גליוני הש"ס זרעים סו

ע"ש ברש"י דהוא עץ ארוך וראשו חד לתחוב בו וכך כאן הוא כלי הנ"ל ותוחבין בו בחללי ומחבואי האילן שאם יש שם זית הוא נרגש ונתחב בו וע"ע לקמן בירושלמי תרומות פ"ח ה"ג כדי שלא יכנס לתוכו ראש הכרכר ע"ש בפני משה]:

ה"ד (ל"ג ב') הגע עצמך שאכלתן חי' כו' נ"ב אין הפי' שאכלתן חי' מחמת שהדיל כו' כדברי הפני משה רק הקושי' בפשיטות דאם העני נחשב שותף א"כ תמיד אם אכלה חי' לחלק העני יהי' הבעה"ב חייב לשלם לפי חשבון דבשותפות הכל משועבד להשותפות ואם של בעה"ב שוה צ"ט דינרים לדמיון והעוללות של עניים שוה דינר ואכלה חי' להעוללות צריך לחשב הפסד הדינר בכל השדה וצריך הבעה"ב לשלם לעניים צ"ט חלקי דינר והעניים יפסידו חלק אחד וז"פ:

ה"ה ויפדה במחובר לקרקע, כ"ב עמ"ש לעיל פ"א ה"ג ד"ה אלא אחד לגבוה ע"ש דדנתי דלר' יודן קמת הקדש נמי אינה נפדית במחובר לקרקע וא"כ מאי פריך כאן ויפדה כו' הא גם ע"ז יתכן התי' דכיון דכתי' קודש הרי הוא כהקדש שאינו נפדה במחובר ובאתי רק להעיר:

שם (ל"ד א') לא מתמנעין רבנן בין ה"י לחי"ת, נ"ב ירושלמי שבת פ"ז ה"ב:

שם ודכוותי' לא תהא תרומת תודה במדבר, נ"ב ע' תוס' מנחות מ"ה ב' ד"ה קרבו דלפמש"ש בשם רש"י לא הי' נוהג כלל לחמי תודה במדבר ע"ש בתוס' מה שהקשו ארש"י וא"כ ג"כ צע"ג אדבריו מירושלמי דכאן:

ה"ז (ב') נמצא כלוקח לו קורדם מדמי שביעית, נ"ב כזה לקמן בתרומות פ"ו ה"ג בסופה:

פרק ח' ה"א (ל"ה א') שהן באות בסוף, נ"ב פי' שהולכים לאט לאט כל היום עד כשבאים להשדה כבר הוא לילה ונמושות מל' אמש היינו לילה:

שם ולא לעורבים כו', נ"ב ע' תוס' ר"ה ד' ב' ד"ה לקט דנסתפקו דאינו של בעה"ב רק שמותר להכניסו לביתו ע"ש ודבריהם צ"ע מכאן דאמר לי' אהך דתני מתנות עניים כו' הרי הן של בעה"ב הרי דכוונת הדרש הוא לא להיתיר הכנסה לבית לבד רק להיותם של בעה"ב:

ה"ב (ב') עד מקום שדרכו ליליך ולבוא בו ביום, נ"ב כל' זה בירושלמי ב"מ פ"ה ה"ג:

ה"ד (ל"ו א') הואיל והן מסריחין את הפה, נ"ב כל' זה בבבלי כתובות ס"א ב' מפני שפשתן מסריח את הפה וע"ע מעין ל' זה בירושלמי שבת פט"ו ה"ג על ידי שהפה הזה מסריח:

שם מפני שדעתן מקולקלת נ"ב במשנה שלפנינו במנחות הגי' מפני שדעתן יפה וכן הובא בל' זה גם בירושלמי עירובין פ"ג ה"א וכן גם במשנה שבירושלמי ע"ז פ"ב ה"ז אי' כהן שדעתו יפה שורפה חי' [וב' הנוסחאות אחד דל' דעתו יפה ג"כ הכוונה מקולקלת ונאמר ל' יפה ע"ד סגי נהורא וכזה בירושלמי לעיל פ"ה ה"ה וע"ע דוגמא ל' הפוך בירושלמי נזיר פ"ב ה"ב כיני מתניתא ממי שנתקיימו דבריו לשון הפך הוא מלה דלא קברת ברה ע"ש]:

ה"ה (ב') והלוקח יחוש לעצמו, נ"ב כל' זה להלן בירושלמי דמאי פ"ב ה"א ובירושלמי שביעית פ"י ה"א:

ה"ו בשכר סופרים ומשנים, נ"ב כל' זה בירושלמי חגיגה פ"א ה"ז וע"ע זכרון סופר ומשנה לקמן בירושלמי מעשרות פ"ג ה"ג בית ספר ובית תלמוד טובלין לספר ולמשנה כו' ע"ש בפני משה וע"ע ירושלמי יבמות פי"ב ה"ו בני סומנייא אתון לגבי רבי אמרין לי' בעא תתן לן חד בר נש דריש דיין וחזן ספר מתניין כו' ותיבת מתניין פירושו משנה הרי ג"כ זכרון ספר ומשנה:

