גליוני הש"ס זרעים נח

כן ה"נ אם גם הנותן קרוב והנושא אינו קרוב ג"כ הדין כן, [ודע דמש"ש בשו"ת מהר"ם בר ברוך בשם הראבי' ראי' דאין בע"ח נפרע ממעות צדקה מתוספתא דפאה מעשר עני אין פורעין ממנו מלוה וחוב ואין משלמין ממנו גמולין ואין פודין ממנו שבויין וכ' שם דהרבינו שמחה השיב דכוונת התוספתא הוא אקודם שבא ליד העני דאין הבעה"ב יוצא ידי חובת נתינת המעשר במה שנותנו לבעל חובו של עני ואפי' הוא מדעת העני דבעי' שיבא המעשר ליד העני תחלה ואל"ה לא יצא ידי נתינה כו' ע"ש הנה ב' הפירושים האלה תמוהים ועיקר הפי' הוא כמ"ש בשו"ת חכם צבי בליקוטים שבסוף הספר אות י"ג דאין הבעה"ב רשאי ליתן המעשר לעני שהוא בעל חובו של הבעה"ב בטובת הנאה שלו כו' ע"ש וכ"ה מפורש בירושלמי דמאי פרק ג' הלכה א' ע"ש דהובאה שם תוספתא הנ"ל ומפורש שם הכוונה שאין הבעה"ב רשאי לפרוע חובו מה שהוא חייב ממעשר ושביעית ואף דבירושלמי שם כתוב בל' התוספתא מעשר שני מ"מ גם לגי' הנ"ל המובאה בראשונים הנ"ל דגרסו מעשר עני בתוספתא ג"כ הכוונה כן וז"פ] וע"ע שו"ת מהר"ם בר ברוך החדשות סי' רצ"א ח"ל פ' האומנין כל המעביר על דעת בעלים נקרא גזלן, מכאן אדם שקיבץ נדוניא לבתו וכשחזר קפצו עליו בני אדם לשלם להם מאלו המעות מה שהוא חייב להם דאינו רשאי לתת להם דעל דעת כן לא נתנו לו עכ"ל:

תושלב"ע. גליוני ירושלמי. ברכות:

פרק א' הל' א' (דפוס פיעטרקוב, דף א' ע"ב) דצדי לון מקמי חיותא, כ"ב ע' חרדים שפי' שמתפחדים מפני החיות וכזה לקמן פרק ז' הלכה ב' בחרדים ד"ה צדי לי כ' פי' בערוך לי פחד:

שם אין קורין אותה כו' אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך דבר של תורה, כ"ב כזה לקמן הלכה ה':

שם (ד' א') שרי עליל לא אמרין דעל עד שעתה דייעול, כ"ב ע' ירושלמי יומא פ"ו ה"ו כאיניש דסלק מטבריא לציפורין עד דהוא בטבריא אמרין בציפורין הוא יתיב ויש ליישב:

שם ר' חנינא כו' בשם ר' שמואל בר סוטר המלאכים אין להן קפיצין ומה טעמא קרבת על חד מן קונייא קיימיא, כ"ב מ' ירושלמי שבועות פ"ו ה"ה א"ר שמואל בר נחמן מלאכי חבלה אין להן קפיצין ומה טעמא משוט בארץ ומתהלך בה (ותיבת קפיצין היינו חוליות הרגל כזה בבבלי בכורות מ"א א' קפץ העליון ולא קפץ התחתון ע"ש וכן באילנות הקשרים והחוליות שבהן הקרוים סענקעס בל"א קרוים ג"כ כן ע' ירושלמי שביעית פ"ב ה"ב נוטל את הקבוצין עמה ע"ש ומה שנא' שם קבוצין בבי"ת אינו דקדוק דחילוף הבי"ת והפ"א מצוי כמו הבקר הפקר וכמוהו הרבה]:

שם (ה' א') בתוך כו' בתווך, נ"ב פי' באמצע ע' פני משה והיינו דתיבת "בתוך" משמעותו באמצע וע' ירושלמי תרומות פ"ג ה"ג עד כדון באומר בתוכו ע"ש בפני משה ד"ה עד כדון דבתוכו משמע כאומר באמצע וכן בתרגום עה"כ ועץ החיים בתוך הגן תירגם במציעות גינתא ושוב ראיתי בגליון הש"ס לקמן בירושלמי תרומות שם האריך בזה ולא הביא ירושלמי דכאן וע' באר היטיב אהע"ז סי' קמ"ד סק"א ובפתחי תשובה שם סק"ג וע' רש"י ביצה ל"א א' ד"ה אפי' בתוך תחום שבת וע"ע ירושלמי כתובות פי"ב ה"ה דרובה אתא מימר לך אפי' עשתה כפ"ה שנים חסר יום אחד כו' ע"ש בפני משה דהירושלמי מדייק מדתני במשנה יורשי' מזכירין כתובתה עד כ"ה שנים ולא קתני בתוך כ"ה שנים דאפי' היתה ההזכרה ביום האחרון של הכ"ה שנים די ע"ש והיינו ג"כ דאילו הי' נאמר ל' בתוך הית' ההזכרה צריכה להיות באמצע הזמן ולא בסופו היינו ביום האחרון דל' בתוך משמעותו באמצע ודו"ק:

שם (ו' א') הקורא עם אנשי משמר לא יצא כי משכימין היו, נ"ב כזה לקמן הלכה ה' הקורא עם אנשי מעמד לא יצא כי מאחרים היו:

שם (ב') ור' גמליאל פליג על רבנין ועבד עובדא כוותי' כו' נ"ב כזה ירושלמי פסחים פ"ז ה"ב ר' גמליאל חלוק על חכמים ועושה הלכה כיוצא בו פי' בתמי' עמש"ש בגליון וכן בירושלמי ע"ז פ"ג ה"י וקשיא ר' שמעון חלוק על החכמים ועושה מעשה כיוצא בו פי' בתמי' עמש"ש בגליון וע"ע בירושלמי דמאי פ"ג ה"ג אתא מימר לך אע"ג דו פליג על רבנן לא עבד עובדא כוותי':

ה"ב (ז ב') וכי יש הלכה בשוכח, נ"ב פי' דמדאמרת דהלכה כמותו רק בשוכח משמע דבמזיד אין הלכה כמותו כלל ואם לא קרא במזיד עד הנץ אינו קורא עוד ואמאי האם שייך הלכה בפני עצמה בשוכח הרי אין השכחה יותר רק שהוא אונס ועניין האונס הוא רק שהוא עושה את הלכתחלה כמו דיעבד דמפני האונס חשיב דיעבד וא"כ על כרחך דבדיעבד אפי' באין שוכח יצא וכזה יש במרדכי ב"ק פ' הגוזל בתרא בשם הראב"ן דמדמקבלין עדים במקום אונס שלא בפני בע"ד מכלל דבדיעבד אם קיבלו עדים שלא בפני בע"ד אפי' שלא במקום אונס מהני דהאונס אינו יותר רק שעושה את הלכתחלה כדיעבד עש"ה וע"ע ברא"ש פ' לולב הגזול סי' י"ד דכתב כזה בשם הראב"ד דא"א שיהי' דבר כשר בשעת הדחק לכתחלה ושלא בשעת הדחק אפי' בדיעבד לא יצא עש"ה וע"ז משני כאן דההלכה היא באמת אפי' באינו שוכח דיצא ורק דחכמים החמירו לומר דאם במזיד לא קרא עד הנץ לא יקרא עוד כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה אבל על מי שלא פשע כגון שוכח לא גזרו וע"ש ברא"ש סוכה מה שהשיג על הראב"ד וכ' דכל הני פסולי מסרו הכתוב לחכמים והם אמרו שלא בשעת הדחק אפי' בדיעבד לא יצא כדי שיזהרו ישראל במצוות אבל במקום הדחק הכשירוהו כיון שאי אפשר בעניין אחר כו' עכ"ל וכזה הוא כאן דבאין שוכח אמרו דאפי' בדיעבד לא יצא כדי שיהא אדם מזרז בעצמו כו' ובלא פשע כגון שוכח שבקוהו אדיני' דיקרא עד ג' שעות:

שם (ח' אי) א"ר מנא קשייתה כו' ואפי' תימר ק"ש אינה צריכה כוונה ג' פסוקים הראשונים אין צריכין כוונה (כצ"ל ע' חרדים) כ"ב כעין קושי' זו לר' מנא לקמן פ"ב ה"ה א"ר מונא קשייתה כו' ואפי' תימר ק"ש אינה צריכה (כצ"ל ע' חרדים) כוונה תפלה אינה צריכה כוונה:

ה"ד (ט' א') כל הרוצה להחמיר כו' עד ביבנה יצאה כ"ב ירושלמי יבמות סוף פרק א':

שם איכן יצאה בת קול כו' ביבנה יצאה בת קול, כ"ב כזה יציאת בת קול ביבנה בירושלמי סוטה פ"ז ה"ה בסופה