גליוני הש"ס זרעים עה

חלק העוקץ היוצא מן הפרי כעץ הוא ואין בו קדושת תרומה כלל וכעין זה מצינו חילוק בעוקץ של אתרוג דהחלק שממנו בתוך האתרוג נחשב מן האתרוג ופסול בניטל משום חסר ומשא"כ החלק שממנו שחוץ לאתרוג אינו מן הפרי ואין חסרונו פוסל ע' תוס' סוכה ל"ה ב' ד"ה ניטלה פיטמתו ואם נדמה דין אתרוג ממש להך דכאן כנ"ל ראוי שכל חלק העוקץ שבתוך האתרוג יפסול חסרונו ודלא כרא"ש סוכה שם שכ' דפוסל רק בנשאר מקומו גומא אבל אם נשאר ממנו משהו באתרוג כשר אך י"ל דאדרבה מדלא נחשב במשנה כאן גם עוקץ אתרוג משמע דעוקץ אתרוג אף חלק המובלע ממנו באתרוג אינו מן הפרי רק נחשב כעץ ומותר לזרים ובאתי רק להעיר ודברי הפני משה כאן במחכ"ת אינם כלום והא דאמר בירושלמי לפני זה היאך עבדין עובדא חסר הסיום ע"ז ומצוי כזה בירושלמי אבל הך דר' זעירא אין לו שייכות כלל אל הקדום]:

ה"ד (נ"ז ב') באוכל כדי לבשל ביצה קלה, נ"ב ע' שיעור כזה בשבת פ' המוציא יין הלכה ה' במשנה קנה כו' אם הי' עב כו' כדי לבשל ביצה קלה כו' ובכלים פרק ה' משנה ב' כירה כו' איזהו גמר מלאכתא משיסיקנה כדי לבשל עלי' ביצה קלה וע' בירושלמי שבת שם כל ביצה דתנינן בכלים כביצה ממש בשבת כגרוגרת מכביצה ע"ש וכאן כ' דהכוונה ג"כ ביצה ממש דרק בשבת הכוונה כגרוגרת משום דכל שיעורי שבת כגרוגרת כמבואר בבבלי שבת שם וגם אילו הי' כוונת ר' יודן כאן כגרוגרת מביצה הו"ל לפרש כן דאמורא צריך לפרש דבריו וע"כ כ' הכוונה כפשוטו ביצה ממש:

בהשמטה מגליון הש"ס (מבעלי מפה"י) ממסכת תרומות דף כ' ע"ב בד"ה מתניתא בתרומה כו' וע' בירושלמי בחגיגה פ"א ה"ח שם הגי' ותנינא בתרומה דרובה ופי' הק"ע דחמורה כו', כ"ב מה שהביא מק"ע חגיגה לסתור פי' הגר"א ז"ל אינה ראי' לסתור דוודאי אין הפי' בחגיגה שם כפי' הק"ע רק הכוונה דרובה אתא מימר לך אפי' כו" פי' רבותא אתא מימר לך אפי' שאר כל הדברים וכפי' הגר"א ז"ל ולא קאי תיבת "דרובה" אתיבת "בתרומה" הקדומה וכזה הוא עוד בירושלמי חגיגה פ"ב ה"ו דרובא אתא מימור לך אפי' טובל לחולין כו' ופי' שם הק"ע עצמו דרובא אתא מימור לך רבותא קמ"ל דאפי' הוחזק לחולין כו' ועוד שם פ"ג ה"א מתני' בקדשי מקדש המקודשין דרובא אתא מימור לך אפי' בחולין שנעשו על גב הקודש ובק"ע דרובא כו' רבותא קמ"ל דאפי' בחולין כו' וכזה הוא עוד בירושלמי מעשרות פ"א ה"ד דרובה אתא מימר לך אפי' משיעמיד ערימה כו' ע"ש בפני משה דלהדיא הפי' שם דרבותא אתא מימר לך אפי' כו' ותיבת "דרובה" הוא בירושלמי במקומות רבות ופירושו "רבותא" וע' ירושלמי שבת פי"ז ה"א דלתות הבית דרובה ודלתות הכלים דרובה ע"ש ובירושלמי סוטה פ"ג ה"ג דרובה תני ר' חייא כו' פי' יותר רבותא תני ר' חייא דאפי' עד שהוא בדרך מנחתה קדשה שמש ובירושלמי שביעית פ"א ה"ד בפני משה ד"ה אף אכן תנינן דרובא, רבותא טפי שמעינן מהאי ברייתא כו' ובירושלמי כתובות פ"ח הי"א דרובא אתא מימר לך אפי' כנסה כו' ושם פי"ב ה"ה דרובה אתא מימר לך אפי' אשה שיש לה כתובה כו' וכזה הוא עוד במקומות רבות מאוד בירושלמי:

מעשרות פרק א' ה"א (א ב') מה בין קמה לשיבלין קמה עד שלא הבקירה כו' נ"ב עמ"ש על הגליון בירושלמי חלה פ"א ה"ג ד"ה גדיש שנדמע:

שם (ב' א') המקיים מלאה כו' עד כך אנו אומרים עצים חייבין במעשרות, כ"ב ירושלמי ערלה פ"א ה"א ע"ש:

ה"ב (ג' אי) גדול ועשאו קטן אחד ועשאו שנים שנים ועשאו אחד, כ"ב ע' דוגמא ירושלמי סוטה מ"ח ה"ז הי' גדול ועשאו קטן חוזר אחד ועשאו שנים וע"ע דוגמא איבעי' בירושלמי ע"ז סוף פרק א' הי' שתים זו לפנים מזו כו' הית' אחת ונעשית שתים שתים ונעשו אחת [וע' ירושלמי גיטין פ"א ה"א בסופה הית' הגמוניא אחת ונעשית שתים כו'] וע' בבלי פסחים פ"ו ב' הי' יושבין ונפרסה מחיצה ביניהן כו' הי' יושבין ונסתלקה מחיצה ביניהן כו':

שם והרבים נהגו בהן היתיר ואינן ניזוקין, כ"ב פי' דמשום דרבים עושין כן אין ניזוקין דשומר פתאים ד' וכזה בבבלי יבמות ע"ב א' והאידנא דדשו בה רבים שומר פתאים ד':

שם הפרישין, איספרגלין ולמה כו' אלא זה בלבד, כ"ב כ"ה עוד לקמן בירושלמי במס' כלאים פ"א ה"ד:

שם (ב') ברוב כל פרידה ופרידה איתאמרת, כ"ב כל' זה בירושלמי יומא פרק ב' הלכה א':

שם ר' חיננא כו' זיתים וענבים שלא הביאו שליש כו' כ"ב ע' תוס' ר"ה י"ב ב' ד"ה התבואה דהביאו ראי' מכאן דגם ענבים הגמר שלהם הוא בשליש כמו בתבואה וזיתים והא דיש בענבים שיעור אחר במשנה משהבאישו היינו דזהו סימן הבאת שליש שלהם עש"ה ולענ"ד יש עוד ראי' מבוארת לזה מירושלמי ערלה פ"א ה"ה ענקוקלות כו' אסורין בערלה כו' ומותרין ברבעי ובירושלמי שם ענקוקלות ר' זעירא כו' ענבים שלקו עד שלא הביאו שליש פי' דאם לקו משהביא שליש שכבר נגמרו אין כח בלקותא לבטלם כלל מתורת פרי ואסורות גם ברבעי ומבואר דגם בענבים הוי גמר שלהם בהבאת שליש:

ה"ג (ד' א') ערבו כבר נפטרו כ"ב ע' רידב"ז בשם מהרא"פ ז"ל דכיון דהם מציפורי וכבר נפטרו לכן אף שירדו משם כיון שחזרו לשם חזרו לפטורן ואין נותנין עליהם חומרי מקום שיצאו משם וע' כעניין זה בבבלי פסחים כ"ב א' או ממקום שלא כלו למקום שכלו והחזירן למקומן כו' עש"ה:

ה"ד (ה' א') א"ר יודן תמן אי אפשר לו שלא יכבוש, נ"ב לקמן פ"ד ה"א א"ר יודן תמן אפשר לו שלא לכבוש:

שם (ב') דא"ר יוסי בשם ר' זעירא כו' אף מה שבלגין כו' נ"ב לקמן פ"ד ה"ב בסופה, פ"ה ה"ג, חלה פ"א ה"ה, מ"ג ה"א:

פרק ב' ה"ג (י' ב') ומה אם בשעה שיש עלי' זיקת שלשה מעשרות כו', נ"ב עמ"ש בזה בגליון ירושלמי מעשר שני פ"ג ה"ג ד"ה הדא אמרה כרי שהוא טבול כו':

פרק ג' ה"א (י"ג ב') ראה אותן ר' יודה בי ר' אלעאי אמר להן ראו אמת ביניכם לראשונים כו' כ"ב נזכר מזה בשינוי בבבלי ברכות ל"ה ב' ואמר רבב"ח אר"י משום ר' יהודה בר' אלעאי בוא וראה שלא סדורות הראשונים דורות האחרונים כו' ע"ש:

שם (י"ד ב') הגע עצמך שהית' נתונה בפיו לא נמאס הוא יכול הוא להחזירה, כ"ב ע' בבלי חולין ע"א א' נהי דלא חזיא בפניו כו':

ה"ב (נ"ז א') אית תניי תני שאין שבחו של תלמיד חכם להיות אוכל בשוק, כ"ב ע' לעיל פ"ב ה"א הי' אדם גדול ואין דרכו לאכול בשוק כו' ומשמע דרק אדם גדול אין דרכו כו' אבל לא סתם ת"ח:

ה"ג (ב') א"ר לעזר לגג מבוצר לאויר חצר היא מתניתא, כ"ב מצינו עוד לר' לעזר זכרון חילוק בין גג מבוצר