ה"ז (פ"ז א') ואפשר כן אלא כו' כ"ב נ' דתיבת אלא צריך להיות אחר תיבת אכיל והפי' דהירושלמי מקשה ואפשר כן שאדם אחד אכל ליטרא בשר ציפרין בכל יום בתמי' ע' בבלי כתובות ס"ז ב' דליטרא בשר עופות סתם הוא הפלגה וכ"ש דציפרין דטפי לא שכיחי וע"ז משני הירושלמי דלא הוה אכיל אלא עם חורנין היינו שכך הי' יוקר רוח רגילותו לאכול רק עם אחרים ומסיבת אורחים ונתנו לו הליטרא בשר ציפרין עבורו ועבור האחרים ואין כאן הפלגה:

דמאי פרק א' ה"א (א' ב') נסתייפו התאינים כו' ובעה"ב מקפיד עליו כו' כ"ב נזכר בבלי פסחים ו' ב':

שם ר' יוחנן בעי צווח ואת אמר הכין נ"ב י"ל דפליגי אם השומר שהפירות תחת ידו נחשב כבעלים להיות צווחותו מבטל לסתם ייאוש שהבעלים מתייאשין או לא והוא כעניין הפלוגתא בירושלמי תרומות פ"א ה"א ובכ"ד אי הגיזבר נחשב כבעלים וספק זה אי פועל וכה"ג נחשב בעלים הוא גם בבבלי ובראשונים בכ"ד וע' ירושלמי כלאים פ"ה ה"ה פועל שקיים ירקות שדה בכרם כו' אבל אם ליקט כו' ע"ש בפני משה [וכן להיפוך אי מהני יאוש הגיזבר בהקדש הוא ג"כ ספק עצום ועתיק והארכתי כבר בלקח טוב] וי"ל עוד דלכ"ע השומר כאן נחשב כבעלים ופלוגתתם רק אי מהני צווחה אפי' דבעלים בדבר שהדרך להתייאש ממנו דרבי ס"ל דלא מהני צווחותו דבטלה דעתו ור' יוחנן ס"ל דמהני ואולם בירושלמי ב"ק פ"י ה"ה שטף נהר חמורו והי' צווח ואמר לא נתייאשתי ר"ל אמר כ"ז שצווח לא נתייאש ור' יוחנן אמר חזקה מייאש הוא דכתבתי שם בגליון טעמא דרי יוחנן משום דבטלה דעתו וא"כ תיקשי דר' יוחנן אדר' יוחנן ואולי הגי' שם טעות וצ"ל להיפוך ר' יוחנן אמר כ"ז שצווח לא נתייאש ור"ל אמר חזקה מייאש הוא ויבואו דברי ר' יוחנן ממש כדבריו כאן דאמר צווח ואת אמר הכן וכך כ' שם הגי' נכונה דלפי הגי' הכתובה לפנינו ק' מדוע הקדים דר"ל לדר' יוחנן ותמיד הדרך להקדים דברי ר' יוחנן לדברי ר"ל דר' יוחנן הי' רבי' דר"ל וע"כ נ' להפוך הגי' כנ"ל:

שם (ב' א') אשכול שבישל בו גרגיר יחידי כולו חיבור למעשרות נ"ב לקמן במעשרות פרק א' הלכה ב':

ה"ב (ב') טומאה מצוי' אנינה אינה מצוי' גזרו על דבר שהוא מצוי ולא גזרו על דבר שאינו מצוי נ"ב כעין זה ירושלמי יומא פ"א ה"א קרי מצוי ומיתה אינה מצוי' גזרו על דבר שהוא מצוי ולא גזרו על דבר שאינו מצוי והא דאמר הכא דטומאה מצוי' ע' ירושלמי תרומות פ"א ה"ב תמן טומאה אינה מצוי' כו' וצ"ל דלגבי אנינות חשוב מצוי ולגבי זיתים על שמן כו' ע"ש בתרומות חשיב אינו מצוי וע"ע ירושלמי תרומות פ"ג ה"ב יין טומאתו מצוי' שמן אין טומאתו מצוי' כו' א"ר חייא בר אדא כו' ע"ש:

שם מפני גדירו, כ"ב כל' זה לקמן מ"ג ה"ג מפני גידורו התירו דמאי בגסה כו':

ה"ג (ג' ב') לקחן לזרע וחישב עליהן לאכילה באין מחשבה, לאכילה וחישב עליהן לזרע לא הכל ממנו, כ"ב כעין זה ירושלמי ערלה פ"א ה"א נטעו לסייג וחישב עליו למאכל בא במחשבה למאכל וחישב עליו לסייג לא כל הימנו וע"ע