גליוני הש"ס זרעים ו

שם להתפלל כו', כ"ב כ' השאלתות פ' ויצא שחינתא דמחייבין דבית ישראל לצלויי בכנישתא דמייחדא לצלויי כדאשכחן ביעקב דצלי בבי כנישתא היכא דמיחדא לצלותא עכ"ל וכן הוא בבה"ג פרק ה' מה' ברכות:

שם לימא לן מר מהני מילי מעלייתא דאמרת משמי' כו' כ"ב כל' זה שבת קל"ח ב', עירובין ק"ב א':

שם מיום שחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד, כ"ב בבה"ג ה' ברכות פרק ה' ליתנהו להני תיבות מיום שחרב ביהמ"ק וכן בהקדמת פיה"מ להרמב"ם כ' ואמרו בפ"ק דברכות אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד ולא הביא תיבות "מיום שחרב ביהמ"ק" וכן נ' מגוף פירושו שם במימרא זאת דלא גרם לתיבות הנ"ל עש"ה:

שם ר' אמי ור' אסי אע"ג דהוו להו כו' לא מצלו אלא ביני עמודי היכא דהוו גרסי, כ"ב שבת יו"ד א' ר' אמי ור' אסי הוי יתבי וגרסי ביני עמודי:

--- שם ר' אבוה נפיק בין גברא לגברא בעי ר' פפא בין פסוקא לפסוקא מאי תיקו, נ"ב ה"מ באקראי בעלמא אבל לעשות זה תדיר אפי' בין גברא לגברא נראה הדבר פירוק עול תורה ואסור, שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' צ"ח:

שם לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום כו' נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ג סימן תתס"ז איזה פרטיים בזה ומש"ש ולעניין החולה רואה אני שהוא פטור לגמרי ולא יהא אלא מצטער שהוא פטור מן הסוכה שהיא מ"ע של תורה עכ"ל דבריו צע"ג דמה זה עניין למצטער דסוכה דשם הא לא הקלה תורה כלל במצוה בשביל הצער דק הטעם משום דעניין המצוה תשבו כעין תדורו וכשמצטער אינו כעין תדורו שאין אדם דר בדירה של צער ואין עניין המצוה בכך וע' רוקח סי' רי"ט דאפי' חולה פטור מסוכה רק בחולה מחמת הסוכה ע"ש והיינו אם הישיבה בסוכה הוא מזיק לחליו אבל אם אין רע לחליו ישיבתו בסוכה יותר מבבית פשיטא דחייב בסוכה גם בחולה וכ"ש במצטער וצ"ע ועמ"ש בגליון סוכה כ"ו א' חידוש כזה ג"כ מן הלבוש וע"ע בלבוש או"ח סי' תר"ס דכ' גם במצטער טעם אחר לפטור מסוכה משום דכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות וכתיב ומתערה כאזרח רענן ולכן בעי' גם בסוכה שיהא שליו ושקט ורענן לא מצטער ע"ש וצ"ע, וע"ע שו"ת רדב"ז שם סי' תתקס"ה אי מצוה מן המובחר לקרוא שנים מקרא בס"ת עש"ה, ול' עם הציבור דאמר כאן ע' ס' הפרדס לרש"י סי' צ"ט דהי' מנהג בימיו שאחר שהתפללו הציבור תפלת י"ח דשחרית היו אומרים כל הציבור פרשת השבוע שנים מקרא ואחד תרגום ע"ש ויתכן שהי' מנהג זה גם בזמן הש"ס ומדוקדק לשון עם הציבור כמשמעו:

שם ב' סבר לאקדומינהו א"ל ההוא סבא תנינא ובלבד שלא יקדים ולא יאחר נ"ב כזה שבת כ"ג ב':

-- שם לוחות ושברי לוחות מונחות בארון נ"ב ע' ירושלמי שקלים פ"ו ה"א וסוטה פ"ח ה"ג:

שם אמר ר"ע בג' דברים אוהב אני את המדיים כו' כשנושקין אין נושקין אלא על גב היד, כ"ב פי' שאוהב את המדיים בזה היינו שראוי לעשות כן אבל מ"מ אין הדרך לעשות כן ע' חידושי רמב"ן שבת י"ג א' ד"ה הא דאמרי' ופליגא דר' פדת מש"ש וז"ל וכן עולא דמנשק לאחוותי' אבי ידייהו בשינוי הוא שלא כדרך הנושקין עכ"ל אלמא דאין דרך נשיקה ביד:

שם בתוד"ה ישלים פרשיותיו עם הציבור כתבו כ' דכל השבוע מכיון דמתחילין לקרות הפרשה דהיינו ממנחת שבת ואילך עד שבת הבאה נקראת עם הציבור, נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ח סי' רפ"ח דעתו דהכי עדיף להתחיל מיד אחר מנחת שבת ולהתחיל מיום א' כדי שלא יהא מקום לקטרג כדרך שקורין בראשית ביום שמחת תורה סמוך לסיום התורה ומזה הטעם אני רגיל לסמוך שתי הקריאות ואפי' בברכה איני מפסיק ביניהם כו' עכ"ל:

ט' א' כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק נ"ב ע' מסורת הש"ס וגליון הרי"פ וע' שו"ת רד"ך בית ג' חדר א' שהאריך בכל הנך דוכתי דאמרי' כדאי הוא ר' פלוני לסמוך עליו בשעת הדחק וגם בביאור גדר שעת הדחק וע' שם דמסיק דלא אמרינן כדאי כו' רק בדרבנן וההיא דהכא שאני עש"ה וגם כ' דהך דכדאי כו' רק לבעלי התלמוד הי' כח לומר כן אבל אנו אין לנו לומר כן אפילו בדרבנן עש"ה והוזכר משו"ת רד"ך הנ"ל בבית שמואל אה"ע סי' קכ"ז סק"ד וע"ע שו"ת רד"ך בית י"ז חדר ז' דשם כ' סברא דכדאי כו' לעניין דאוריתא והביא ראי' מהך דגיטין י"ט עש"ה וצ"ע מדידי' אדידי' ז"ל דסותר לדבריו הנ"ל בבית ג', וע"ע שו"ת מהר"ם בר ברוך החדשות סי' תתס"ד מש"ש ואח"כ אמר הר' יעקב אפי' לדברי האוסרים כיון שכינס לא יוציא דכיון דאיכא תנא כו' והביא ראי' כו' עש"ה, וע"ע שו"ת מהר"י ווייל סי' כ"ד עש"ה וע"ע שו"ת מהר"י מינץ סימן י"ב מש"ש אם כן ע"י חילוק בין נישאת כו' ולא נחית לסברא דכדאי כו' ע"ש, וע"ע שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ט"ז וע"ע שו"ת מהר"י ברונא סי' רי"ד עש"ה בסוף התשובה, וע' ש"ך יו"ד סי' רמ"ב בהנהגת הוראת או"ה עש"ה וע' ט"ז יו"ד סי' רצ"ג סק"ד עש"ה, וע' שו"ת חוט השני סי' י"ב עש"ה וע"ע שם סי' כ"ח עש"ה וע' שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' ק"ו וע' שו"ת ח"צ סי' ק' וע' שו"ת גאונים בתראי סי' מ"ד דאפי' אם מבקש ממון הרבה יותר מהראוי מיקרי שעת הדחק וכמ"ש אטו תרקבא דדינרי בעי למיתב לה כו' ע"ש וע"ע שו"ת נחלת שבעה סי' ל' תשובת הגאון מוהר"ר שמואל קאיידנאביר ז"ל מש"ש תוך דבריו ומה שנקרא לדעת הרב מהר"ם מינץ דיעבד מיקרי בגמ' שעת הדחק כו' ע"ש וע"ע שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' ק"י עש"ה, ועמ"ש על הגליון גיטין י"ט א':

שם ור"א אמר לך כל בוקר בוקר ראשון הוא, נ"ב ע' ב"מ ק"י ב' ומש"ש על הגליון:

– שם ב' ר' יהושיע אומר עד ג' שעות, נ"ב ברוקח סי' ש"כ כתב דהפי' עד תחלת שעה ג' ומה שהביא ראי' ע"ז מהך דלעיל ג' ב' צ"ע דשם אמר דשעה וב' ישינים ובג' עומדים וא"כ כל שעה ג' הוי זמן קימא וצ"ע:

שם א"ר הונא הלכה כאחרים, כ"ב כל' זה לקמן כ"ט ב', פסחים כ"ו א' שבועות ל"ה ב' שם התם נמי איבעי לך למיהב אגרא למיחזי אפי מלכה דא"ר יוחנן לעולם ישתדל אדם לרוץ כו', כ"ב משמע דהפסד ממון וטורח הגוף ערך אחד להם מדדנין נתינת אגרא דהוא הפסד ממון מריצה דהוא טירחא וע' תבואות שור סי' א' סק"ג:

שם דאי לא תימא הכי ערבית היכי מצי סמיך כו' כ"ב לעיל ד' ב' דייק להיפוך ודוגמתו מנחות פ"ז א' כשם שהדיבור כו' ע"ש בתוד"ה כשם וע"ע לקמן כ"ו ב' תוד"ה ואין וע"ש בגליון הגרע"א ז"ל – שם מכדי האי יהיו לרצון כו' משמע לבסוף ומשמע מעיקרא כו' מ"ט תיקנוהו רבנן לאחר י"ח ברכות לימרו מעיקרא, כ"ב בס' הפרדס לרש"י סי' א' מוכח דמפרש כוונת הקושי' דנימרה גם מעיקרא עש"ה: