גליוני הש"ס זרעים סז

ירושלמ' סוכה פ"א ה"ו קצר לסכך וחישב עליהן למאכל בא במחשבה קצר למאכל כו' ע"ש וע"ע ירושלמי שביעית פ"ז ה"א ומצינו דבר בתחלה אין קדושת שביעית חלה עליו ובסוף קדושת שביעית חלה עליו (ע"ש בפני משה) התיבון הרי הסיאה כו' שלקטן לעצים אין קדושת שביעית חלה עליהן חישב עליהן לאוכלין קדושת שביעית חלה עליהן כו' ע"ש וע"ע ירושלמי שם פ"ח ה"א דאם המוכר מוכר לאוכלין והלוקח לוקח לעצים לא הכל ממנו ואם המוכר מוכר לעצים והלוקח לוקח לאוכלין מהני מחשבת הלוקח ע"ש וע"ע ירושלמי שביעית פ"ב ה"ה זרעו כזרע וחישב עליו לירק באין מחשבה זרעו לירק כו' וע"ע עניין באין מחשבה כה"ג בירושלמי תרומות פי"א ה"ב כא אם אמרת באוכלין שכן אוכלי בהמה לאדם אינן באין במחשבה תאמר במשקין שכן משקי בהמה לאדם באין במחשבה:

שם (ד' ב') שנייא היא דכתי' ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, נ"ב כעין זה ירושלמי ע"ז פ"ה ה"א על שם לא ידבק בידך מאומה מן החרם וכזה עוד שם הי"ב:

שם (ה' א') מפני אחד שאינו מתקן. נ"ב כעין זה לקמן פ"ג ה"א אפי' מודיעו מהו מועיל מפני אחד שהוא מתקן ע"ש ברידב"ז גי' השנות אלי' ועוד כעין זה לקמן פ"ד ה"א מפני אחד שאין אימת שבת עליו וע"ע לקמן במעשרות פ"ב ה"א אלא בשביל אחד שהוא מתקן כו' ע"ש ברידב"ז:

פרק ב' ה"א (ח' א') ר' יונה בעי למפרע הוא נעשה תגר כו' נ"ב דוגמתו לקמן בשביעית פ"ב ה"ו ר' יונה בעי למפרע הוא נעשה זרע כו':

שם (ב') אישתרי לחברך, נ"ב ע' רידב"ז גי' הכ"מ אשתוי לחברך וכ"ה בירושלמי שביעית סוף פרק ט' וע"ע ל' אישתוי לחברך בירושלמי שבת פ"א ה"ג:

שם הדא דתימר מתרנגול קיסרן ולמעלן נ"ב נזכר לקמן בשביעית פ"ו ה"א ע"ש דנזכר תרנגולא עילאה דלמעלה מקיסרין בין תחומי א"י שהחזיקו עולי בבל:

שם וכוודתה לכל רוח, נ"ב כ' משנה שקלים פ"ז הובא בבבלי קידושין נ"ה א' ול' משנה פסחים פ"ט (בבבלי דצ"ג ע"ב):

ה"ב (ט' ב') מה את בעי מר' שמואל בר ר' יצחק דכל מה דהוא אכל מנשוקא הוא אכל, נ"ב נזכר מזה בירושלמי שבת פ"ב ה"ז ר' שמואל בר ר' יצחק הוה מפקיד גו בייתי' עירבתן הדליקו את הנר ולמה לא אמר עישרתן אלא כל מה דהוה אכל מן שוקא הוה אכיל:

פרק ג' ה"א (י"ב א') יבא, נ"ב צ"ל יביא היינו שלא יביא את העכו"ם לידי תקלה ומכשול וכלישנא דקרא ולפני עור לא תתן מכשול:

שם (ב') מבריחו מן הקלה ומכניסו לחמורה טבל בעון מיתה שביעית בכ"ת, כ"ב כעין ל' זה לקמן בתרומות פ"ב ה"א נמצאת מבריחו מן הקלה ומכניסו לחמורה טבל בעון מיתה טהור שאכל את הטמא (כצ"ל) בעשה:

שם משמרה עד ערב הפסח ושורפה, כ"ב כזה בירושלמי חלה פ"ד ה"ה הא כיצד מניחה עד הפסח ושורפה:

ה"ב (י"ג א') ר' חגי הוה מיסמך כר' זעירא עבר חד טעון חד מיכיל דקיסין כו' לא דר' זעירא כשר כל כך אלא מילין דיצרן שמע לן ניעבדינן, נ"ב כ' דר' זעירא ס"ל דאינו אסור מדינא והחמיר רק ממדת חסידות דאילו הי' אסור מדינא מה זה דאמר לא דרי זעירא כשר כל כך והרי וודאי יש לו לקיים הדין [וקיום הדין לא יפול עליו כלל כ כשרות כל כך וע"כ דס"ל דמדינא שרי ורק שהוא החמיר על עצמו אף דמותר מדינא וע"ז אמר בענותנותו לא דרי זעירא כשר כל כן להחמיר גם בדבר המותר רק דהוא דבר קטן שגם היצר שומע לו וע"כ ראוי להחמיר בו וע' ירושלמי חלה פ"ד ה"ה ברידב"ז ד"ה תני ר"ת דמביא גי' הגר"א ז"ל לא דר' זעירא צריך כך והוא להדיא כנ"ל דא"צ מדינא למנוע ורק דהחמיר על עצמו [וצ"ל לפי"ז דהא דמייתי הירושלמי כאן להך דר' זעירא הוא רק אגב דמייתי להך דר' לעזר דדמי לי' אבל עיקר הקושי' רק מדר' לעזר דסברת הירושלמי דר' לעזר מדינא קאמר כיון דלא הזכיר ל' חומרא ע"כ י"ל בפשיטות דמדינא קאמר וע"כ מקשה ממנו הירושלמי על המשנה ואינו אסור משום גזל דאילו מדר' זעירא הא אין קושי' דהא ס"ל דמותר מדינא ורק שהוא החמיר ממדת חסידות וא"כ הא אין קושי' על המשנה דהמשנה דינא נקטה ולאו כולי עלמא חסידים נינהו וכוונת הל' ואינו אסור משום גזל וודאי הוא מדינא וכדמשמע לי אסור, ומ"ש הפני משה לקמן בירושלמי חפה פ"ד ה"ה דגם לר' לעזר אין בו איסור גזל מדינא רק שהחמיר על עצמו ע"ש דבריו צ"ע מירושלמי דכאן דמוכח להדיא דס"ל דר' לעזר דינא ואיסור קאמר וכנ"ל] ודע דדרכו של ר' זעירא הי' להחמיר ע' ירושלמי ברכות פ"א ה"ו א"ר חנינא מסתברא דר' יוסה דר' זעירא מחמיר כו' וכזה גם בירושלמי ביצה פ"א הי"ח וכמו שהבאתי שם בגליון וע"ע ירושלמי ברכות פ"ח ה"ו ר' זעירא מקרב קמי' ביצונא אמרין לי' תלמידיו רבי מה את מחמיר עלינו כו' וע"ש הלכה ב' דהחמיר מאוד בנט"י דאפי' מקצץ תורמוסין הוה נטיל ידיו עמש"ש בגליון וע' בבלי נדה כ"ג א' עד כאן הביאו ר' ירמי' לר' זירא לידי גיחוך ולא גחך וברש"י בכל תחבולות הללו עסק ר' ירמי' להביא לר' זירא לידי שחוק ולא שחק דאסור לאדם שימלא פיו שחוק ור' זירא מחמיר טפי [למונע עצמו משחוק גרידא אפי' בלי מילוי פה ור' זירא דבבלי הוא ר' זעירא דירושלמי] וע' ירושלמי קידושין פ"ב ה"ה ר' שמואל כו' שלח לתמן הוו ידעין דהורי ר' חייא בשם ר' יוחנן קידושי מכוה לחומרין ובאיש לר' זעירא למה בגין דהוון מחמרין וקליל עליהון א"ר יוסה כו' בקולא המן נהיגין ואחמר עליהון כו' ואינו מובן כלל מה דרצה הירושלמי לומר בגין דהוון מחמרין וקליל עליהון הרי גם הוא דרשן קידושי מלוה לחומרין ומה זה קלל עליהון וצ"ל דר' שמואל כו' שכח לתמן כל מאמרו של ר' חייא כו' דהוא בקידושי מלוה לחומרין ובקרקעות לא קנה כו' דמשמע מלישנא דבקרקעות לא קנה דבוודאי לא קנה וא"כ הך בקידושי מלוה לחומרין הכוונה על כרחך לחומרא דרבנן משום חומר אשת איש וע"ז רצה הירושלמי לומר דהן היו מחמירין מה"ת דהיו חושבין אותו לספק גמור ור' שמואל כו' קליל עליהון בזה דאינו רק חומרא דרבנן ונ"מ לאם ניסת לאחר וא"א שתקבל גט מן הראשון די"ל דאין אוסרין אותה על האחר דמשום חומרא דרבנן אין מוציאין אשה מבעלה ע' תוס' כתובות נ"א ב' ד"ה אונס ועוד יומצאו כמה קולות ממה דהוא רק דרבנן לבין אם נחשב סד"א ואולם עכ"ז הדבר ק' מדוע הי' הירושלמי סבור כן דהוון מחמרין וקליל עליהון הרי אין זה עכ"פ שטחיות הדברים דהא גם הוא אמר קידושי מלוה לחומרין ומדוע לא נאמר בפשיטות דר' זעירא הי' דעתו להקל וכן הם היו מקילין והורע בעיניו מה' שבא להחמיר עליהם ואך להנ"ל דר' זעירא הי' דרכו להחמיר ניחא דלא ניחא לי' לירושלמי לומר דבאיש לר' זעירא על שהחמיר כיון דגם הוא הי' דרכו להחמיר ודו"ק:

ה"ג (ב') תני אין מעבירין כו' ר' יעקב כו' עד מפני הכשפים, נ"ב ירושלמי ע"ז פ"א ה"ט: