גליוני הש"ס זרעים ה

וע"כ גם המתאבלים עליו שותקים מן הדיבור דייקא יען הי' בזה כל עניין מיתתו והפסד שלו ודו"ק:

שם תגרא דתעניתא צדקתא, כ"ב ע' לקמן ל"ב ב' גדולה תענית יותר מן הצדקה וי"ל דמשום זה דייקא הנהיגו לתת צדקה אחר התענית שלא יבא המתענה לחשוב שהוא פטור מן הצדקה אחרי שעשה דבר הגדול יותר וע"כ דייקא נותנין צדקה מיד אחר התענית להזכיר כי אף שהתענו ועשו דבר הגדול יותר מצדקה מ"מ לא נגרע עדיין חיוב הצדקה כלום וע"כ נותנין מיד אחר התענית ודו"ק. ודרך פשוט נ' דכדי שיהי' התענית לגמרי לש"ש ולא יהי' בו הנאת הגוף במה שהרויח דמי סעודתו ואכילתו של אותו היום וע"כ נותנין אחר התענית אותם הדמים שהי' צריך להוציא בסעודת ואכילת אותו היום צדקה לעניים לשיהי' התענית לגמרי לש"ש ולא יהי' בו ריוח והנאת ממון ומעין זה בירושלמי פאה פרק ד' הלכה ב' עה"כ ואני בעניי הכינותי לבית ד' זהב ככרים כו' ד"א בעניי שהי' מתענה ומקדיש סעודתו לשמים ע"ש וכך גם בכל תענית מקדישין הסעודה שהיו ראוין לאכול לתת דמי' צדקה לעניים, ובדרוש אמרתי ג"כ טעם עד"ז בהך דאגרא דתעניתא צדקתא כי באמת הצדקה שאנו נותנין אין בה די התפארות כלל כי מי הקדימני ואשלם והשי"ת הוא הנותן הממון לאדם ואת שלו אנחנו נותנים ולא את שלנו כלל וכמ"ש לי הכסף ולי הזהב אמר ד' צבאות:

ודרך צחות אמרתי בטעם הכתוב לך ד' הצדקה ולנו בושת הפנים כי הכוונה ע"ד שאמרו בירושלמי במכלתין פ' תפלת השחר הלכה ב' ואל תמסור מזונותינו בידי בשר ודם שמתנתם מעוטה וחרפתם מרובה ע"ש והכתוב אמר עוד יותר מזה כי מתנת הממון שאנו נותנים אין אנו נותנים כלום ולא לבד שנותנים רק מעט רק שאין נותנים כלום כי לך ד' הצדקה שהרי רק את שלך אנו נותנים ולא את שלנו כלל ולנו הוא רק בושת הפנים לבד שהעני מתבייש וכב' הירושלמי וחרפתם מרובה רק זה הוא מתייחס לנו אבל גוף הצדקה שנותנים שלך ד' היא ולא שלנו כלל וזהו לך ד' הצדקה ולנו הוא רק בושת הפנים לבד שמביישין את פני העני ודו"ק, וזה טעם הכתוב וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ד' אלקינו כאשר צונו והכוונה דאף שהממון הוא של השי"ת ואין אנו נותנין בנתינת צדקה את שלנו כלום מ"מ זהו רק באדם סתמיי אבל בצדיק השומר מצות ד' השפע והממון הבא לו מאתו ית' נחשב שהוא של הצדיק כי שכר מעשיו הוא נוטל וכמו שאמרו במכלתין י"ז ב' שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה שכל העולם ניזונין בצדקה וצדיקים ניזונין בזרוע ורחוקים מצדקה שהשפע שמשיגים מאתו ית' איננו צדקה וחסד חנם רק הוא בזרוע כמי שהוא לוקח בזרוע ובחוזק יד את המגיע לו בשכר מעשיו ונמצא שהצדקה שהצדיק נותן שפיר את של עצמו הוא נותן כי הממון הוא שלו שהגיע לו בשכר מעשיו וזהו וצדקה תהי' לנו היינו הצדקה שאנו נותנים הוא משלנו (כעניין הדרש לכם משלכם) אימתי כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ד' אלקינו כאשר צונו היינו אם אנו שומרים את כל המצות ואנחנו צדיקים אזי הצדקה שאנו נותנים היא משלנו ודו"ק, וזה טעם המאמר כאן אגרא דתעניתא צדקתא כי בשאר צדקה באמת הרי אין אנו נותנים כלום כי הממון הוא שלו יתברך ואך בצדקה שאחר התענית שנותנים דמי סעודת ואכילת היום לעניים בזה שפיר אנו נותנין את שלנו כמבואר בתוי"ט להלן פרק שלשה שאכלו בטעם שאומרים בברכת זימון נברך אלקינו ואילו בברכת התורה בציבור אומרים ברכו את ד' כי המזון מגיע לכל ברי' בדין כי אחרי שברא ית' את הברי' ההוא ראוי שיפרנסה ויקיימה וע"כ אומרים נברך אלקינ"ו שם אלקי"ם דהוא שם הדין ומשא"כ התורה שניתנה לישראל ניתנה רק בחסד וכמו שנקראת תורת חסד וע"כ מזכירין שם הוי' דהוא שם החסד ע"ש וע"כ אחרי שהמזון מגיע בדין נמצא דהוא של אדם שפיר וע"כ מה שהאדם מתענה ונותן דמי מזונו צדקה לעניים שפיר את של עצמו הוא נותן וזהו אגרא דתעניתא צדקתא שמרויחין בהתענית עניין הצדקה שהצדקה שנותנין אחרי התענית דמי המזון שהי' ראוי לאכול הוא צדקה נכונה ביותר שהאדם נותן את של עצמו מה שהי' מגיע לו בדין ונחשב שהוא שלו שפיר וכנ"ל ודו"ק:

שם מאי כרום כו' אלו דברים שעומדים ברומו של עולם, נ"ב כדרש זה מגילה י"א א' מן הרמתים כו' אדם הבא מבני אדם שעומדים ברומו של עולם שם כל הנהנה מסעדות חתן ואינו משמחו כו' נ"ב אין הכוונה ביין כשמחה האמורה בחג רק הכוונה כאן בדברים וכדאמר לעיל אגרא דבי הכולי מילי, שו"ת באר שבע סי' כ' אולם בשו"ת חות יאיר סי' ע' כ' וז"ל וכל הנהנה מסעודת חתן כו' והוא הוא הסעודה כי אין שמחה רק בבשר וביין עכ"ל:

שם שקול זה כנגד כל העולם כולו נ"ב כזה סנהדרין ק"ג ב' שקולה נשמה של צדיק אחד כנגד כל העולם כולו:

ז' א' כל דבור כו' שיצא מפי הקב"ה לטובה כו' לא חזר בו נ"ב מעין זה שבת כ"ה א' מעולם לא יצתה מדה טובה מפי הקב"ה וחזר בה כו' וע"ע לקמן ס"ג ב' אעפ"כ לא יצא הדבר לבטלה כו' וע' יומא ע"ג ב' דגזירת נביא לרעה חוזרת וע' שו"ת רדב"ז ח"ג סי' חלף ס"ג:

שם ב' מיום שברא כו' לא הי' אדם שקראו כו' נ"ב דוגמתו לקמן כ"א ב':

שם ואם לחשך אדם לומר, נ"ב ע' רא"מ משפטים כ"ב פסוק י"ב ד"ה ומי לחשך דכ' פי' מי שילחש לך באזנך וכזה פי' ג"כ ברש"י גיטין כ"ג ב' ד"ה ואם לחשך אדם וע"ע תוס' עירובין צ"א א' ד"ה מי לחשך עש"ה:

שם לא קשיא הא במילי דידי' הא במילי' דשמיא, נ"ב כעין חילוק זה שבת ל' ב' הא בד"ת הא במילי דעלמא וע"ע ב"מ כ"ט א' הא במילי דשמיא והא במילי דעלמא:

שם כל הקובע מקום לתפלתו, נ"ב גי' האלפס לתורתו וכן הוא בשאלתות פ' תולדות:

שם כתי' לענותו וכתי' לכלותו בתחלה לענותו ולבסוף לכלותו כ"ב מעין זה סנהדרין כ' א' כתי' להכרות וקרינין להברות בתחלה להכרותו ולבסוף להברותו ושם כ"ח א' כתי' על גפי וכתי' על כסא בתחלה על גפי ולבסוף על כסא ושם צ"ד ב' כתי מרום קיצו וכתי' מלון קיצו כו' בתחלה כו' ואח"כ כו' ושם ק"ו ב' כתי' דואג וכתי' דוייג כו' בתחלה יושב הקב"ה ודואג כו' לאחר שיצא כו' וע"ע ע"ז י"ט א' כמה דרשות כאלה וע"ע ר"ה י"ז ב' כתי' צדיק וגו' וכתי' וחסיד בתחלה צדיק ולבסוף חסיד וע"ש עוד כמה דרשות כאלה אלא דהם הפוכים דנאמר סיפא דקרא על ההתחלה וצריך ביאור עש"ה וע"ע סוטה ל"ה ב' כתי' כידון וכתי' נכון כו' בתחלה כידון ולבסוף נכון וע"ע ב"ב קכ"ב ב' כתי' סרח וכתי' חרס כו' בתחלה פירותי' כחרס ולבסוף פירותי' מסריחין כו':

לכנפי למר עשרה וליצלי א"ל טריחא לי מילתא, כ"ב מזה לקונן ל' א' ע"ש:

ח' א' מניין שאין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים שנא' הן אל כביר וכא ימאס, נ"ב הוזכר זה ברש"י סוטה ל"ג א' ד"ה יחיד וע' מה שהאריך במעלת רבים גם לק"ש ושאר מצוות שבדיבור בשו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתקי"ב ע"ש:

– שם כל מי שיש לו ביהכ"נ בעירו ואינו נכנס