר שם בקושיא [ופי' הב' שבשירי קרבן שם אין כ' כלל]:

ה"ג (י"ג ב') דאינון סברין מימר שהיא פטורה והיא חייבת, נ"ב גי' הגר"א ז"ל מובא ברידב"ז דאינון סברין מימר שהיא מותרת והיא אסורה וכ' דלשון הכתוב דאינון סברין מימר שהיא פטורה והיא חייבת נשתרבב מלעיל פ"א ה"ד דיש שם כל' זה ע"ש אבל באמת כאן הוא טעות וצ"ל כאן כגי' הגר"א ז"ל:

שם (י"ד א') והתנינן וכן האשה כו' ומשני שלא תחלוק בעיסה למכור בשוק, נ"ב כן גי' הגר"א ז"ל בשנות אלי' מובא ברידב"ז ד"ה והתני והוא חידוש סברא דלא תחלוק היינו סברת לא פלוג להקל וע' כזה תוס' נדה ג' א' ד"ה מרגשת וע' ירושלמי גיטין פ"א ה"א והא תניננן והמוליך ואפי' תימר אין חבירים מצויין בח"ל אין מצויין בא"י שלא לחלוק בגיטין בח"ל מעתה המביא ממדינת הים לא יהא צריך לומר בפ"נ ובפ"נ שלא לחלוק בגיטי א"י מאי כדון מחמירין בקל מפני החומר ואין מקילין בחמור מפני הקל ע"ש ומבואר דלהחמיר הוא דאמרי' שלא תחלוק אבל לא להקל ויש ליישב [ומ"ש התוס' בעירובין ס"ה ב' ד"ה התם דאמרי' לא פלוג להקל ולא להחמיר אין לו עניין לכאן דשם כתבו כן רק לעניין עירובין דכל בעירובין להקל ע' עירובין פ' א' ושם ס"ד א' רש"י ד"ה ה' שכירים ולקינ"ן וכ"ה בעירובין עוד בכ"ד] ולולי דברי הגר"א ז"ל י"ל דקושית הירושלמי כאן והתנינן וכן האשה כו' הכוונה באמת דבזה הא א"א לך לומר שלא תחלוק דלהקל לא שייך לא תחלוק ונשאר הירושלמי בקושיא וכדשכיח כזה בירושלמי והנה עיינתי ומצאתי עוד כא פלוג להקל בירושלמי יבמות פי"ג ה"א דסברי ב"ש דנשואה אינה ממאנת שלא יהיו בעילותיו בעילת זנות ובעי הירושלמי שם בארוסה שביהודה שלבו גס בה אי ממאנת או לא וסברת הספק דממאנת אף דכבר נבעלה על כרחך משום דלא פלוג רבנן בארוסה וכיון דכל ארוסה ממאנת אף זו ממאנת וזהו לא פלוג להקל וכ"כ שם הפני משה וז"ל ואפשר דבארוסה שביהודה נמי לא פלוג רבנן ואפי' לקולא דכל ארוסה ממאנת עכ"ל]:

שם ואין הבית מצרף, נ"ב כצ"ל וע' תוס' נדה ז' א' ד"ה ומקפת בהג"ה שם דכתבו דצ"ל כאן כלי תחת בית ע"ש וע' ירושלמי פסחים פ"ב ה"ג אויר הבית מצרף לחלה ואולם לפי' הק"ע שם אין קושי' עש"ה:

פרק ג' ה"א (ב') כיון שהיא נותנת את המים מגבהת חלתה, נ"ב נזכר בירושלמי שבת פ"ו ה"ו ותייא ביי דמר ר' יוסי בר קצרתה כיון שהאשה מקשקשת עיסתה במים היא מגבהת חלתה ע"ש: