גליוני הש"ס זרעים ס

הרי דבלן לחוד ואולייר לחוד וראיתי שכזה יש לתמוה גם על פיה"מ להרמב"ם טהרות פ"ז מ"ז המניח את כליו בחלון של אודיארין ובפיה"מ להרמב"ם אודיארין, הבלנים שבמרחצאות עכ"ל וצ"ע:

שב (מט"ו ב') לקרות את יודע לדרוש אין את יודע, נ"ב כזה ירושלמי שביעית פ"ה ה"ד:

ה"ד (י"ז א') אלא כמה דאישתעי קרייא כן אשתעייא מתניתא, נ"ב כזה ירושלמי סוטה פ"ב ה"א, ב"ק פ"א ה"א, סנהדרין פ"ז ה"י, וע"ע ירושלמי סנהדרין פ"א ה"א אתא מימר לך בפשוטה דקרייא ע"ש בפני משה דפי' ג"כ הכוונה דכמו דאישתעי קרא אישתעית מתניתא עש"ה:

שם כנגד המילה שהיא לשמנה על שם בריתי הית' אתו החיים, נ"ב ע' ל' זה בירושלמי יומא פ"ז ה"ב מפני מה כ"ג משמש בשמנה כלים כו' כנגד המילה שהיא לשמנה ימים על שם בריתי הית' אתו ונ' דתיבות "על שם בריתי הית' אתו החיים" דכאן הם אשיגרת לישן דשם כנהוג בירושלמי בכ"ד או נשתרבבו בטעות משם לכאן דאין שייכות לאלה הדברים כאן:

ה"ה (י"ח ב') הגיעוך סוף מלאכת המים שאינם מחוורין דבר תורה, נ"ב כעין ל' זה בירושלמי עירובין פ"ג ה"ד הגיעוך סוף תחומי שבת שאינן מחוורין מדבר תורה ע"ש בק"ע ועוד ל' הגיעוך סוף כו' בירושלמי עירובין פ"ב ה"א הגיעוך סוף תחומי שבת עד איכן הן כו' ע"ש ומזה תבין כי הפי' הב' שבפני משה כאן ד"ה הגיעוך הוא הנכון ולא פי' הא':

ה"ו (י"ט א') ושרע מיני', כ"ב פי' הפני משה ליתא רק העיקר כפי' החרדים שמנע והשמיט עצמו מלהתיר וכזה בירושלמי ביצה פ"א ה"א אתא עובדא קומי ר' יסא ובעא מיעבד כר' יוחנן (להתיר ע"ש) כד שמע דרב ור' חנינה תרייהון פליגין שרע מינה פי' מנע והשמיט עצמו מלהתיר ע"ש בק"ע ונזכרתי דהירושלמי ההוא הוא גם בשביעית פ"ט ה"א ופי' שם הפני משה עצמו שהסיר ומנע עצמו מלהתיר וכזה עוד בירושלמי שביעית פ"ו ה"ג בסופה כד שמע ר' לא כו' פליגין שרע מינה ופי' שם ג"כ הפני משה שהסיר ומנע עצמו מלהתיר וע"ע ירושלמי שביעית פ"ז ה"א ושרע תניי מינה ובפני משה שהסיר ומנע עצמו התנא מינה:

ה"ח (כ' א') נימר תלמידי' דבר נשא חביב עלי' כברי' נ"ב ע' רשב"א [מובא ברידב"ז ד"ה הא] דכ' דזהו תי' על הקושי' הא בני חורים אחרים מקבלין תנחומין עליהם פי' בתמי' הא בני חורין שאינן קרובים ג"כ אין מקבלין תנחומין עליהם וא"כ איך קיבל ר' גמליאל תנחומין על טבי הא לא הי' קרובו וע"ז משני הירושלמי מהאי עובדא דכד דמך ר' חייא בר אדא כו' דנלמד דתלמידו חביב כבנו ומקבלין עליו תנחומין והוסיף הרשב"א וכן עבדו המשמשו כרצונו הי' עליו כבנו עכ"ל וצ"ע דלמה הוצרך לזה הא טבי הי' תלמידו ממש של ר' גמליאל כמבואר בירושלמי מגילה פ"ד ה"ג ובירושלמי כתובות פ"ב ה"י או שלימדו רבו כטבי עש"ה:

שם (ב') קשה היא הליצנות שתחילתה יסורין וסופה כלי' כו' כ"ב בבלי ע"ז י"ח ב':

פרק ג' ה"א (כ"ג א') מזרחייא:

כ"ב צ"ל מרזחייא ופי' אבילות ומ"ש החרדים והכי פי' בפ"ק דכתובות בבבלי בית מרזח בית האבל, אינו שם בפ"ק רק בפ' מציאת האשה ס"ט ב':

שם ר' יצחק ברי' דרב הוה כתובה, נ"ב צ"ל ר' יצחק ברי' דרב חייה כתובה וכזה יש בירושלמי פסחים פ"א ה"ח ועמ"ש על הגליון בירושלמי תרומות פ"ח ה"ד ד"ה התיב ר' יצחק:

שם ר' יוסי הוה יתיב מתני כו' עד ומן דיתיב לי' לא א"ל כלום, נ"ב ירושלמי ב"מ פ"ב ה"ח:

שם וב') וסבר מימר שמצות עשה דוחה למצות לא תעשה, נ"ב כזה בירושלמי חלה פ"ב ה"א שניי' היא שמ"ע דוחה למצות ל"ת, ירושלמי סוכה פ"ג הי"א חברייא אמרין כו' שמ"ע דוחה למצות ל"ת, ירושלמי ביצה פ"א ה"ג חברייא אמרין שמ"ע דוחה למצוה בל"ת, ירושלמי נדרים פ"ג ה"ט על דעתי' דר' יונה דאמר מ"ע דוחה את מצות ל"ת כו' וע"ע ירושלמי ב"מ פ"ב ה"י בכל אתר את מר מצות עשה קודמת למצות ל"ת כו':

שם כ"ד א') הקדיש עולתו לבדק הבית, נ"ב ע' בבלי תמורה ל"ב א' וב':

שם הכתפים אסורין בנעילת הסנדל שמא יפסוק סנדלו כו', נ"ב דוגמתו בבבלי סוטה מ' א' אין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהן לדוכן כו' שמא תיפסק לו רצועה בסנדלו כו':

שם ר' זעירא שרע בדיבורא, נ"ב מ"ש הפני משה דפירושו נפסק והחרדים דפירושו נאלם תרוייהו ליתנהו במחכת"ה רק פירושו שנשמט (אויסגעגליטשט בל"א) ונפל לארץ וע' לקמן פ"ה ה"א ר' יודן כו' הות גולתי' שרעה מיני' ופי' הפני משה עצמו שנפלה טליתו ממנו וכן החרדים שם שבגדו נשמט מעליו ונופל בשוק וכך כאן תיבת שרע פירושו שנשמט ונפל וכ"ה עוד בכ"ד בירושלמי תיבת שרע בכוונה זאת:

ה"ג (כ"ה א') עבדים מניין שנא' שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד את שאין לו אדון אלא הקב"ה יצא העבד שיש לו אדון אחר, נ"ב דוגמתו ירושלמי חגיגה פ"א ה"א על המשנה הכל חייבין בראי' חוץ מחש"ו כו' ועבדים כו' ובירושלמי עבדים, נשמעיני' מן הדא ג' פעמים בשנה יראה את כל זכורך [את פני ד' וגו'] את שאין לו אדון אלא הקב"ה יצא העבד שיש לו אדון אחר ובירושלמי נזיר פ"ט ה"א ולא יכוף את עבדו שנייא היא דכתיב כי נזר אלקי"ו על ראשו את שאין לו אדון אחר יצא עבד שיש לו אדון אחר:

ה"ד (כ"ו ב') אם אין גבירתי טובלת איני טובלת כו' נ"ב ע' פני משה וע' תוס' יבמות ט"ז ב' ד"ה אמוראי מש"ש וליכא למימר משום דסברה דהולד כשר דבתר נכרי ועבד שדינן לי' עש"ה:

שם א"ר יודה בר טיטס ר' אחא כו', נ"ב נזכר גם בירושלמי סוכה פ"ה ה"ח ר' יודה בן טיטס בשם ר' אחא וצ"ע בשם טיטס הא שם רשעים ירקב ולא מסקי' בשמי' וצ"ל דשאני טיטס מטיטוס וע' בירושלמי שביעית פ"ה ה"ד דשם נזכר ר' יודא בר סוטס ואולם סוגי' דירושלמי שביעית שם הוא ג"כ בירושלמי גיטין פ"ה ה"י ושם הגי' ר' יהודה בן טיטס וראיתי בירושלמי תרומות פ"ח ה"ג נזכר ר' חייא בר טיטס וע"ש בגליון הש"ס דעמד ע"ז דהא לא מסקינן בשמי' ע"ש וע"ע ירושלמי ביכורים פ"ג ה"ג יהודא בן טיטוס הוי ברומי ומנוני' ע"מ דיחזור ובירושלמי ע"ז פ"ב ה"ג נמצא ג"כ יודה בר טיטוס והיא אותה מעשה שנזכרה בירושלמי תרומות פ"ח ה"ג בשם חייא בר טיטס וע"ע ירושלמי שבת פי"ד ה"ב דמכרה גם שם מימרא בשם ר' יהודה בן טיטס:

ה"ה (כ"ז א') עיר שמעיינה רחוק כו', כ"ב משמע לכאורה דהיו נוהגין לטבול טבילת עזרא במעיין ולא במקוה מי גשמים וכמחמירין דסוף ההלכה הקודמת דאמר דמחמירין לטבול במים חיים ואולם ל' מעיין רחוק מצינו גם בנדה דאינה צריכה מים חיים בירושלמי מגילה פ"ד ה"א בסופה אני אומר שמא מעיינה רחוק כו' ע"ש: