גליוני הש"ס זרעים עא

שם (ט' ב') חברייא בעון כו' הית' מפה באמצע, נ"ב פי' אי הוי הפסק וכזה איבעי' בבבלי מנחות צ"ג ב' מטלית מהו שתחוץ וכזה ג"כ בחולין ק"מ ב' וע"ע חולין כ' ב' תחת מטלית מהו:

שם (י' ב') לא עלתה על דעתו של זה לעבור על דברי תורה, נ"ב כזה ירושלמי קידושין פ"ב ה"ז:

שם (י"ב א') שמע ר' חסדא ומר הותרו שבתות, נ"ב מעין זה ירושלמי ביצה פ"ה ה"ב אמר רבותינו הותרה השבת, וע"ע דוגמת הך דכאן בירושלמי נזיר פ"ז ה"ג שמע חזקי' ואמר טהרו מתים ובירושלמי נדה פ"ג ה"ד ר' ינאי צווח טיהרתם את הוולדות:

ה"ג (י"ד א') ממה שהוא בנשיאת עון אתה יודע מה שעשה עשוי, נ"ב דוגמת זה לקמן פ"ג ה"ג מן מה שעובר בל"ת אתה יודע מה שעשה עשוי:

פרק ג' ה"א (ב') תמן א"ר יוחנן ככר שנטמא בספק רה"י ומגעו ברה"ר, נ"ב פי' דאח"כ נגע אותו הככר בככר אחר ברה"ר אזי אותו הככר שברה"ר טמא דאע"ג דלגבי' אותו שברה"ר הו"ל ס"ט ברה"ר מ"מ כיון דנטמא כבר ככר הא' בס' רה"י נעשה וודאי טמא דס"ט ברה"י דינו כטמא וודאי וע"כ גם אותו שברה"ר טמא דהא נגע בו כבר טומאה וודאית ואינו ספק כלל וא"כ אחרי דאמר ר' יוחנן דס"ט ברה"י נעשה וודאי א"כ הי' ה"א דלעניין קישות אם יש ספק אם נגע בו שרץ ברה"י יהי' דינו ספק טמא דבקישות יש ב' ספיקות א' אם נטמא ברה"י ב' אם הוא אוכל וראוי לקבל טומאה וספק הא דהוא ס"ט ברה"י הרי נעשה וודאי ונשאר רק ספק הב' אם הוא אוכל דזה הספק אינו ספק רה"י דזה הספק אין לו שייכות לרשות וגם אינו ס"ט כלל דס"ט ברה"י ילפי' מסוטה דהספק אם נטמאה ויש שם טומאה ומשא"כ ספק אם ראוי לקבל טומאה הוא ספק דעלמא וכא ס"ט ודו"ק וא"כ ראוי שישאר דין הקישות ספק טמא ספק טהור מכח הספק ההוא דחזקת טהרה אין כאן בספק זה דכמו דאמרי' דבספיקא דדינא לא מהני חזקה דבשביל החזקה לא ישתנה הדין כך בשביל החזקה לא ישתנה הקישות להיותו אינו אוכל ודו"ק היטיב וע"כ השמיענו הירושלמי דאינו כן רק הקישות הוא טהור וודאי דהרי יש לנו להתחיל בספק זה אם הקישות אוכל וראוי לקבל טומאה דמתחלה יש לנו לדון אם הדבר ראוי כלל לקבל טומאה ואח"כ אם נטמא וא"כ כיון דהספק אם ראוי לקבל נשאר ספק דהוא אינו ס"ט ברה"י וכנ"ל א"כ הספק הב' אם נטמא כבר הוא ספיקו של לספק ודינו להיות טהור ואף דבס"ט ברה"י קיי"ל דכל שאתה יכול לרבות ספיקות וספיקי ספיקות הכל טמא היינו רק אם כל הספיקות הן ספיקי רה"י וג"כ מטעם הנ"ל דכיון דהספק הא' נעשה וודאי שוב הספק הב' ספיקו של וודאי נעשה גם הוא וודאי וכן כסדר ומשא"כ כאן דההתחלה ברה"י מיד בספיקו של ספק ע"ז אין לנו לימוד מסוטה דבסוטה הוא ספיקו של וודאי וע"כ שפיר דינו להיות טהור הן מטעם ס"ס והן מטעם חזקת טהרה וזהו שאמר הירושלמי דאף דתמן א"ר יוחנן כו' מ"מ כאן טהור שהן שני ספיקות פי' דההתחלה ברה"י מיד בב' ספיקות ולא בספק אחד ודו"ק היטיב (ויל"ע קצת מירושלמי פסחים פ"ח ה"ח נזיר שנטמא בספק רה"י כו' ע"ש כולה סוגיא דמשמע לכאורה דר"י ס"ל דס"ט ברה"י אינו וודאי טמא ולפי' הק"ע שם אין קושי' עש"ה):

שם אלא על עיקר בדיקתה חלוקין, נ"ב עמ"ש על הגליון בירושלמי חלה פ"א ה"א ד"ה ויבדקוה:

שם (ט"ו א') טמא בעינו הוא שגרמה טומאה, נ"ב ע' רידב"ז גי' הגר"א ז"ל ולולי דבריו ז"ל נלענ"ד דצ"ל טמא בעינו הוא טומאה הוא שגרמה וכעין ל' זה בירושלמי חגיגה פ"א ה"א תמן ראוי הוא קריעה הוא שגרמה ובירושלמי נזיר פ"ב ה"י ראוי הוא לילה הוא שגרמה כו' שבת הוא שגרמה וכזה עוד בכ"ד וכזה הל' גם כאן טמא בעינו הוא טומאה הוא שגרמה וטעה מעתיק לכתוב תחת טומאה הוא שגרמה הוא שגרמה טומאה ונמצא תיבת הוא כפול בזאח"ז וע"כ טעה מעתיק ב' לחשוב דתיבות הוא אחת מיותרת וכ' טמא בעינו הוא שגרמה טומאה:

ה"ג (ט"ז ב') מה מחשבה במסויים כו', נ"ב פי' דכמו שהמחשבה נודע מקומה בהמוח כך התרומה צריך להיות נודע ומסויים מקומה:

פרק ד' ה"ב (י"ט ב') נשרפה התרומה כו', נ"ב ע' רידב"ז ד"ה ר"א גי' הגר"א ז"ל נשרף המעשר הפירות בטיבולה ונ' דיש כאן ג"כ ט"ס וצ"ל נשרפה התרומה הפירות בטיבולן וע' רידב"ז דכתב הטעם דכיון דהתרומה כו' אינה בעולם עתה בשעת אכילת הפירות א"א לומר דאגמ"ל דקידשה בשעתה כיון דעתה אינה בעולם עוד וכזה יש בבבלי חולין ע' א' דעל מה שמחתך ומשליך לכלבים א"א לומר דתיגלי מילתא למפרע אחר יציאת הרוב דקדוש מכבר דכיון דאינו בעולם לא שייך לומר תיגלי מילתא למפרע דהי' קודש וע"כ מותר לו להשליך דגם אחר יציאת הרוב לא שייך לומר דאגמ"ל דהי' קודש ועבד איסורא בההשלכה עש"ה ברש"י ד"ה לא מחתך ומשליך [וע' לקמן בירושלמי מעשר שני פ"ב ה"ד אלא כו' באומר מכבר לכשישתה ומשמע דאחר השתי' היינו ירידת המשקה למעיים אגמ"ל דהי' קדוש מכבר בקדושת מע"ש ולפימ"ש ברידב"ז שם בשם השנות אלי' דהקדושה חלה בהיות המשקה בפיו אין קושי' וכהך דירושלמי מע"ש יש גם בירושלמי דמאי פ"ז ה"ב ויל"ע גם שם בזה] ועמ"ש על הגליון בירושלמי נדרים פ"ו ה"ד ד"ה אילין נדרים כו' עש"ה וע"ע מ"ש על הגליון בירושלמי כתובות פ"י ה"א ד"ה ימים שבנתיים עש"ה [ומ"ד דאכלה כולה אין נשאלין עלי' י"ל דהוא ג"כ מטעם הנ"ל דמה שאינו בעולם עוד לא שייך שיעקרו הזקן למפרע וכמו דל"ש חלות למפרע על מה שאינו בעולם ה"נ לא שייך עקיר' למפרע]:

ה"ז (כ"ב ב') אין בלילה אלא ליין ושמן בלבד, נ"ב מעין זה לעיל בירושלמי פרק ב' הלכה א' אין לך כל לח קרוי לח אלא יין ושמן בלבד:

שם (ס"ג א') תרומה אוסרת בוודיי' במאה וספיקה בחמשים, נ"ב ע' בבלי נדרים פ"ג א' אלא לעולם אין קרבן לחצי נזירות וחטאת העוף דמתיא משום דחטאת על הספק ובר"ן דכיון דחטאת העוף קיל כולי האי דעל הספק נמי באה אתיא נמי כחצי נזירות עכ"ל והיינו דערך ספק הוא כערך חצי דכיון דב' צדדי הספק שקולין ונשאר ערכו באיכות ערך חצי והויא כחצי בכמות והארכתי בזה בחידושי עוד מכ"ד וע"כ גם כאן סאה ספק תרומה הויא כחצי סאה תרומה וודאית וע"כ בטילה בחמשים סאין ולכאורה כ' דדי בנ"ט סאין ומחצה אלא דנקט חמשים מספר מסוים דהא אותה הסאה ספק תרומה הויא בעצמה כחצי' חולין וחצי' תרומה וא"כ בנ"ט ומחצה יש כאן אחד ומאה אך י"כ דכיון דהתערובת שבאותה הסאה בעצמה הוא תערובת איכותי אין האיכות מצטרף עם הכונות דמ"ט ומחצה לבטל וע"כ צריך חמשים אבל בחמשים סגי דסוף סוף אין בהסאה רק חצי הצריך ביטול ודו"ק היטיב מאוד: