גליוני הש"ס זרעים עו

לשאינו מבוצר בירושלמי שבועות פ"ח ה"א א"ר לעזר הדא דאת מר בגג שאינו מבוצר אבל בגג מבוצר כבית הוא:

ה"ד (י"ז א') זרק את הראשונה למעלה מאויר עשרה כו' נ"ב משמע דאויר דלמעלה מעשרה אינו בכלל חצר וקצ"ע דלעניין שבת אמרי' דרה"י עולה עד לרקיע וע' ירושלמי סנהדרין פ"י ה"ו עוף שהוא טס למעלה מעשרה מנהו היינו אי הוא בכלל שלל עיר הנדחת ע"ש וע' ירושלמי כלאים פ"ו ה"ב שתי גינות זו על גב זו התחתונה עשיי' כרם כו' זורע את העליונה עד שמגיע לאויר עשרה ע"ש דכרם תופס אויר עד עשרה לאסור הזריעה בו [וכ"ה שם פ"ז ה"ב לאויר עשרה היא מתניתא כו' וכ"ה עוד שם ה"ו ע"ש] ולא מחלקינן בין כרם שאין לו מחיצות ליש לו דביש לו ראוי לומר דעולה עד לרקיע כנ"ל ויש לחלק וע' ספרי בית האוצר חלק אות אל"ף ערך אויר:

שם (ב') תני זרע רובה חייב נטע רובה פטורה, נ"ב צ"ל להיפך נטע רובה חייבת זרע רובה פטורה והיינו דאם נטע רוב החצר אין הנטעים מבטלים אותה מתורת חצר וטובלת עדיין אבל זרע רובה הזרעים מבטלים אותה מתורת חצר ועושים אותה גינה ואינה טובלת והוא ממש כבבלי עירובין כ"ג ב' קרפף שהוא יותר מבית סאתים שהוקף לדירה נזרע רובו הרי הוא כגינה כו' נטע רובו הרי הוא כחצר כו' ולהלן שם נטע רובו הרי הוא כחצר כו' א"ר יהודה והוא שעשויין איצטבלאות איצטבלאות וברש"י נטועין שורות שורות ונאה לשבת שם עכ"ל והוא עצמו ג"כ הא דאמר כאן א"ר חסדא והוא שנטעה לנוי' של חצר היינו שנטעה באופן ובסדר שהוא נוי לחצר אז הוא דאין מבטלין אותה מתורת חצר ולהלן צ"ל ג"כ הדא ילפא כו' נטע רובה חייבת והוא שלא תהא נעדרת ע' רידב"ז ויש לדון מירושלמי דכאן על התוס' והרא"ש בעירובין שם ואכ"מ:

שם והוה ר' זעירא מקנתר לאילין דאגדתא וצווח להון סיפרי קיסמי' נ"ב דוגמת זה מצינו לריב"ל בירושלמי שבת פי"ו ה"א אריב"ל הדא אגדתא הכותבה אין לו חלק כו':

שם (י"ח א') ר"ש דריש אשר לא חומה נ"ב פי' דדריש הקרי לא דאעפ"י שאין לו חומה ממש רק כותלו הוא חומתו ג"כ הוא בכלל בתי ערי חומה:

פרק ד' ה"א (י"ט א') איזו היסב שהוא טובל כל היסב שיש בו יין, נ"ב ע' בבלי ברכות מ"ג א' דלרב יין לא בעי היסבה או לא מהני לי' היסבה ע"ש:

ה"ב (ב') דאמר ר' יוסי בשם ר' זעירא ר' יונה ור' זעירא בשם ר' אלעזר כו' נ"ב אות וי"ו של "ורבי זעירא" הוא ט"ס דלא שייך שר' יוסי אמר המאמר בשם ר' זעירא שר' זעירא אמרו בעצמו ור' זעירא עצמו אמר המאמר בשם ר' אלעזר רק צ"ל "רבי זעירא" בלא וי"ו והמאמר ר' יונה ר' זעירא בשם ר' אלעזר היינו שר' יונה אמר המאמר בשם ר' זעירא שר' זעירא אמרו בשם ר' אלעזר ונחלקו ר' יוסי ור' יונה אליבא דר' זעירא דר' יוסי אמר שר' זעירא אמר המאמר בעצמו ור' יונה המר שאמרו בשם ר' אלעזר וכן לעיל פ"ק ה"ד הגי' ר' יונה ר' זעירא בשם ר' אלעזר אף מה שבלגין כו' ע"ש ודרך ר' יונה הי' לומר מאמרים בשם ר' זעירא ע' לעיל פ"ג ה"ג ר' יונה אמר זעירא ור' אימי תריהון בשם ר' יוחנן כו' וט"ס שם ג"כ וצ"ל ר' זעירא וכזה בירושלמי כלאים פ"ג ה"ב ר' יונה אמר ר' זעירא ור' אימי תרויהון בשם ר' יוחנן חד אמר סומכין לגדר כו' ובירושלמי חלה פ"ג ה"ה ר' יונה בשם ר' זעירא זאת אומרת כו' ובבבלי גיטין כ"ט א' אמר ר' יונה א"ר זירא עד שתות כו' ור' זירא דבבלי הוא ר' זעירא דירושלמי] וכזה הוא עוד בכ"ד:

ה"ד (כ' ב') נהגין בבת ניין כו' נ"ב בפני משה כ' דאפשר דהוא שם מקום ונ' דצ"ל נוהגין בכותניין והוא שם מקום והוזכר לקמן בירושלמי מעשר שני פ"ד ה"א רבי ה"ל פירין הכא ופירין בכותניין ע"ש ואולי צ"ל גם שם בבתכיין ואולי הוא המדינה הנקראת עתה בל"א באסניען והית' שייכה לישמעלים ועתה שייכה לעסטרייך]:

שם שאם הית' שני' נכנסת לשלישית שהוא מפריש ופודהו ונותנו לעני, נ"ב כזה ירושלמי ר"ה פ"א ה"ב בסופה מה עשה קרא שם על מעשר שבו ופדייו ונתן לעני ונזכרתי דהוא ג"כ בירושלמי ביכורים פ"ב ה"ד בסופה:

פרק ה' ה"א (כ"ב ב') התורה ריבתה בטהרת זרעים ונ"ט וכי יפול כו', נ"ב כזה בבלי שבת צ"ה ב' ובירושלמי כלאים פ"ז ה"ו:

מעשר שני פרק א' ה"א (א' ב') דברי הכל היא מפני פילפולו, נ"ב ע' רידב"ז גי' השנות אלי' מפני זילזולו ולענ"ד אולי צ"ל מפני טילטולו והכוונה דאם יהי' מותר במכירה הלוקח יטלטל הפירות בידו להבחינם וכן בלקחו אותם יטלטלם לביתו וכן הלוקח אם ימכרם שנית לאחר יהיו מטולטלים שנית וע"י ריבוי הטלטול אפשר שיטמאו אותם ואסור לטמאות מעשר שני וכזה מצינו בלולב הגזול שאסרו ליטול אתרוג של מעשר שני מפני שטתנו במים ומכשירו לקבל טומאה ואף דגם תרומה אסור לטמאות מ"מ לא אסרו מכירת תרומה דאפי' המכירה מותרת מ"מ לא שכיחא כיון דאינה ראוי אלא לכהנים וע"כ אינה דבר של משא ומתן ולא דמי למעשר שני דנאכל לכל אדם אם יהי' מותר במכיר' יהי' דבר של משא ומתן כמו חולין ויהי' בו ריבוי טלטול ככל דבר של משא ומתן ומתוך ריבוי הטלטול אפשר שיבא לידי טומאה ונוח לי יותר להגיה טילטולו תחת פילפולו מלהגיה זילזולו תחת פילפולו כי אות הזיי"ן רחוק חילופו באות פ"א ומשא"כ אות טי"ת קרוב בו יותר החילוף באות פ"א עד שהוצרכו להזהיר ע"ז בבבלי שבת ק"ג ב' שלא יעשה טיתי"ן פיפי"ן ע"ש [וע' לקמן פ"ג ה"ג ר' פינחס מסאב לה ופדה לה ע"ש בפני משה וצ"ע דהא אסור לטמאות מע"ש ולרידב"ז שם דקאי אפירות טבלים שנגמרה מלאכתם ניחא עש"ה וי"ל עוד הכוונה כאן מפני טלטולו דע"י ריבוי הטלטול אפשר שיבא לידי קלקול והפסד ואבידה וזה אסור ג"כ במע"ש וכה"ג ג"כ בלולב הגזול שם דאסור ליטול אתרוג של מע"ש מפני שמפסידו במשמוש היד ואף דזה רק באתרוג דקליפתו החיצונה דקה [והך דר"ה ט"ו א' דאתרוג קשיא לי' ידא שם קאי אעץ של האתרוג ולא על הפרי ע"ש] מ"מ ריבוי המשמוש והטלטול וודאי דמפסיד ומקלקל בכל הדברים וגם מביא לידי אבידה וזהו הל' מפני טלטולו היינו דריבוי הטלטול מביא לידי הפסד ואבדון המע"ש]:

שם (ב' א') מכיון שאינו יכול להוציאו ממנו בדין אין אלו חליפין, וליידא מילה אמר כו', נ"ב פי' דזה קושי' אהא דאמר דאין יכול להוציא ממנו בדין דאמאי אין יכול באמת להוציא גם בדין הרי כיון שאמר הא לך יין שאין לי שמן הרי זה כאומר להדיא הא לך יין לפי שאין לי שמן ואני צריך לשמן וע"כ הילך יין כדי שתתן לי שמן עבורו דאל"כ למה אמר לו תיבות אלו שאין לי שמן ומשני דיכול להיות כוונתו דאילו הוות לי משח הוינא מיתן לך וע"כ אף שאין כוונתו כן רק כוונתו שיתן לו המקבל שמן מ"מ תו הו"ל דברים שבלב כיון דאין כוונה זאת מוכרחת מדיבורו ואינם דברים ואין