גליוני הש"ס זרעים סג

במקהלת כתי' ל' יחיד ואין כאן ל' רבים כלל ובזה פליגי דבמקהלת כתי' ובמקהלות קרינן וס"ל לריה"ג יש אם למקרא ורבנן ס"ל יש אם למסורת וע' בבלי פסחים ל"ו א':

ה"ה (נ"ו א') אכל מיסב מתעטף ומברך אם עשה כן הרי הוא כמלאכי השרת מה טעם בשתים יכסה פניו כו' כ"ב. כזה בבבלי נדרים כ' ב' דמצייני כמלאכי השרת היינו דמה שעטופים ומכוסים בזה הם כמלאכי השרת והוא ממש כירושלמי כאן ומש"ש רש"י ד"ה דמצייני, שעטופים בציצית עכ"ל הך בציצית הוא לאו דווקא רק גוף העיטוף דומים בו למלאכי השרת ול' דוצייכי הכוונה בו על עיטוף ולבוש וכבבלי שבת קמ"ה ב' מפני מה ת"ח שבבבל מצוינים כו' ע"ש וזהו ג"כ בבבלי קידושין ע"ב א' דת"ח שבבבל דומים למלאכי השרת היינו מפאת העיטוף וכפירש"י שם [ומה שהביא שם רש"י כתוב והאיש לבוש הבדים צ"ע שלא הביא כתוב בשתים יכסה פניו שהובא בירושלמי כאן וע' ירושלמי יומא פ"ז ה"ב דשם הובא כתוב איש לבוש בדים לעניין מה שכ"ג משמש ביוה"כ בבגדי לבן ואין לו עניין לכאן] ועכ"פ פי' הר"ן בנדרים שם אהך דמצייני כו' שהם נבדלים משאר בני אדם צע"ג דהכוונה פשוטה על מה שהם מעוטפים דבזה הם כמלאכי השרת וכירושלמי כאן:

פרק ה' ה"א (ב) וקשיא על דב"ש כו' יברך על היום המזון קודם יברך על המזון היין קודם יברך על היין היום קודם, נ"ב כעין זה ספק בקדימות הסותרות איך לעשות בירושלמי הוריות פ"ג ה"ד הי' שם פר ע"ז ושעיר הבא עמו וחטאת אחרת כו' וכזה בבבלי זבחים צ' ב' כמובא במראה הפנים בירושלמי הוריות שם וכזה עוד בתוס' קידושין ל"ב א' ד"ה ר' יהודה עש"ה:

שם (נ"ז ב') ור' אבהו כד הוה אזיל לדרומא הוה עביד כר' חנינא וכד הוה נחית לטבריא הוה עביד כר' יוחנן דלא מפלג על בר נש באתרי', נ"ב כעין זה לר' אבוהו בבבלי יבמות י"ד א' ר' אבוהו כריב"ל ס"ל וכי מיקלע באתרי' דר' יוחנן לא הוה מטלטל משום כבודו דר' יוחנן וכך כאן הי' סבור כריב"ל וכדאמר לעיל דסברת ר' חנינא כריב"ל דאמר מלך יוצא כו' וכי איקלע לטבריא אתרי' דר' יוחנן הי' עושה כר' יוחנן משום כבודו דהוא נגד כבודו אי מפלג עלי' באתרי':

ה"ב (נ"ח ב') ר' זעירא אפי' מקצץ תורמוסין הוה נטל ידי' כ"ב ע' חרדים דעי' אוכל תורמוסין כמו הכוסס את החטה דצדי"ק מתחלף בסמ"ך כו' וצ"ע דרק חטה דאין דרך לאכלה חי' רק בפת שייך ל' כוסס דלי כוסס הוא אכילה שלא כדרך וע' רש"י יומא פ"א א' ד"ה שכוסס וכ"ה בכ"ד וע' עירובין כ"ט א' דחטין ושעורין לאו בני אכילה נינהו ובירושלמי שביעית פ"ח ה"ב וכן הוא שביקש כו' לכוס חיטין חיות אין שומעין לו לפי שאין הדרך לאוכלן חיין ע"ש] אבל באכילת תורמוסין מדוע קרי לי' כוסס ואולי הכוונה ג"כ שאכלן חיים דתורמוסן ג"כ אין נאכלין חיים והו"ל אכילה שלא כדרך ולא מיבעי' קאמר דלא מיבעי' כשאכלן מבושלים דאז יש בהם ליכלוך משקה וודאי נטל ידי' כבריתא דר' הושעי' רק אפי' כססן חיים כשהן נגובין ג"כ נטל ידיו ואולם הפני משה דלא כ' כלום על ל' מקצץ כ' דהי' מפרש כפשוטו שחיתך וקצץ תורמוסין וזה צ"ע דלא מצינו שום מ"ד שיצריך נט"י לנגיעת פירות וצ"ל דר' זעירא הי' מחמיר לחוש לסברת ר"ע דשני עושה שלישי בחולין והי' סבור דאפי' בטומאת ידים דרבנן כן [וע' תוס' חולין ל"ג ב' ד"ה הני מילי] וחשש שלא לטמא התורמוסין והנה כ' קיצוץ תורמוסין מצינו באמת בבבלי שבת ל"ד א' כאן קיצץ בן זכאי תורמוסי תרומה ואולי החרדים יפרש גם שם כן שהי' מכסס תורמוסין ואולם רש"י פי' שם שקצצן מן המחובר ועש"ה וי"ל גם כאן הפי' כן שקצץ תורמוסין ממחובר ואשמעי' דאפי' תורמוסין דהוא מאכל גרוע ונקרא דל בירושלמי לעיל פ"ו ה"ד אל תגזול דל כו' ע"ש בחרדים דתורמוס הוא מין בזוי ואעפ"כ הי' נזהר שלא לטמותו ועוד יותר רבותא דאפי' כשקצצו ממחובר דעדיין לא הוכשר לקבל טומאה דאין הכשר במחובר עכ"ז נטל ידיו תחלה מגזירה שמא יקצץ פעם בשעת גשמים ובשעת קציצה יהי' משקה טופח עליו ויקבל טומאה אחר הקציצה וזהו הרבותא אפי' מקצץ תורמוסין כו' ודו"ק [ונזכרתי דהך דבבלי שבת נזכר מזה בירושלמי שביעית פ"ט ה"א והוה נסב תורמוסין ומקצץ כו' ע"ש]:

ה"ד (סי א') ה"ז מעביר פרורין פחות מכזית כו' כ"ב זכר מזה דבפרורין לית בי' משום אובדן אוכלין בירושלמי דמאי פ"ז ה"א ואינו אסור מפני אובדן אוכלין א"ל מפררו כל שהוא ובפני משה שם כ' דכל שהוא ר"ל פחות מכזית וע' כזה בירושלמי דמאי פ"א ה"ב מהו להפריש כל שהוא ולאבד דשם ג"כ אין הפי' כל שהוא ממש רק הכוונה על אותו השיעור המיעוט שמותר לאבד עש"ה והך דכאן דרק פחות מכזית מותר לאבד והיינו משום דכזית הוא שיעור אכילה וחשוב אוכל ואית בי' משום אובדן אוכלין ע' ירושלמי דמאי פ"א ה"ב שם פחות מאוכל מותר לאבדו ע"ש בפני משה דפחות מאוכל היינו פחות מכגרוגרת וצ"ע וע"ש בירושלמי בגוף כולי' סוגיא [והגי' דכאן כ' דהוא ט"ס וצ"ל מעביר פרורין בכזית או דצ"ל מעביר פרורין עד פחות מכזית]:

ה"ה (ב) אלו הוא שכתוב בו הוא ישופך כו' עד ואומר אך חושך ישופני, נ"ב כזה ירושלמי ע"ז פ"א ה"ב:

ה"ו (שם) במעשיו. נ"ב צ"ל במעשן והיינו שהוא מעשן בשמים לפני חנותו כי היכי דנירחו אינשי וניתו וניזבון מיני':

שם (ס"א א') של לילי שבת, כ"ב פי' ערב שבת וכזה בנדרים כ"ג ב' במשנה עד לילי צום והכוונה עד ערב הצום היינו עיוה"כ ע"ש בר"ן וכזה יש עוד בכ"ד:

פרק ט' ה"א (ס"ב ב') אנא אמר טעמא ארוממך אלקי המלך, נ"ב פי' וכתי' בתרי' ואברכה שמך וכמ"ש החרדים והנה הא דקיי"ל דברכה צריכה שם ומלכות ע' בבלי במכלתין מ' ב' י"ל ג"כ הרמז במקרא זה דכתי' ארוממך אלקי המלך ואברכה שמך הרי תיבת ואברכה בין המלך ובין שמך ונדרש לפניו ולאחריו לומר דברכה צריכה מלכות ושם:

שם (ס"ג א') מי ששמו כשמו של הקב"ה, נ"ב ע' בבלי ב"ב ע"ה ב' עתידים צדיקים שנקראין על שמו של הקב"ה שנא' כל הנקרא בשמי כו':

שם (ב') אף בח"ל צריך לומר כן נ"ב ובפני משה מפני שעתידים להתגייר שנא' אז אהפוך אל עמים שפה ברורה ולשונו זה הוא מן הבבלי במכלתין נ"ז ב' והוזכר מזה גם בירושלמי ע"ז פ"ב ה"א ר' חיי' כו' כל המצוות עתידין בני נח לקבל עליהן ומה טעם כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה כו' ע"ש:

ה"ב (ס"ד א') וכי שמואל עלה לשמים, נ"ב ע' תוס' תענית ז' א' ד"ה אף:

שם (ב') חברייא בעון כו', נ"ב] ירושלמי סנהדרין פי"א ה"ה כל העניין:

ה"ג (ס"ה ב') ניתן לו אומר ברוך הטוב והמטיב, נ"ב היינו דהוא טוב לדידי] ומטיב לאחריני דגם הנותן יש לו