גליוני הש"ס זרעים סב

רחוק שנתן רבי את לוי להיותו שמש הכנסת ויותר קרוב שהכוונה לש"צ וכמובן:

פרק ו' ה"א (ב) העולם כולו ומלואו עשוי ככרם כ"ב כזה בבלי חולין צ"ב א' גפן זה העולם וגוף כוונת הירושלמי דהעולם עשוי ככרם ומהו פדיונו ברכה היינו דהעולם הוא ככרם שהוא קודש כי לד' הארץ ומלואה והוא כהקדש ואסור בהנאה והברכה הוא כמו פדיון ההקדש והוא כדרש הבבלי קודש הלולים חלולים דכתי' בכרם רבעי דהוא קודש ורומז להעולם דהוא ככרם קודש ודרש הלולים חלולים תרתי איתנייהו היינו דההילול והברכה היא חילול ופדיון הקדושה ודו"ק ועפ"י הירושלמי דכאן דברכת הנהנין היא פדיון מובן בבלי במכלתין מ"ג ב' מניין שמברכין על הריח שנא' כל הנשמה תהלל כו' ולכאורה ל"ל קרא ומאי שנא ריח משאר הנאות עוה"ז דטעונין ברכה ומה השאלה מניין שמברכין כו' אך כיון דהברכה עניינה פדיון ומבואר בר"ש מעשר שני פרק ב' משנה א' וז"ל והיכא דמעשר משביח את החולין כגון תבשיל של חולין שנתבשל בתבלין של מעשר אין לו תקנה לפדיון כו' דלא שייך פדיון בדבר שאין בו ממש כו' עכ"ל ע"ש וע"כ ריח דג"כ אין בו ממש ה"א דלא שייך בי' ברכת הנהנין דעניינה פדיון דאין פדיון לדבר שאין בו ממש וע"כ צריך מקרא בפ"ע לריח דטעון ברכה ודו"ק:

שם מהו בל עליך כו' כמה דאת אמר ובלעדיך כו' נ"ב ע' חרדים דדרש תיבת עליך כמו עדיך דאותיות דטלכ"ת מתחלפות כו' עכ"ל וע' גם בבבלי פסחים קי"ט א' וינצלו את מצרים כו' עשאוהו כמצודה כו' ובתוס' דדריש וינצלו וינצדו כי למ"ד מתחלפת בדל"ת במקומות הרבה עכ"ל:

שם (א"ג א') איתפלגון ר' נחמן ורבנן ר' נחמן אמר המוציא לחם כו', כ"ב כ' דצ"ל נחמי' תחת נחמן כמו שהוא בבבלי וכן להלן בירושלמי אמר מה כר' נחמי' שלא לערב כו' וכן בחרדים כאן הגי' ר' נחמי' אמר המוציא כו' וע' רידב"ז ד"ה ר' יעקב דר' נחמי' ס"ל דעץ הדעת חטה הי' וצ"ע דבבריתא בבבלי במכלתין מ' א' ס"ל לר' נחמי' דעה"ד תאנה הי' וצ"ל דהירושלמי פליג בזה אבריתא דבבלי וס"ל אליבא דר' נחמי' דעה"ד חטה הי' והנה ר' יהודה ס"ל בבבלי שם דעה"ד חטה הי' ולירושלמי דכאן דגם ר' נחמי' הכי ס"ל י"ל דר' יהודה ור' נחמי' תרוייהו בזה בשיטתי' דר"ע רבם אזלי [ע' תוס' יומא א' ב' ד"ה כיון דר' יהודה ור' נחמי' שניהם היו תלמידי ר"ע] דר"ע ס"ל הכי דעה"ד חטה הי' בבבלי ר"ה ט"ז א' א"ר יהודה משום ר"ע כו' ומפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם כו' ע"ש ברש"י וכן בבבלי שבת ס"ו א' כוורת של קש כו' ר"ע מטמא ע"ש בתוס' ד"ה כוורת דכתבו דאתי' כסברא דעה"ד חטה הי' וגוף תוס' יומא שם דכתבו מיבמות ס"ב ב' דר' יהודה ור' נחמי' היו תלמידי ר"ע הנה ביבמות שם לא הוזכר ר' נחמי' אך בסנהדרין פ"ו א' סתם תוספתא ר' נחמי' סתם סיפרא ר' יהודה כו' וכלהו אליבא דר"ע וברש"י ממה שלמדו מר"ע אמרום עכ"ל ומבואר דגם ר' נחמי' הי' תלמידו של ר"ע]:

שם (מ"ד ב') בההוא דעביד בול, נ"ב בחרדים כ' כמו בול של מלח וכוונתו לבבלי סוכה מ"ח ב' והביאו בול של מלח כו':

