גליוני הש"ס זרעים נט

ביבנה הותרה הרצועה יצתה בת קול ואמרה אין לכם עסק בנסתרות ושם פ"ט הי"ג ושוב נכנסו זקינים לעליי' ביבנה ויצתה בת קול ואמרה כהן יש ביניכם אחד ראוי לרוח הקודש כו' וע"ש עוד סוף המסכתא:

ה"ה (שם) לא תשא כו' ואהבת כו' מאן דרחים מלכא לא משתבע בשמי' ומשקר, נ"ב פי' דואהבת את ד' יש לו שייכות לשבוע בשם ע' ירושלמי סוטה פ"ה ה"ה תני כו' חי אל הסיר משפטי כו' שאין אדם נודר בחייו של מלך אא"כ אוהבו ותיבת נודר דשם פירושו נשבע כמובן ומצינו כזה בכ"ד] וע"כ ואהבת וגו' היינו אהבת השם דיש לו שייכות לשבועה בשם לכן הוא ניגוד ההיפוך היינו שבועה בשם לשקר והנה מבואר כאן דשבועת שקר הוא ניגוד אהבה ובירושלמי שבועות פ"ג ה"י אי' מכיון שנשבע לשקר אין זה ירא הרי דהוא ניגוד יראה וצ"ל דהא והא איתנהו:

שם (ב') וכתי' וד' אלקי"ם אמת מהו אמת כו' שהוא אלקים חיים ומלך עולם, נ"ב ראיתי הפי' דמלך בשר ודם אין בידו לאמת דבריו שפעמים שמבטיח לעשות דבר ובנתיים הוא מת ואין בידו לאמת ולקיים דבריו ומשא"כ הקב"ה לפי שהוא אלקי"ם חיים ומלך עולם היינו שהוא נצחיי לכן הוא אמת היינו שמאמת ומקיים דבריו בוודאי:

שם בדין הי' שיהיו קורין עשרת הדברות כו', נ"ב ע' חרדים דעשרת הדברות הן עיקר גופה של תורה ושאר הענפים מתפשטין ממנה כו' וכזה גם לקמן פ"ד ה"ה בסופה בחרדים ד"ה הי המורי' שכל התורה היא פי' עשרת הדברות ע"ש:

שם אחוה ואהבה, כ"ב אולי צ"כ אהבה ואחוה וכ"ה לקמן פ"ד ה"ב יה"ר כו' שתשכין בפוריינו אהבה ואחוה ושלום וריעות וכ"ה בבבלי במכלתין י"ב א' וט"ז ב':

שם (י' א') אתו ציבורא ומקרי שמע בתר תלת שעין כו' והלא כבר קראו אותה בעונתה כו', כ"ב כזה לקמן פ"ד ה"א ר' ברכי' חמוני' קרי ק"ש כו' בתר תלת שעין והא תנינן כו' נימר כבר קיבל מלכות שמים בעונתה:

שם אי זו כריעה כו', כ"ב ירושלמי סוכה פ"ה ה"ד) שם (ב') ר' זעירא סבר לקרובה כו' נ"ב ע' במראה הפנים גי' הרשב"א סמך לקרובה ונ' הכוונה שעמד סמוך לש"ץ כדי לכוון לגמור מודים דרבנן עם גמר הברכה של הש"ץ שישוח עמו יחד גם בסוף והש"ץ נקרא קרובה ע' לקמן פ"ד ה"ד זה שעובר לפני התיבה אין אומר לו בוא והתפלל אלא בוא וקרב כו' ויתכן ג"כ הגי' שלפנינו סבר כקרובה ותיבת סבר מל' הסביר היינו שרמז להש"ץ כדי לשוח כו' והיינו שלפעמים כבר הגיע הש"ץ לסיום מודים ור' זעירא עדיין לא הגיע לסיום מודים דרבנן ואז רמז להש"ץ שימתין עם הסיום עד שיגיע גם הוא לסיום וישוח עמו יחד [ודוגמא בבבלי ר"ה ל"ד ב' כי נהירנא לך כו' ע"ש]:

שם לך גדולה לך גבורה לך תפארת, נ"ב זהו ע"ש הכתוב לך ד' הגדולה והגבורה והתפארת ולפי שהכתוב מסיים שם לך ד' הממלכה לכן גם כאן הסיום ואין עוד מלבדך ע' בבלי ר"ה כ"ב ב' אין עוד מלבדו מלכות:

שם (י"א א') טופס ברכות כך הוא, נ"ב כלשון זה ירושלמי שבת פט"ו ה"ג טופס ברכות כך הן ע"ש וע' ירושלמי כלאים פ"ז ה"ו מהו לומר על פתו המוציא לחם מן הארץ ע"ש ברידב"ז דפי' הספק אם יסיים מן הארץ או יאמר המוציא לחם לבד או יסיים בנוסח אחר ע"ש ואינו נ' דאחרי דיש חיוב ברכת המוציא ראוי לו גם לסיים מן הארץ אף זה אינו מן הארץ דמ"מ טופס הברכה כך הוא ואין לו לשנות נוסחה וגם גוף פירושו שם דקאי אעציץ נקוב אין נלענ"ד כלל רק קאי אעציץ שאינו נקוב דאיירי מיני' ע"ש וקבעי דנהי דעציץ שא"נ הוי מדרבנן כמחובר לעניין איסורא מ"מ אפשר דלעניין ברכה לא תיקנו והוי ברכתו שנ"ב כדין דבר שאין גידולו מן הארץ א"ד גם לעניין ברכת המוציא דינו כמחובר מדרבנן וע"כ לא איבעי לי' לעניין ביהמ"ז אם חייב בביהמ"ז דזה פשיטא דאינו חייב דכיון דביהמ"ז מה"ת ולא מצינו ביהמ"ז מדרבנן [זולת בכזית וכביצה דחזיין לאיצטרופי בנ"י מדקדקין על עצמן לברך גם בפחות משיעור הדאוריתא אבל לא מצינו ביהמ"ז דרבנן במין הפטור מה"ת] וזה הרי אין בו חיוב ביהמ"ז מה"ת וע"כ גם מדרבנן פטור ורק אברכת המוציא הוא דאיבעי לי' דברכת המוציא עיקרה רק דרבנן וע"כ כיון דמדרבנן חשיב עציץ שא"נ מחובר שפיר יש לברך א"ד רק מה שמה"ת גידולו מן הארץ הוא דחייבי בי' רבנן ברכת המוציא משא"כ אעציץ שא"נ מברך שהכל פעל דבר שאין גידולו מן הארץ [וע"ש בציון ירושלים שדיבר מזה מדוע לא בעי הירושלמי לעניין ביהמ"ז וכל דבריו שם בזה תמוהים ואין מובנים כלל דבביהמ"ז נמי הא מקרא מלא כתיב ואכלת וגו' וברכת וגו' על הארץ וגו' ותיקנו בה בייחוד ברכת הארץ ואפת ח"ל נמי הא מברכין המוציא ואין להאריך. ה"ו (ב') דר' זעירא מחמיר וינון מחמרין והוא עביד נהיג דכוותהון, נ"ב כעין זה בירושלמי ביצה פ"א ה"ח ע"ש הלשון מדר' זעירה מחמר ואינון מחמרים בגין כן הוא עבד דכוותהוו' ונ' דצ"ל גם שם תחת "בגין כן הוא עבד דכוותהון' כמו כאן "והוא עבד נהיג דכוותהון' והכוונה דמשום דר' אבוה ידע דר' זעירה דרכו להחמיר וגם ידע דאינון היינו הבבליים [שר' זעירה מהם דר' זעירה עלה מבבל] מחמירין בדבר זה ור"ז זעירה דרכו לנהוג כמוהם וע"כ השיב לו כשיטתו ג"כ להחמיר ועוד יתכן דהמאמר שם נשתרבב מכאן בטעות ושם צ"ל רק ודר' זעירה מחמר הוא עבד כו' (ותיבות אכן הוא עבד' נחלפו מן "הוא עבד כן"] והכוונה דמשום דר' אבוה ידע דר' זעירה דרכו להחמיר לכן אמר לו כן להחמיר ומצינו כזה ל' הוא עבד כן על מאמר לא על מעשה בירושלמי שבת פ"א ה"א בגין מדמייתה לחלבין והוא עביד כן פי' דמשום דה"א לדמות לחלבים דמצטרף כא"פ ואף שבאכלו חצי זית הב' כבר חצי זית הא' בלוע במעיים וכמאן דליתי' לכן הוצרך לומר כן ע"ש וכ"ה עוד בכ"ד בירושלמי [וגוף הך דכאן דר' זעירה עביד נהוג כבבליים ע' בבלי חולין י"ח ב' ר' זירא אכל מוגרמת כו' ע"ש כולה סוגי' וע' ירושלמי לקמן פ"ז ה"ג ר' זעירא קם מקרי כהן כו' ארטוני' דכן אינון נהיגין גבייהו ומבואר ג"כ דהי' נוהג גם בא"י כבבליים]:

שם כך היו ישראל הצרות האחרונות ונשכחות את הראשונות נ"ב כזה ירושלמי סוטה פ"ט הי"ב:

פרק ב' ה"א (י"ג א') וכמה הוא כדי דיבור כו' עד שלום עליך רבי נ"ב כזה בירושלמי שבועות פ"ב ה"ג לעניין כדי השתחוי' ע"ש:

שם מהו מיעבור כו עד וסמי עיני', נ"ב ירושלמי ע"ז פ"ג הי"א ע"ש:

שם א"ר שמואל כו' עד נבחר כדי מזבח, נ"ב ירושלמי ר"ה פ"א ה"א:

ה"ג (י"ד א') כיון שהי' מגיע אצל האוליירין כו' נ"ב ע' פני משה דכ' מקום שהבלנין עומדין כו' ובמחכ"ת אין לשונו זה מדוקדק דאוליירין אינן בלנין ע' ירושלמי ב"ב פ"ד ה"ו המוכר את המרחץ כו' מקום הבלן מכור ומקום האודייר (כונו האולייר ונתחלף הלמ"ד בדל"ת) אינו מכור