גליוני הש"ס זרעים פב

דלאחר שיתלוש איכות הבישול שבה יטבול אותה דעניין הבישול שהוא מרוכך ומתוקן לאכילה זה הרי נשאר בהדלעת אחר תלישה וע"כ האיכות ההוא שבה אז היינו מה שהיא מבושלת הוא טבול אותה אז למעשרות ודו"ק:

שם מהו שחייבים על לחם שלו משום חדש נ"ב צ"ל "קלי" תחת "לחם" והאיבעי' לר"א דס"ל דפחות משליש אין יוצא בה י"ח בפסח דלא מיקרי לחם א"כ פשיטא דה"נ אין חייבין עליו בחדש משום לחם אך מיבעי לי' אם חייבין מיהת על קלי שלו משום חדש וע"ז פשיט ר' יודן כתי' ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו את שחייבים על לחם שלו משום חדש חייבים על קלי שלו משום חדש את שאין חייבים על לחם שלו משום חדש אין חייבים על קלי שלו משום חדש (כצ"ל) [והל' הכתוב כאן הוא צריך להיות לעיל בהלכה א' והל' הכתוב לעיל צריך להיות כאן ונתחלף הל' מכאן לשם ומשם לכאן וכמש"ש בגליון ד"ה מהו שיהו חייבים]:

שם (ז' א') מן קושוי פתרין הדין קרייא כו', נ"ב ע' רידב"ז דכ' ר"ל רבנן דמן קושוי וכה"ג איתא בירושלמי במס' כתובות פ"א עכ"ל וכוונתו לירושלמי שם פ"א ה"י מן קושיי מדמו לה רבנן לשרצים' ונ' דכוונתו להגיה שם "רבנן דמן קושיי מדמו לה לשרצים" ואולם הפני משה פי' שם מן קושיי, מכח קושיא זו כו' ע"ש וע"ע ירושלמי עירובין פ"ה ה"ו מן קשיי מקשי לה בר קפרא ופי' הק"ע ג"כ משום קושיא דקשיא לי' לבר קפרא כו' ופי' ההוא מוכרח שם ע"ש:

שם (ב') שרובה תרומה תרומה, נ"ב תיבת תרומה השני' צריך למוחקה:

שם ר' יוסי בר ר' בון בשם ר' אבונא לא על הדא איתאמרת, נ"ב תיבות "בשם ר' אבונא" צריך למוחקם:

שם ספק מדומע כו' חייב בחלה כו' הדא דאיתמר כשהיו יותר מחמשת רבעים אבל אם היו חמשת רבעים מצומצמין פטורה מן החלה, כ"ב פי' משום דא"א לצמצם ושמא הוא פחות מה' רבעים ושמא ה' רבעים ושמא יותר ע' תוס' עירובין ה' ב' וא"כ עכ"פ הצד דשמא הוא פחות הוא מיעוט לפטור ובהצטרף המיעוט הזה עם הספק השקול דמדומע הו"ל רוב לפטור ופטור וכדאמרי' בכ"ד סמוך מיעוטא למחצה והו"ל רובא ורק ספק מדומע ביותר מה' רבעים הוא דחייב דכיון דחיוב החלה וודאי והדימוע ספק אין ספק מוציא מידי וודאי ומשא"כ בה' רבעים מצומצמין דחיוב החלה ג"כ רק מרובא כנ"ל שפיר נפטר ע"י רוב ואפי' הי' החיוב וודאי ג"כ נפטר ע"י רוב דרוב ככל ע' תוס' כתובות י"ג ב' ד"ה מסייע:

ה"ד לח' א"א בגין דאנא בעייא למיעבד אצוותי' אטרי, נ"ב כ' דהוא מין עיסה שעושין עדיין היום שעשוי' כמין כיס וממלאין אותה גבינה או פירות או בשר ונקרא המן מאש והיא בעלת ג' זויות ב' למעלה ואחת למטה כזה V וע"כ נקראת אצוותי לפי שנכרכת על גבי הגבינה כו' שבתוכה והוא מל' בבלי עירובין כ"ו ב' אצוותא וורוזיאתא ובבבלי פסחים ל"ט א' אצותא דדיקלא וברש"י שם דהיינו סיב הנכרך סביב הדקל ע"ש ותיבת אטרי היינו שלשה וכמו שעד היום טרי בל' רוסיא הוא שלשה ובבלי נזיר ח' ב' טריגין שלש ועיקר המלה שם טרי ואתוון גין הם תוספת במלה ע"ש ובירושלמי ב"ב פ"י ה"א עם טרייא קוננוא ע"ש בפני משה דטרייא היינו שלשה וכך באן אטרי הוא שלשה ונקראת העיסה כן מפאת היותה בעלת ג' זויות והוי כ' אצוותא אטרי כמו כיס בעל ג' זויות [ונזכרתי דאצוותי הוא תרגומו של עריסה וכ"כ הרא"ש בפסחים פרק ב' סימן ט"ז דהביא שם ירושלמי דכאן וכ' אצותי היינו עיסה כדמתרגמינן ראשית עריסותיכם ר"ש אצותיכון ואולם בלי אטרי י"ל עדיין הכוונה כנ"ל]:

שם שמא ימצא הלקוחות ונטבלו מיד, נ"ב גי' הגר"א ז"ל מובא ברידב"ז שמא לא ימצא לקוחות ונטבלו ומחק תיבת מיד ולענ"ד יש לקיים תיבת מיד לומר דהירושלמי השמיענו בזה חידוש דין דהי' ה"א דאם אחר שלא מצא לקוחות נמלך לקחתם לעצמו ללחמי תודה פטורין דכיון דעשאם למכור ללחמי תודה רק אם נתבטל עניין זה בפועל ונשארו חולין הוא דחייבין ולא כן אם הי' סופם באמת ללחמי תודה וע"כ אשמעי' דמה שעשאן למכור ללחמי תודה מיד שלא מצא לקוחות נתבטלה מחשבה זאת למפרע ונשארו סתמא ונטבלו מיד ואפי' יחשב אח"כ לקחתם לעצמו ללחמי תודה מחשבה חדשה היא ואין מוציאתם מידי טבל וע"כ אדרבה אסור לקחתם עוד ללחמי תודה וכדקיי"ל דאין מביאין מנחות מטבל משום דלא הוי ממשקה ישראל:

ה"ה (ב') שכן העושה עיסה ע"מ לחלקה בצק פטורה מן החלה, נ"ב פי' דמה שדעתו לחלק עושה פירוד מיד ודוגמתו בירושלמי כלאים פ"א ה"ט מודה ר"ש בן לקיש בזורע ע"מ לחלקן גדר שהוא פטור והיינו ג"כ דאף דהזריעה לבד שזורע ב' מינים הוא חיבור לדידי' אף בלי הנחה ע"ש ברידב"ז מ"מ מה שדעתו מיד לחלקן גדר זה מבטל החיבור מיד וע' לקמן פ"ד ה"א:

שם (ט' א') ונעשית ביו"ט. מתני' דר' שמעון בן אלעזר דתני כו' נ"ב ע' רידב"ז ד"ה ונעשית גי' הגר"א ז"ל וכוונת הירושלמי דהא דתני בזמן שהרועים אוכלין ממנה נעשית ביו"ט דמשמע דאפי' אין אוכלין כולה רק חלק ממנה מותר לאפות כולה ביו"ט זה אתי' כרשב"א דאמר ממלאה היא אשה כו' וכך כאן ע"י השאר נאפה גם חלק אכילת הרועים יותר יפה והוי כל האפי' לצורך אדם וע"כ אפיית כל העיסה מותרת וע' בבלי ביצה כ"א א' ע"ש בתוד"ה עיסה עש"ה:

שם מפני שהפת יפה בשעה שהתנור מלא, כ"ב נזכר מזה בירושלמי דמאי פ"ה ה"ג אלא בשואל ככר טונא למלאות תנורו ובפני משה דשואל למלאות תנורו דכשהתנור נתמלא בככרות הפת נאפה יפה ע"ש:

שם תני מצה גזולה אסור לברך עלי', נ"ב פי' ברכת מצוה ולאו דווקא הברכה רק דאסור לצאת בה כו' א"ר יונה הדא דתימא בתחלה היינו דלכתחלה אסור לצאת בה דבאכילתו מכלה אותה וגוזל מחדש אבל בסוף פי' אם עבר ואכלה לשם מצוה דמים הוא חייב לו (ותיבת לא נ' דצריך למחוק) פי' דקנאה בלעיסה בשינוי ונתחייב דמים אבל גוף המצה נעשה שלו וקיום אכילת המצוה היא בגרון או במעיים ושפיר בשעת המצוה היא שלו ויוצא בה שפיר ודוגמת זה בירושלמי סוכה פ"ג ה"א מה פליגין בשגזלו משופה אבל אם גזלו ושיפהו דמים הוא חייב לו מע"ש ועמש"ש בגליון וע"ע דוגמא בירושלמי ביכורים פ"א ה"ב עד כדון בשגזל קרקע גזל זמורה ונטעה ולא דמים הוא חייב לו וע"ש כולה סוגי':

ה"ו (ב') חכה חולין הוא הייתי אומר מותר לגלגל בהן לפום כן צריך מימר החלה והתרומה חייבים עליהם מיתה וחומש נ"ב ע' רידב"ז בשם הגר"א ז"ל מה שהגיה ולולי דבריו ז"ל לענ"ד א"צ להגיה רק יש כאן היפוך תיבות דתיבות "הייתי אומר" צריכים להיות לפני תיבת חלה וכן צ"ל הייתי אומר חלה חולין הוא מותר לגלגל בהן לפום כן צריך מימר כו" והכוונה דלפי שהי' אפשר לטעות ולומר