גליוני הש"ס זרעים פא

ה"ה (ל"ב ב') אפי' הקדים תפלה של ראש לתפלה של יד, נ"ב פי' אפי' חטא קל כזה מעכב וכן נזכר זה לחטא קל בירושלמי סנהדרין פ"ו ה"ו חס דלא עבד חובה מן יומוי אלא זימנא חדא הקדים תפילין של ראש לתפילין של יד ע"ש:

שם (ל"ג א') ר' יודה כו' פתח בה אבא בגבורות ד' אלקי"ם, נ"ב ע' פני משה דהכוונה שמהפך מדת הרעה לטובה ונ' דזה טעם אבא בגבורות ד' אלקי"ם היינו שנעשה דא מדת הרחמים מן אלקי"ם מדת הדין ע' ירושלמי ברכות פ"ו ה"ה דשם הוי' הוא מדת הרחמים ושם אלקי"ם מדת הדין וכ"ה בבבלי שם:

שם (ב') דמאי דמי תיקן דמאי לא תיקן נ"ב גי' הגר"א ז"ל מובא ברידב"ז דמאי דא מאי תיקן לא תיקן וכלי זה הוא בירושלמי עירובין פ"א ה"י:

חלה פרק א' ה"א (א' ב') ויבדקוה, נ"ב פי' דא"א שיהי' פלוגתא במציאות דהא אפשר לבדוק וכזה בירושלמי תרומות פ"ג ה"א דבר שאפשר לך לעמוד עליו חכמים חלוקין עליו אלא על עיקר בדיקתה חלוקין [פי' דבדקוה ומצאוה קצת מר ונחלקו אי קצת המרירות ההוא כדאי לסלק ממנו שם אוכל או לא ודלא כפי' הרידב"ז שם ע"ש] וע"ע כקושי' זו ויבדקו בירושלמי כלאים פ"א ה"א:

שם תמן תנינן תפוח שריסקו כו' עד וכן הוא אומר הכא אין חימוצו חימוץ ברור, נ"ב תש"ס מייתי כאן לזה להבנת פלוגתא דריב"נ ורבנן בקרונית דכשבדקוה וודאי דלא מצאוה חמץ גמור דא"כ מ"ט דרבנן וכן א"א דלא מצאוה חמץ כלל דא"כ מ"ט דריב"נ ועל כרחך דמצאוה חמץ קלוש ונחלקו אי חמץ קלוש כזה חשוב חמץ או לא וכזה הוא פלוגתא דר' יוסי ורבנן דר' יוסי ס"ל דלא חשוב בישול וכן חימוץ רק בברור פי' גמור ורבנן ס"ל דאפי' באינו גמור חשוב בישול וחימוץ ותיבת ברור דפירושו גמור כזה לקמן ה"ד איזהו חלוט ברור ע"ש:

שם וכמה דאת אמר כו' ודכוותה כו', נ"ב כך הית' מימרא בביהמ"ד ומשמע מל' המימרא אין לך מגרר עם כולן דכל מינים נגררין והגוררים הם חטים ושעורים וע"ז א"ר הילא לא שנינו אלא העושה עיסה מן החטין ומן האורז היינו דאורז בלבד הוא דנגרר ולא מין אחר וגם אין נגרר רק עם החטים ולא עם השעורים:

שם מהו שיהו חייבים על קלי שלו משום חדש, נ"ב יש כאן ט"ס וצ"ל "לחם" תחת "קלי" והאיבעי' על העושה עיסה מן החטים ומן האורז דע"י הגרירה נעשה האורז לחם אם חייבים על לחם שלו משום "חדש וע"ז פשיט ר' זעירא כתי' ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו את שחייבים על קלי שלו משום חדש חייבים על לחם שלו משום חדש את שאין חייבים על קלי שלו משום חדש אין חייבין על לחם שלו משום חדש (כצ"ל) פי' דאורז וודאי דאין חייבין על קלי שלו משום חדש דהא אינו מה' המינים וע"כ גם בעשה עיסה ממנו ומחטים דנעשה אז לחם ע"י הגרירה מ"מ כיון דאילו הי' קלי לא היו חייבין עליו לכן גם על לחם שלו אין חיוב וכפי ההג"ה שהגהתי כאן אותו הלשון כתוב לקמן בהלכה ג' והוא צריך להיות כאן והל' שכתוב כאן הוא צריך להיות שם עמש"ש בגליון ונתחלף הלשון מכאן לשם ומשם לכאן:

שם (ב' א') ולמידין מן הקבלה כו' מן מה דכתי' ויסרו למשפט אלקי"ו יורנו כמי שהוא דבר תורה, נ"ב ע' דוגמא בירושלמי קידושין פ"ג הי"ב ומן הקבלה את מלקני א"ל וכתורה יעשה:

שם (ד' א') למה אתם מכניסין עצמכם למספק הזה המרובה, נ"ב מעין ל' זה בירושלמי סוטה פ"ג ה"ה מפני שהכניסה עצמה למספק הזה המרובה ובירושלמי גיטין פ"ח ה"ח מה ראית להכניס עצמך למיספק הזה מרובה (צ"ל המרובה):

שם (ב') המנכש בי"ג ונתלש הקלח בידו ה"ז שותלו במקום הטינא אבל לא במקום הגריד, נ"ב פי' משום דמקום הגריד שוהה הקליטה יותר מג' ימים [ע' רידב"ז ד"ה א"ר יונה] ונזכר מזה וכן מהך דמקצת היום ככולו בירושלמי כלאים פ"ב ה"ב עד כמה עד כדי שתהא בארץ ג' ימים במקום הטינא אבל במקום הגריד בעיא היא יתר ותני מקצת היום ככולו ע"ש ברידב"ז:

שם התיבון הרי שאר המינין הרי הן תלוין בעומר ואין העומר בא מהן, נ"ב פי' רק מן השעורים ועכ"ז העומר מתירן אף דהוא מין על שאינו מינו ואילו בתרומה אין תורמין ממין על שאינו מינו וא"כ ה"נ בחדש וישן שפיר אפשר שיתיר העומר אף שאין התרומה מתרת וע"ז משני לא אם אמרת בשאר המינין שלא כשרו למנחת העומר וגזה"כ בהם באמת שניתרים ממין על שאינו מינו אף שאין כן בתרומה תאמר בשעורים שכשרו למנחת העומר וא"כ הרי במין השעורים לא מצינו שיתיר העומר יותר מבתרומה גם על שאינו מינו וא"כ במין זה ג"כ יש לנו לומר דאין מתיר בחדש וישן כיון דבמין זה לא גילתה תורה שיתיר יותר מבתרומה וא"ל דא"כ אם הביא עומר מן הישן עכ"פ יהיו ניתרים שאר המינים דז"א דגם בשאר המינים שניתרים במין על שאינו מינו הרי מצינו דניתרים כן רק במגו דהא גם השעורים ניתרים ולגבי שעורים הוא מינו וע"כ מגו דמתיר למינו כו' ומשא"כ בישן כה"ג דלא יתיר לשעורים א"כ לשאר מינים תו נמי לא יתיר דבלי מגו הא לא מצינו שיתיר גם לשאר מינים יותר מבתרומה ודו"ק ועוי"ל בפשיטות דאין העומר מתיר לחצאין וא"א שיתיר לשאר המינין לבד ולא לשעורין:

ה"ג (ו' א') ר' יונה בעי כמ"ד אינו כנכסיו ברם כמ"ד כנכסיו כו' נ"ב כזה ובהיפוך לעיל בירושלמי מעשר שני פ"ד ה"ב ר' יונה בעי כמ"ד כנכסיו ברם כמ"ד אינו כנכסיו כו' [ע"ש ברידב"ז גי' הגר"א ז"ל והיא מוכרחת וכמ"ש גם אני שם בגליון ומש"ש כמ"ד אינו כנכסיו ברם כמ"ד כנכסיו" נשתרבב ל' זה לשם מכאן ובאמת שם צ"ל להיפוך כנ"ל):

שם (ב') גדיש שנדמע עד שלא נדמע עבר והפריש ממנו תרומה הרי זו תרומה, נ"ב כצ"ל וע' דוגמא בירושלמי מעשרות פ"א ה"א שיבלין עד שלא הפקירן עבר והפריש מהן תרומה הרי זו תרומה עש"ה וע' תוס' ע"ז כ"ו א' ד"ה שמותר מש"ש ויש שדוחין לומר כו' עש"ה דדברי יש שדוחין דומים לירושלמי דכאן וע"כ מ"ש התוס' שם ע"ז אכן דבר תימה הוא להחשיבה טבול לתרומה קודם מירוח ע"ש דבריהם צע"ק מכאן וגם מירושלמי מעשרות פ"א ה"א הנ"ל והנה זה ברור עכ"פ דמחובר לא שייך חלות עניין טובל כלל כיון דגם אם עבר והפריש תרומה במחובר אינה תרומה וכירושלמי מעשרות הנ"ל וצע"ק בירושלמי ערלה פ"ג ה"ו דבי ר' ינאי שאלין דלעת שלקה בבית אבי' מהו שתטבול למעשרות ומשמע דשייך עניין טבל אף במחובר ואולי הכוונה משום דהשליקה הוי כתלישה ובאין כאחת התלישה והטיבול ע"י השליקה [וע"ש בסוגי' להלן וגם י"ל הכוונה שם