גליוני הש"ס זרעים עג

שם (כ"ב א') מחל ואח"כ אכל תפלוגתא כו' כ"ב כבר הארכתי בפי' כל הסוגי' דכאן בשו"ת בן פורת ח"א סי' י"א ומ"ש הפני משה דמחל כו הכהן מקודם מה שיאכל ע' ירושלמי כתובות פי"ג ה"ז ויש אדם מוחל על דבר שאינו ברשותו וע"ש במראה הפנים ד"ה ויש:

שם מכיון שנתנו לו יצא ידי גזילו, נ"ב מעין כ' זה לקמן פ' ה"ב בסופה מכיון שנתנה ללוי יצא בה ידי גזילה:

שם (ב') בלא כן אינו צריך זכיי' אמר להן במזכה על ידי אחר, כ"ב כל' זה להלן בירושלומי פרק י"א הלכה ה':

ה"פ (ל"ג א') עיקר סעודה ביניהן כו' נ"ב נ' דצריך להפוך הגי' רמ"א עיקר סעודה לפועלין ורבנן אמרי עיקר סעודה לבעה"ב והפי' דפליגי אם הסעודה שהפועלין אוכלין אצל בעה"ב היא של בעה"ב ואת שלו הם אוכלין או היא שלהם ונ"מ לעניין אם קידש הפועל אשה בהסעודה וכדומה וע' ר"ן גדרים ל"ד ב' סוף העמוד לעניין אורח וע' ב"מ ר"ב א' פועל משלו הוא אוכל כו" וס"ל לר"מ דהסעודה של הפועלין וע"כ כשמתן להם הבעה"ב התרומה לאכול הרי הוציא התרומה מרשותו לרשותם שהרי נתנה כהם להיותה שלהם וכאילו מכרה להם וע"כ מיד בתתו להם התרומה נעשה גזלן עלי' ומתחייב בתשלום דמי' לשבט כדין גזלן ורבנן ס"ל דהסעודה של בעה"ב ונמצא שלא הוציא התרומה מרשותו כלום ואין באן רק גוף האכילה וכיון שהאכילה הית' מן הפועלין צריכין הפועלין לשלם לשבט והוא משלם לפועלים רק דמי סעודתן ודו"ק [וע' תוס' קידושין כ"ה א' ד"ה אין מועל כו']:

שם הא כמה זה דומה למוכר חפץ לחבירו ונמצא שאינו שלו שהוא חייב להעמיד לו מקחו, כ"ב ע' ירושלמי גיטין פ"ה ה"ג ראובן גזל שדה משמעון ונ' דצ"ל מאביו תחת משמעון עש"ה) ומכרה ללוי ולא הפסיק לכתוב טרפו עד שמת דמאן הוא כו' ע"ש כולה סוגי':

שם (ב) למקום שהקרן מהלך שם החומש מהלך, כ"ב מעין ל' זה בירושלמי ב"מ פ"ג ה"א למקום שהקרן מהלך שם הכפל מהלך:

ה"ג (ל"ד א') אכל חלה מהו שישלם מפירות שלא הביאו שליש כו', נ"ב פ' דסברת הירושלמי דגם באוכל חלה וביכורים התשלומין נעשים תרומה ולא חלה מביכורים וע"כ מיבעי לי' דאם אכל חלה אם יכול לשלם מפירות שלא הביאו שליש דפירות שבא הביאו שליש פטורין מתרומה ואין קדושת תרומה חכה עליהן ומשא"כ בחכה חייבין וקדושת חלה חלה עליהן כמבואר בחלה פ"א ה"ג ע"ש בש"ס וע"כ מיבעי' לירושלמי אי אזלינן בתר מה שאכל דהוא חלה דצר להשלים קדושתה וקדושת חלה הרי חלה גם אפירות שלא הביאו שליש וע"כ יכול לשלם מפירות שלא הביאו שליש ואף דהתשלומין נעשים תרומה ותרומה אינה חלה אפירות שלא הביאו שליש היינו בתרומה דעלמא אבל קדושת תרומה זאת דבאה רק להשלים קדושת חכה שאכל שבאה מכחה שפיר חלה גם אפירות שלא הביאו שליש כדין חלה א"ד כיון דסוף סוף התשלומין הם תרומה דינה בדין תרומה דעלמא ואינה חלה אפירות שלא הביאו שליש וכן מיבעי לי' באכל ביכורים אם יכול לשלם במחובר דקדושת ביכורים חלה במחובר [מ"ש שכן הביכורים נקנין פי' שנקנין כגבוה במחובר כי' והוא כ' המשנה בביכורים פ"ב ה"ג] ואילו קדושת תרומה אין לה חלות במחובר כ"ש בביכורים במשנה וע"כ מיבעי לי' כזה ג"כ אי אזלינן בתר ביכורים שאכל ויכול לשלם ממחובר דחלה שפיר הקדושה אמחובר הואיל ומכח ביכורים קאתי א"ד הואיל וסוף סוף התשלומין תרומה דינה כתרומה דעלמא ואין לה חלות אמחובר [וע' בבלי מנחות ע' א' לא מצינו תרומה במחובר לקרקע ולספק הירושלמי כאן משכחת תרומה במחובר בתשלומי אכילת ביכורים בשוגג ומיהו מסיק שם דכי תניא ההיא לעניין איחיובי מיתה וחומש ע"ש וע' לקמן פ"ט ה"א הדא אמרה שהקדושה חלה עלי' כשהיא מחובר ואין לו עניין לכאן דשם בקדושת גידולי תרומה איירי והקדושה רק מדרבנן ע"ש וגוף האיבעי' דכאן אי אזלינן בתר קדושת מה שמשלם עליו או בתר קדושת מה שמשלם ע' דוגמתו פלוגתא בירושלמי חלה פ"א ה"ג אי אזלי' בתר קדושת מה שמפריש עליו או בתר מה שמפריש ע"ש שמואל בר אבא בעי איזה חדש וישן שבחלה כו' בנתיים מהו כו' ע"ש ברידב"ז ד"ה שמואל בר אבא:

