גליוני הש"ס זרעים סח

ה"ד (ט"ו א') בטלו ממנו מאה בני אדם מאה סאין בת אחת כל אחד ואחד מתקן דמאי, כ"ב מעין דוגמא משנה חולין קל"ב א' בכור שנתערב במאה בזמן שמאה שוחטין את כולן פוטרים את כולן:

פרק ד' ה"א (ט"ז ב') ע"י עולה, כ"ב כזה לקמן פ"ו ה"ה ועוד לקמן בתרומות פ"י ה"ה ובבבלי כתובות כ' ב' עילה מצאו כו' ומצינו ג"כ עולה לאיסור בירושלמי ע"ז פ"ה ה"ד אמר לון וכא כעל ידי עיכא ע"ש:

שם לא אמר אלא שוגג כו', נ"ב ע' רידב"ז ד"ה תני דזה תי' על הקושי' דמ"ד מפני כבוד שבת אפי' שאלו בחול כו' וכן הוא להדיא בתוס' מנחות כ' ב' ד"ה תרומת ע"ש שכתבו ומשני לא אמרו אלא בשוגג כו':

שם (י"ז א') היצר תאב, נ"ב ע' ל' היצר תאב לקמן במעשרות פ"ב ה"ד כנפשך כל דבר שהיצר תאב (ומ"ש רידב"ז מירושלמי יומא כוונתו לירושלמי שם פ"ו ה"ד שאין יצר הרע תאב אלא דבר שהוא אסור לו וכלי זה יש גם בירושלמי נדרים פ"ט ה"א]:

ה"ה (י"ט א') ועד אחד נאמן, נ"ב כקושי' זו בירושלמי יומא פ"ג ה"א, ר"ה פ"ב ה"א:

פרק ה' ה"ב (כ"א א') מתנה ואומר מעשר הזה שהפירות הללו חייבות הרי הוא קבוע בתחלת כל עוקץ ועוקץ נ"ב דוגמת זה בירושלמי מעשר שני פ"ד ה"א רבי הי' לוקח קשואין בכורות למלכות וקובע מעשר שני שלהן על כל עוקץ ועוקץ:

ה"ה (כ"ב ב') ר' יוסי כו' עד פתר לה עד כזיתין, נ"ב ב' כזה לקמן בירושלמי מע"ש פרק ב' הלכה ג' בקצת שינוי וגוף הך דאין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד הוזכר גם בירושלמי תרומות פ"ד ה"ז ע"ש ועמש"ש בגליון ד"ה אין בלילה וע' ירושלמי ב"ק פ"ד ה"א אבל אבנים דקות הן ואפשר לבלול כו' עש"ה:

פרה ו' ה"ב (כ"ו ב') כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו ע"מ שיהיו המעשרות שלי כו' כ"ב ירושלמי ב"מ פ"ה ה"ב:

שם (כ"ז א') שלא כיטעה כרם, כ"ב פי' שאינו רוצה שיתחייב חלק המעשר שלו בעוללות:

ה"ה (כ"ט א') תמן שתיקונו פטור כו', נ"ב תיבת שתיקונו פירושו שתיקתו ואות הנו"ן שבו הוא תוספת במלה וכזה בירושלמי כלאים פ"ד ה"ו עד דאנא תמן קיימנתה דגוף המלה קיימתה ואות הנו"ן תוספת וכן בירושלמי חלה פ"ג ה"ה שכבר קידשתנו וגוף המלה קידשתו והנו"ן הוא תוספת עמש"ש בגליון] וכן בירושלמי ערלה פ"א ה"ג בפירוש שמעתנה כו' דגוף המלה שמעתה ואות הנו"ן תוספת וכהנה רבות בירושלומי:

פרק ז' ה"א (ל' א') וצריך להלחיש (כצ"ל) בשפתיו ר' ירמי' כו' ולא נמצא כו' פי' דהי' סבור דצריך להלחיש כל המאמר מה שאני עתיד להפריש הרי הוא מעשר ושאר מעשר סמוך לו כו' וע"כ הו"ל כמתקן בשבת וע"ז א"ל אדהיתנה פי' דא"צ להלחיש כל המאמר רק אומר בקצרה "אדהיתנה" פי' ששותה על התנאי שמאתמול וכיון שאין מפרש שיהי' מעשר כו' לא חשוב כמתקן:

שם ויש אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו, כ"ב כל' זה בירושלמי כתובות פ"ט ה"א:

ה"ב כיני מתניתא לעניין מזיגת הכוס, נ"ב פי' דהוקשה לו דקתני מזגו לו את הכוס אומר כו' והרי כשמזגו כו' הוא בבית הע"ה ובפניו ואיך יאמר כך והרי יראה שחושדו וגם הרי אסור לומר כן בשבת וע"כ מפרש דמזגו לאו דווקא רק הכוונה אערב שבת ג"כ והוא סיום המאמר הקדום והכי קאמר ובעניין מזיגת הכוס היינו דלעניין תיקון מה שימזגו לו כוס למחר אומר מה שאני עתיד כו':