ה"ד (מ"ז ב') דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא ואכלין ענבין כו' נ"ב ע' חרדים דהביא ירושלמי דפ"ק דמגילה סעודת ר"ח כו' והביא ב' פירושים א' דהכוונה אסעודה שעושין בעיבור החודש ב' דמצוה לעשות סעודה בר"ח ולכאורה מכאן ראי' דהכוונה אסעודת ר"ח סתמא פרק דאי אסעודה שעושין בעיבור כו' מאי אמר ואכלין ענבין הא מבואר בבבלי סנהדרין ע' ב' בבריתא דאין עולין לעבור החודש אלא בפת דגן וקטנית בלבד ותיבת בלבד משמע דהוא בדווקא ולא אכלו יותר וא"כ הרי לא אכלו ענבים [ופי' הא' דהכוונה אסעודה שעושין בעיבור לאו דווקא עיבור דה"ה בקידוש החודש ע' ירושלמי סנהדרין פ"ח ה"ב לווין ברבית לחבורת מצוה ולקידוש החודש ובירושלמי מועד קטן פ"ג ה"ח על כל המתים הוא אסור ליליך בסעודה כו' אם הית' חבורת מצוה או קידוש החודש מותר [וע' תוס' מועד קטן כ"ב ב' ד"ה ולשמחת מריעות מש"ש הא דאמרי' בירושלמי כו' ודבריהם צ"ע עש"ה] והוזכר עוד סעודת ר"ח בירושלמי תענית פ"ד ה"ג א"ר מנא מפני סעודת ר"ח עש"ה ובירושלמי פסחים פ"א ה"א בתי כנסיות כו' מהו שיהו צריכין בדיקה כו' שכן מכניסין לשם בשבתות ובראשי חדשים והובא בתוס' פסחים ק' א' ד"ה דאכלו ע"ש מש"ש כדאמרי' בירושלמי שהיו אוכלים שם בקידוש החודש]:

שם כל הקודם למקרא קודם לברכה, כ"ב נזכר מזה בירושלמי ביכורים פ"א ה"ג ולמה נכללו כו' חד אמר לברכה ע"ש, ומ"ש כאן וכל הסמוך לארץ קודם לכל ע' פני משה וכ"ה בבבלי וע' ירושלמי ביכורים פ"ג ה"ה ע"ש ברידב"ז ד"ה כיצד הוא עושה כו' גי' הגר"א ז"ל וצע"ק דאינו מתאים עם הך דכאן וכל הסמוך לארץ כו':

ה"ה (מ"ח אי) פליג את על רבך כ"ב ע' חרדים שכ' דאי כרבך סבירא לך לרבות בברכות עדיף כו' וקצ"ע מתוס' מנחות ל"ו א' ד"ה סח:

ה"ח (נ' ב') הסיע דעתו כמי שהוא שינוי מקום, כ"ב כעין זה לעיל פ"ה ה"ג הסיע דעת כמי שעקר את רגליו וע"ע שלהי פסחים דהסיע דעת חשיב כב' מקומות עש"ה:

שם אית תניי תני כו' מ"ד מי דקרים כו', כ"ב ירושלמי שבת פי"ד ה"ג וגוף הלשונות דקרים דקלים הם לשונות המתחלפים זה בזה וכריש ביצה במשנה בש"א יחפור בדקר כו' ובירושלמי סוטה פ"ב ה"ב אי' יכול עד שיחפור בדקל ובפני משה עד שיחפור בדקל, כמו בדקר כו':

פרק ז' ה"א (נ"ב א') דאמי רב הונא משניתנו כו' עד והמטיב שניתנו לקבורה, כ"ב ירושלמי תענית פ"ד ה"ה:

שם (נ"ג א') כותי כגוי דברי רבי רשב"ג אומר כו', כ"ב לקמן בדמאי פ"ג ה"ד, שם פ"ו ה"ח וע"ש במסורת הש"ס, ירושלמי שקלים פ"א ה"ה:

ה"ב (נ"ג ב') קטן וס"ת כו' כיני מתניתא קטן לס"ת כו' כ"ב דוגמתו בבבלי פסחים ס"ה ב' נתנם במגיס והקטירם אטו כו' אימא להקטירם והוא כמו כאן דמגיה שצריך להיות למ"ד תחת וי"ו החיבור וע"ש בפסחים בתוס':

ה"ג (נ"ה א') נאמר כאן עדה כו' נ"ב מה שהקשה בגליון הש"ס דלמ"ד לשונות ריבוין (כצ"ל) הא היו כ"ד מרגלים לק"מ דכיון דבפירוש הוזכרו רק י"ב ואידך י"ב נרמזו רק בדרש הריבוי אילו לא היו עשרה קרוים עדה לא הי' להכתוב לומר עד מתי לעדה וגו' דאין כוונת הכתוב לדרש הריבוי רק להמפורש וע' תוס' יומא ע"ו ב' ד"ה גמר מש"ש א"נ י"ל ואכלת לא קאי אלא אגופי' ולא אמאי דמרבינן מדרשא דביתי"ן ע"ש וכזה יש בכ"ד דלא קאי קרא אדרשא:

שם מה מקיימין רבנן כו' נ"ב היינו דריה"ג ס"ל במקהלות ל' רבים הכוונה לפי הקהלות תברך דאם הם עשרה תאמר כך ובמאה תוסיף כו' וחכמים ס"ל דאין כוונת הכתוב לזה רק הכוונה פשוטה בכל קהלה וקהלה ברכו רב חנינא כו' מתרץ הקושי' מה מקיימין רבנן כו' ואמר