גליוני הש"ס זרעים עח

רבנן מדמי לה" והיא היא דהי' הת"ח יודעים זה מעצמם מדמיון להך דר' חנינא ולא הוצרך להשמיעם זה]:

ה"ג (ט"ז ב') הדא אמרה כרי שהוא טבול לראשון ולשני אם התרו בו משום שני לוקה, נ"ב פי' דכרי שעדיין לא הפרישו ממנו לא מע"ר ולא מע"ש ואכל ממנו והותרו בו משום אוכל טבל טבול למע"ש לוקה דהי' ה"א דכיון דמע"ר קודם למע"ש לכן כ"ז שלא הופרש מע"ר אין שם חיוב מע"ש עדיין ואין טבול כלל למע"ש וע' ציונים לתורה כלל ל"ז מה שהבאתי מרדב"ז דכיון דתפילין של יד קודמין לשל ראש לכן כ"ז שלא הניח של יד אין עדיין חיוב של ראש ע' מה שהארכתי שם בזה וע' ירושלמי פאה פ"א ה"ה וכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו ע"ש בפני משה וכ"ה בדמאי פ"ה ה"א] ואפי' אין צריך להתרות באכילת טבל למאי הוא טבול רק די שיאמרו לו סתמא אל תאכל טבל מ"מ אם מזכירים לו טבל טבול למע"ש ובאמת אינו כן גרע מסתמא כמובן וע' תוס' ב"ק ב' א' ד"ה ולר' אליעזר וע"כ אשמעי' דאין הדבר כן רק דגם כשלא הופרש מע"ר עדיין ג"כ הוא טבול גם למע"ש ושפיר הוי התראה וזה נלמד ממשנה דכאן דקתני דפירות שנגמרה מלאכתם שעברו בתוך ירושלים נקלט מע"ש שלהם ומדתני סתמא משמע דמיד שנגמרה מלאכתם ואפי' לא הופרש מהם מע"ר עדיין הדין כן ואי אי' דכ"ז שלא הופרש מע"ר אינו טבול כלל למ"ש א"כ הרי אין שם עניין מע"ש עדיין כלל דהא אינו אפי' טבל למע"ש ומאי שייך קליטת המע"ש וע"כ דאף שלא הופרש מע"ר הוא טבול גם למע"ש ושייך קליטת המע"ש וע"ז התיב ר' מנא דהא ב"ש ס"ל דאף בפירות שלא נגמרה מלאכתן יש קליטת מחיצות למע"ש ואטו תדקדק מזה דלב"ש לוקה אפירות שלא נגמרה מלאכתם משום טבל טבול למע"ש הא וודאי דקודם גמר מלאכה אינו טבל כלל מה"ת גם לב"ש וע"כ דאין לדון עניין טבל מדין קליטת המחיצות ויכול להיות קליטת מחיצת למע"ש אף במה שאינו טבול עדיין למ"ש וחומר הוא במחיצות א"כ גם בפירות שנגמרה מלאכתם ולא הופרש מהם מע"ר עדיין שפיר יוכל להיות דלא טבילי למע"ש ועכ"ז לעניין קליטת מחיצות אמרינן בהו דין קליטה למע"ש [וע' בירושלמי מעשרות פ"ב ה"ג ר"ש מתיר מק"ו ומה אם בשעה שיש עלי' זיקת ג' מעשרות את אומר מותר כו' עש"ה וי"ל דר"ש ורבנן פליגי בהנ"ל אם הכרי טבול להמאוחר כ"ז שלא הופרש המוקדם דרבנן ס"ל דאין טבול וע"כ תמיד הרי אין בו רק זיקת דבר אחד דמתחלה טבול וזקוק לתרומה וכשהופרשה התרומה נעשה טבול וזקוק למע"ר וכשהופרש המע"ר נעשה טבול וזקוק למע"ש וא"כ הא ליכא ק"ו ור"ש ס"ל דמיד טבול לשלשתן ואף קודם שהופרשה התרומה הוא טבול וזקוק גם למע"ר ומע"ש וע"כ שפיר איכא ק"ו דמה אם בשעה שיש בו עניין הטבל והזיקה לג' מעשרות מותר בשעה שאין עלי' אלא זיקת ב' מעשרות לכ"ש ודו"ק וע"ע מ"ש על הגליון בירושלמי ביכורים פ"ב ה"ג ד"ה ניחא התרומה אוסרת כו' עש"ה] שם (י"ז א') אין רואין את המחיצות כאלו עולות נ"ב כזה ירושלמי סנהדרין פ"א ה"ג ופי' הפני משה שם ליתא ואשתמיטתי' ירושלמי דכאן ול' רואין את המחיצות כאילו עולות הוא על כוונת גוד אסיק מחיצתא בירושלמי שבת פי"א ה"ה:

ה"ה י"ח א') בר קפרא אמר אב הטומאה דבר תורה וולד הטומאה מדבריהן ר' יוחנן אמר בין זה בין זה דבר תורה, נ"ב כל' זה בירושלמי פסחים פי"א ה"ו ובירושלמי שקלים פ"ח הלכה ה':

שם (י"ט א') ואין לוקין לא על המעות הראשונות ולא על השניות, נ"ב ע' רידב"ז ומ"ש בפטור המלקות על המעות השניות אינו מבורר כ"כ רק הטעם פשוט דכיון דמדרבנן כבר נפדה המע"ש והוא חולין אין תופס פדיונו עוד והויין מעות השניות חולין מדרבנן ואם קנה בהם פירות הויין להו הפירות מע"ש מה"ת וחולין מדרבנן וע"כ אם אכל מפירות ההם בטומאה או באנינות אין לוקה דלפי הדרבנן חולין אכל ופטור ממלקות ואם ילקוהו יהי' עבירת לאו דחובל בחבירו וע"כ אין להלקותו דיש כח ביד חכמים לעקור בשוא"ת [וע' לקח טוב כלל ממ"נ בדרבנן דדנתי דלא שייך דרבנן להקל וכדמיון אם קידש שני' וגירשה בגט שיש בו פסול מדרבנן לא נאמר ממ"נ מה"ת הרי הגט כשר ומדרבנן הרי שני' ערוה דרבנן ואין קידושין תופסין בערוה וא"כ הרי אין מקודשת כלל דלא אמרינן דרבנן להקל שלא יתפשו הקידושין מדרבנן ורק גם מדרבנן היא מקודשת וצריכה גט גם מדרבנן וכן אם יש איסור דרבנן בדבר ובא עליו אח"כ איסור תורה אזי איסור התורה חל עליו אפי' מדרבנן ולא אמרי' דאאחע"א דלא שייך דרבנן להקל שיהי' אסור מה"ת ולא מדרבנן עש"ה והנה מירושלמי דכאן להנ"ל מתבאר דשייך דרבנן להקל ומעות השניות הם מע"ש מה"ת וחולין מדרבנן וכנ"ל ודו"ק ובאתי רק להעיר]:

פרק ד' ה"א (כ"א א') והוא בעי מיתן חמשין רבוא ומיסק, כ"ב ע' פני משה דהוא לשון בעלמא לכוונת הוצאה מרובה וע"ע מספר חמשין רבוא בהוצאה לעיל פ"א ה"א בסופה והי' יכול להוציא חמשים רבוא להעלותן כו':

שם תני אין פודין מע"ש לשם שני אלא לשם חולין, נ"ב פי' דמע"ש נפדה עפ"י אחד או שלשה כמבואר במשנה ואזי לא יאמר להם כמה שוין פירות מע"ש אלו רק כמה שוין פירות אלו דפדיון המע"ש הוא קצת זילותא דהוא מיעוט בקדושתו דהכסף דהוא קדושה שני' קלישא קדושתי' מקדושה ראשונה כמבואר בר"ן מגילה פ' בני העיר וע' לעיל פי"א ה"ב א"ל הגע עצמך שנשפך הדם כו' ע"ש בפני משה ואך דהרי התירה תורה לפדותו אבל עכ"ז כמה דאפשר להעלים שיהי' פדיונו בהצנע ראוי להעלים וע"כ לא יאמר כמה שוין פירות מע"ש אלו שלא יודע שבא לפדות המע"ש וע"ז בעי הגע עצמך שהי' הכל יודעין שהוא שני ומשני אפי' כן לא יזכיר זה בפירוש בדיבורו דהוא זילותא ועובדין דחול רק יאמר כמה שוין פירות אלו וי"ל עוד הפי' הגע עצמך שהי' הכל יודעין כו' היינו דר' שאול הבין הטעם שלא יאמר כמה שוין פירות מע"ש אלו כו' משום זילותא כנ"ל וע"כ שאל דאם ידוע בלא"ה תו ליכא זילותא וע"ז משני אפי' כן היינו דגם כשהכל יודעין שהוא מע"ש לא יאמר כמה שוין פירות מע"ש אלו רק כמה שוין פירות אלו דאין הטעם משום זילותא דלישתרי ביודעין כו' רק הטעם דאם יאמר כמה שוין פירות מע"ש אלו יטעו לשומן כפי מה שהן מע"ש אילו הי' מע"ש מותר במכיר כמה הי' נותנים בעדם והוא שיווי פחות דהי' נותנים בעדם פחות הרבה מבעד חולין לפי שיש טורח בהעלאת המע"ש לירושלים ואין אכילתו בכל מקום וכמובן וע"כ יאמר כמה שוין פירות אלו שישומו אותן כפי שיווי עצם הפירות אילו הי' חולין דכך דין הפדיון דצריך לשום המע"ש כאילו הי' חולין כיון דאחר הפדיון יהי' חולין נמצא דהוא לוקח חולין מן הקדושה וע"כ צריך לשלם כפי שיווי חולין שלוקח ולא כפי שיווי מע"ש שהוא עכשיו וב' הפירושים האלה המה מעניין שיטות הרמב"ם