שם מה לן קיימין אם באומר מכבר משקה מעורב הוא כו' עד אלא כי כן קיימין באומר מכבר לכשאשתה נ"ב כזה ירושלמי מע"ש פרק ב' הלכה ד' ע"ש במפרשים:

ה"ד (ל"א א') מ"ט דר' יוסי, נ"ב צ"ל מודה ר' יוסי:

ה"ו (ל"ב ב') אמר ה"ז תרומה, נ"ב צ"ל תמורה תחת תרומה:

שם אדם נשאל על הקדישו ואין אדם נשאל על תמורתו (כצ"ל) נ"ב ככ' זה ירושלמי נזיר פ"ה ה"א:

ה"ה (ל"ד א') ומ"ט דר"א בר"ש בשותה פחות מרביעית ומ"ט דרבי שלא יבא לידי רביעית (כצ"ל כ' רידב"ז), נ"ב כעין זה חשש בפחות מכשיעור שמא יבא לידי שיעור בירושלמי קידושין פ"א ה"ב וירצע הסחוס פחות מן הכרשינה שמא יבא בידי כרשינה [והיינו נמי טעמא דר"ל דח"ש אסור מדרבנן והיינו מגזירה שמא יבא לידי שיעור]:

שביעית פרק א' ה"ג (ב' ב') ר' ישמעאל כדעתי' כו', נ"ב כ' ברידב"ז גי' הגר"א ז"ל יצא קציר העומר שהוא מצוה ר' ישמעאל כדעתי' דר' ישמעאל אמר אין העומר בא מסוריאי" וגוף כוונת הדברים נ' דסברת הירושלמי בפשיטות דהא דאין העומר בא מסוריא היינו מחוץ לארץ היינו מטעמא דחדש בח"ל לאו דאוריתא וע"כ אין העומר בא משם דכיון דהעומר בא להתיר חדש לכן אין בא רק מאיסור חדש שהוא בא להתירו וע"כ ממילא ג"כ אין העומר בא מן הישן היינו מה שנקצר כבר מדאישתקד דאין העומר בא רק מן החדש האסור שהוא בא להתירו וזהו הכוונה דר' ישמעאל דאמר דקציר העומר הוא מצוה ודוחה שבת וא"כ ס"ל דאין העומר בא מן הישן שנקצר כבר מאישתקד וע"כ בסברתו זאת הוא אזיל בשיטתי' דס"ל נמי דאין העומר בא מסוריא והיינו משום דאין שם איסור חדש ואין העומר בא להתירו וע"כ אין בא משם וע"כ ככה ג"כ ס"ל דאין העומר בא משל אישתקד רק מן החדש שהוא בא להתירו ודו"ק וע' בבלי מנחות פ"ד א':

ה"ה אף הדא נקזתה, נ"ב אולי הכוונה על מין עץ הנקרא נוקזכה ע' ירושלמי ר"ה פ"ב ה"ב מהו עצי שמן דדנין א"ר יונה כהדין ונקזנה ע"ש בק"ע דהוא מין עץ והכוונה דגם אותו מין עץ לא הי' בא"י והבבליים הביאוהו מבבל לא"י ונטעוהו שם ועלה גם הוא לא"י מבבל [ודוגמתו מין תפוח אדמה שלא הי' במדינותינו והובא מאמעריקא לכאן וכזה כמה מינים שהובאו ממדינות אחרות]:

ה"ו (ג' א') ואנן חמיין הדא מרביתא דתאינתה אתייא בפוריא, כ"ב פי' שמביאה פירות במרוצה ובמהירות היינו עוד קודם שש והוא כמו לקמן פ"ד ה"ב פרי חורי חמרא כו' פי' שרץ אחר החמור ע"ש [ובירושלמי מע"ש פ"ה ה"א פסקת תורתי' קומוי הוות פריא הוא פרי כו' פי' שהית' רצה והוא רץ אחרי' ע"ש ובירושלמי ביצה פ"ה ה"ב נפקין פרי בתרי' מפרי פי' שרצו אחריו ע"ש] וכך כאן תיבת בפוריא היינו במרוצה ובמהירות:

שם א"ר יודן כד טריפן כעובי"ו נ"ב גי' הפני משה תחת כד טריפן' בר טרפון ויותר קרוב להגיה בר טריפון וב' כזה ירושלמי ביכורים פ"ב ה"א ר' אבין כי' בר טריפון שמע לה כו' ואולי צ"ל שריפן או סריפן תחת טריפן והמאמר "כד שריפן לעובי" הכוונה דהא דמרביתא דתאינתה