גליוני הש"ס זרעים סד

הנאה ממה שזה מקבל מתנה ממנו וכבבלי ב"מ מ"ז א' בההוא הנאה דקא מקבל מיני' כו' [וע' בבלי קידושין ז' א' דמשמע דרק באדם חשוב המקבל חשוב הנאה וע' בפוסקים כאן]:

ה"ה (ס"ח א') העושה תורתו עתים ה"ז מיפר ברית כו' כ"ב קצ"ע מבבלי שבת ל"א א' קבעת עתים לתורה וצ"ל דשם איירי בבעל משא ומתן וכדשיילי' לי' תחלה נשאת ונתת באמונה ע"ש ובעל משא ומתן הרי א"א לו לעסוק בתורה תמיד וצריך אדרבה לקבוע עכ"פ עתים ידועים לפנות בוקר ובלילה וכדומה שבאותם עתים לא יבטל מלימוד למשא ומתן בשום פנים וכאן הכוונה למי שאינו בעל משא ומתן דזה צריך ללמוד תמיד ואם עושה תורתו עתים הוא מיפר ברית ובזה מיושב קושית תוס' קידושין מ' ב' ד"ה אין אהא דאמר שם אין תחלת דינו של אדם אלא על ד"ת כו' שהקשו מהך דשבת דשואלין תחלה נשאת ונתת באמונה ואח"כ קבעת עתים לתורה ולהנ"ל ניחא דבאמת עיקר מגמת השאלה ההתחלית על התורה רק הרי א"א להתחיל לשאול קבעת עתים לתורה דהא אין טעם לזה דאדרבה הא אסור לקבוע עתים דהוי מיפר ברית ובבעל משא ומנתן הוא דשייך קביעת עתים וא"כ הרי ההכרח לומר לו אתה שהיית בעל משא ומתן ולא הי' אפשר לך ללמוד תמיד עכ"פ קבעת עתים לתורה דאילו לומר סתם קבעת עתים כו' משמע דאומרים בשמים דסתמא כל אדם צריך לקבוע עתים כו' וזה הרי שקר דאדרבה הוי מיפר ברית ובבעל משא ומתן הוא דשרי וא"כ הרי ההכרח להזכיר דבר היותו בעל מו"מ וכנ"ל וע"כ כיון שמזכירין זה בהכרח תו הרי הסדר הישר מחייב לשאול על המשא ומתן עצמו בשעתו אם הי' כראוי ובאמונה ואח"כ לשאול אם קבע עתים שלא לשאת ולתת בהם רק לעסוק בתורה ועיקר המגמת הוא באמת רק שאלת התורה ואך שאלת התורה עצמה מכרחת שאלת המשא ומתן תחלה ומי שאינו בעל משא ומתן באמת שאלה הראשונה לו היא עסקת בתורה ודו"ק היטיב:

שם כיון שהביט במילה כו' למנצח על השמינית כו', נ"ב ע' חרדים כ' מילה מצוה שמינית אחר ז' דבני נח א"נ שניתנה ביום השמיני ולא ידעתי מדוע נסתפק דזה הא וודאי הכוונה על שניתנה ביום השמיני וכמבואר בבבלי מנחות מ"ג ב' וכיון שנזכר במילה כו' שנא' למנצח על השמינית כו' על מילה שניתנה בשמיני וע' ירושלמי לעיל פ"ב ה"ד כנגד המילה שהיא לשמונה וע' מה שהבאתי שם בגליון מירושלמי יומא דמפורש שם כנגד המילה שהיא לשמונה ימים [ואילו הי' הרשות לפרש בירושלמי פה גם פי' אחר כדברי החרדים י"ל עוד דחשבינן מחוץ לפנים היינו מזוזה בפתח הבית מצוה אחת ואח"כ ד' ציציות בטלית הקרוב יותר לגוף הרי ה' מצוות ואח"כ ב' תפילין דראש וזרוע על הגוף ממש הרי ז' מצוות ואח"כ מילה מצוה שמינית בגוף עצמו ודו"ק]:

פאה פרק א' ה"א (ג' א') כך הית' הלכה בידם כו' כ"ב ע' מסורת הש"ס והוא עוד בירושלמי לקמן בשביעית פ"א ה"ה ובסוכה פ"ד ה"א:

שם (ד' א') ר' שמואל כו' הוה נסיב שיבשתי' כו' עד חייא דהדין סבא כו' כ"ב ירושלמי ע"ז פ"ג ה"א ע"ש:

שם חפציך אלו אבנים כו' חפצים אלו דברי תורה כו'' כ"ב כצ"ל. ה"ג (ו' א') אלא אחד לגבוה ואחד להדיוט נ"ב וחיוב דגבוה על כרחך אין הכוונה אקצירת הקדש דהא קצירך כתיב פרט לשל הקדש כדדרשי' בסיפרי [וכזה בתוס' מנחות פ"ד א' ד"ה שומרי] ועל כרחך הכוונה לכאורה רק דהשדה היא של הקדש והקצירה היינו הקמה הנקצרת היא של הדיוט וזה משכחת רק בהדיוט הפודה קמה דשדה הקדש וקצרה וכמ"ש הרידב"ז, אמר ר' חנינא (כצ"ל דר' חנינא לפני דר' יודן) שלא תאמר יעשה קציר הדיוט כקציר הקדש (כצ"ל) פי' דר' חנינא אמר דמש"ה צריך קרא לחייב משום דה"א דבתר שדה אזלינן ואף דהקציר' היא של הדיוט מ"מ כיון דהשדה שנקצרת ממנה היא של הקדש חשיב כקציר הקדש ופטור מפאה ומש"ה צריך קרא לחייב, ר' יודן בעי כלום קמת הקדש מתחללת (כצ"ל ומעתיק אחד טעה והשמיט אות ק' מתיבת קמת ונשאר מת ובא מעתיק ב' ונפלאו בעיניו הדברים וחשב דחסר אותיות ע"ו תוך מ"ת וצ"ל מעות ועפי"ז הגיה מתחללין תחת מתחללת) אלא בתלוש שמא במחובר פי' דר' יודן הקשה אר' חנינא דל"ל לומר דהה"א דיעשה קציר הדיוט כקציר הקדש הא הוא קציר הקדש ממש דהא הקמה אינה מתחללת במחובר רק בתלוש והי' הפדיון על כרחך שאמר דאחר הקציר' יחול הפדיון על המעות הללו דמהני פדיון כזה הואיל ובידו לקצור וא"כ עכ"פ כיון דעם הקציר' הוא שחל הפדיון ובשעת קציר' של הקדש הוא שקוצר א"כ הו"ל קציר הקדש ממש ושפיר צריך קרא לחייב ואשמעי' קרא דכיון דעם הקציר' נעשה חולין יש חיוב פאה וקציר הקדש פטור רק היכא דגם אחר הקציר' נשאר של הקדש [ולר' יודן באמת א"צ תו לאוקמי לדר' יוסי כו' בשדה הקדש דמשכחת גם בשדה הדיוט וקמת הקדש ונפדית הקמה אלאחר קציר' כנ"ל ואשמעי' קרא דקצירת קמה כזאת חייבת בפאה אף דהיא של הקדש הואיל ועם הקציר' נעשית של הדיוט כנ"ל] ועוד אני מסופק דכל הך דכאן צריך להיות לקמן פ"ד ה"ה על המשנה הקדיש קמה ופדה קמה חייב וע"ז א"ר יוסי כו' ובקצרכם כו' אלא אחד לגבוה כו' וע"ז א"ר חנינא דמש"ה מצריך ר' יוסי כו' קרא לזה דה"א דכיון דבהיותו ברשות הקדש אילו נקצר אז הי' פטור ע"כ מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו וגם הפודאו דהוא כקנאו מהקדש פטור בקצרו קמ"ל קרא דאף שבא מכח גבוה חייב ואלוקח מעכו"ם דלא צריך לי' קרא י"ל דס"ל דאין קניין לעכו"ם בא"י כו'] וע"ז הקשה ר' יודן כלום קמת הקדש מתחללת אלא בתלוש כו' וכפשטא דתוספתא מובא בתוס' ב"ק ס"ט א' דנטע רבעי ומע"ש אינו מתחלל במחובר וה"ה לקמת הקדש וא"כ חלות הפדיון רק אחר הקציר' וה"ל קציר הקדש ממש וצריך קרא בפשיטות וכנ"ל:

ה"ד (ח' ב') כפי שאין ראשון שבהן ממתין לאחרון, נ"ב כזה לקמן פ"ב ה"א:

ה"ד (ט' ב') וכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו, כ"ב כל' זה לקמן בדמאי פ"ה ה"א:

שם לא נחלקו רבי ור' יהודא הנשיא כו' כ"ב בגליון הש"ס דלעולם לא מצינו שיחלוקו רבי ור' יהודה הנשיא ובוודאי דהוא דבר שאי אפשר דהא היינו רבי היינו ר' יהודה הנשיא כמבואר בבבלי קידושין ס"ג א' ובכמה דוכתי וכן בירושלמי סנהדרין פי"א ה"ג מאן רבי הוא ר' יהודה הנשיא א"ר אבוה הוא רבי הוא ר' יודן הנשיא הוא רבינו ופשוט דחסר כאן אחרי תיבת רבי שם איזה תנא וע' לקמן פ"ו ה"ו אמר רבי כתי' כי תקצור כו' וחסר שם להדיא שם איזה אמורא אחר תיבת רבי וכן בירושלמי חלה פ"ב ה"ג אמר רבי מתניתא בליונודת כו' וחסר ג"כ שם איזה אמורא אחר תיבת רבי [וע"ע בירושלמי מעשרות פ"א ה"ה אמר רבי מתניתא אמרה כן