פרק ז' ה"ב (ל"ז א') מעתה אפי' חללה מכנה, נ"ב כצ"ל וכמו שהוא בפני משה אך בפי' תיבת מכנה שגה במחכת"ה דפי' מכנה היינו מבסיסה והיינו שהיא חללה מבסיסה ומעיקרה היינו שנולדה מגרושה לכהן וכדומה וכ' חללה מכנה ע' כזה בבבלי יבמות ע"ז ב' להביא גיורת מכנה ע"ש וע' ירושלמי יבמות פ"ח ה"ב אינה חללה מכהונה ונ' דגם שם צ"ל מכנה וכן בירושלמי קידושין פ"ד ה"ו מתניתא פליגא על רב כו' פתר לה חללה מבנה צ"ל ג"כ מסכה:

פרק ח' ה"א (מ' ב') מקבל ואח"כ זורק כו', כ"ב נ' דזה מכוון גם בבבלי מנחות ה' ב' שאין מחשבה מועלת אלא במי שראוי לעבודה ובדבר הראוי כו' במי שראוי לעבודה לאפוקי בהן בעל מום כו' וברש"י במי שראוי לעבודה למעוטי אחד מן הפסולין עכ"ל וזהו קושי' באמת על הגמ' דאמר לאפוקי כהן בע"מ ומדוע לא אמר סתמא לאפוקי אחד מן הפסולין כל' רש"י או לאפוקי פסול ואך דכא הי' יכול כומר סתם לאפוקי פסול דהא משכחת פסול שאינו ראוי לעבודות ואעפ"כ מחשבתו מועלת וכגון בן גרושה כו' שנודע פסולי אחר קבלה דאין ראוי עתה לשום עבודה רק לגמר עבודה זו בלבד זריקת הדם ובוודאי דגם מחשבתו מועלת בזריקה כיון דכשר לה וא"ב משכחת כהן פסול דאינו ראוי לעבודות מפני פסולו ואעפ"כ מחשבתו מועלת לעבודה אחת שכשר לה היינו זריקת דם זה בלבד וע"כ פירש הש"ס לאפוקי כהן בעל מום דבבע"מ לא משכחת זה דנודע שהוא בע"מ עבודתו פסולה גם למפרע כדאמר לקמן ואין ראוי גם לזריקה זו ודו"ק ובאמת יל"ע מדוע בן גרושה כה"ג כשר בזריקה זו הא כיון דאין ראוי לשאר עבודות זה עצמו הוא פסול גם לזריקה זו וכדמשמע מיורושלמי יומא פ"ב ה"א דכהן שאין ראוי לקמיצה פסול לכל עבודות ע"ש בשירי קרבן ד"ה מעתה כהן כו' והיינו דאם אין ראוי לבל עבודות אין ראוי אף למקצתן ומעין ירושלמי חגיגה כ"א ה"א אע"ג דאת אמר ממנין זקנים לדברים יחידים והוא שיהא ראוי לכל הדברים ע"ש וצ"ל דגם בפסול זה דמי שאינו ראוי לכל ועבודות אף למקצת אין ראוי שאני כן בין התחלה לגמר והוי פסול זה רק לעניין דאין ראוי להתחיל בעבודה אבל אם התחיל כבר כשר לגמור:

שם (מ"א ב') מאי טעמא דר' אליעזר מכיון שהתחיל בהיתיר, נ"ב לקמן הלכה ב' ועוד לקמן במס' מעשרות פרק ג' הלכה א' דר' אליעזר אמר מכיון שהתחיל בהן דרך היתיר מותר מ"ש ברידב"ז ד"ה ר"י בשם רשב"י כו' בשם המהרא"פ ז"ל וגוף כ' הואיל והתחיל בהיתיר ע' דוגמא בירושלמי ב"ב פ"ט ה"א הואיל והתחילו בהיתיר התחילו:

ה"ג (מ"ב א') לדעתי' הוה עובדא, נ"ב פי' דר"מ ידע מזה שנקרו התאנים במתכוון בגין דלא ויכלון חבריא ואין הניקור ניקור של נחש ופריך ואפי' כן לא אסור בתמי' לא