גליוני הש"ס זרעים נז

דקרינן לקטנות מיעוט בתמיד פרק ד' במשנה במיעוטן של שלחנות ובמפרש בשלחן הקטן של שלחנות:

ערלה פרק א' משנה ב' והעולה מאיליו חייב בערכה, נ"ב בשאלתות פ' קדושים מקשה והא כתי' ונטעתם וע"ש מה שתי' וע' ס' יריאים סי' קפ"ד ונטעתם אין לי אלא נוטע עולה מאיליו מניין ת"ל כל עץ אחר שריבה הכתוב ומיעט לא מסרו הכתוב אלא לחכמים דתני' בתוספתא משום ר' יהודה דעולה מאיליו לרבים פטור מן הערלה והעולה ליחיד חייב והטעם דעולה ליחיד נראה כנטעוהו ויש בו משום מראית העין, עכ"ד עש"ה:

פרק ב' משנה י"ז בשר ק"ק ובשר קק"ל שנתבשלו עם בשר התאוה כו' כ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ו סי' ב' אלפים רכ"ג:

פרק ג' משנה ז' רמוני בדן, כ"ב הוזכר עוד כלים פרק י"ז משנה ה' ולמה הוזכרו רמוני בדאן שיהיו מקדשין כל שהן כו' עש"ה ובר"ש:

בכורים פרק א' משנה ד' הגר מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר אשר נשבע ד' לאבותינו כו נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' ט"ו:

שם משנה יו"ד ומזיתי שמן מעבר הירדן, נ"ב ע' מהרי"ק שורש קכ"ב, וע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קצ"ח וע"ש אריכות גדול בעניין קדושת עבר הירדן ועוד שם סי' קצ"ט וסי' ר':

פרק ג' משנה ג' לפי כבוד הנכנסין היו יוצאין, נ"ב כזה תוספתא שקלים פרק ב':

שם משנה ח' העשירים מביאים בכוריהם בקלתות של כסף ושל זהב נ"ב למ"ד בעי' קרא כדכתי' ק' דהא כתי' ושמת בטנא, שו"ת חות יאיר סי' קס"ז:

שם משנה י"ב למה אמרו הביכורים כנכסי כהן שהוא קונה מהם עבדים וקרקעות כו' ובע"ח נוטלן בחובו כו' נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך החדשות סי' תשנ"ג דכ' דעני המקבל צדקה אין בע"ח יכול להפרע ממנו ממעות צדקה שמקבל כיון דאדעתא דפרעון חוב לא יהבו לי' ולא דמי לביכורים ותרומה דבע"ח נוטלן בחובו דהני מתנת גבוה נינהו ולאו בדעתא דנותן תלוי ולא דמי לצדקה דהיא מתנה מאת הנותן ולכן למאי דלא יהיב לי' אינו שלו ע"ש [וע' דוגמת זה בשו"ת שבות יעקב סי' ק"ה מ"ש בכוונת ההגהות מרדכי פ"ק דב"מ דאפי' לר' יוחנן דגדול הסמוך על שלחן אביו מקנה לו מציאתו ומעשה ידיו מ"מ היינו דווקא לצורך אביו הוא דמקנה אם יוציאם לצרכו אבל אם מת האב אין שאר האחים יורשים זה דאדעתא להורישם לשאר האחים לא אקני לי' עש"ה וע' ב"ב קל"ז א' מהו דתימא א"ל למיעבד איסורא לא יהבינן לך כו' מהו דתימא לשווינהו איסורי הנאה לא יהבי לך כו' עש"ה], ויל"ע אי נימא דכהן התופס תרומה מישראל מוציאין אותה מידו ונותנין אותה לבעלים כיון דזכי לי' רחמנא ליתן למי שירצה ע' תוס' ב"מ ו' א' ד"ה והא בסה"ד שנסתפקו בזה והבאתי דבריהם לעיל בחלה פרק ד' משנה ט' על הגליון] א"כ הא גם בתרומה י"ל דאדעתא דבע"ח לא יהב לי' ודו"ק [וע' ציונים לתורה כלל (כ"ט) דכתבתי דהנותן תרומה לכהן על שלשים יום הוא של הכהן אפי' לאחר ל' דכיון דהוא של השבט ואין לבעלים רק זכות הנתינה דאין הכהן יכול לחוטפה בעצמו רק צריך שהבעלים יתנוה לו א"כ עכ"פ היכא דלא חטף רק ניתן לו מאת הבעלים תו היה שלו מפאת עצמו כיון דהוא של השבט וכל כהן הנוטלה הוא שלו מפאת עצמו מכח כהונתו ולאו כל כמיני' דבעלים לומר דאחר ל' תוחזר לו דכל שלא בא ליד כהן בחטיפה רק ע"י נתינת הבעלים ממילא לעניין השלו נעשה של הכהן מאיליו אלעולם מכח כהונתו ואין לבעלים עוד דבר בזה ע"ש בארוכה וע"כ כ' דלעניין האומדנא נמי דאדעתא דבע"ח לא יהב לי' ודנו כיון דאומדנא אינו תנאי רק שיור כמבואר במקור חיים ה' פסח סי' (תמ"ח) ע"כ כיון שלא בא ליד כהן בחטיפה רק הבעלים נתנוהו לו תו לעניין השיור אין לבעלים כח לשייר דבר שהרי אינו של הבעלים כלל כשיוכל לשייר רק הוא של הכהן מעצמו מכח כהונתו ואין לבעלים רק הנתינה שלא יטול הכהן מעצמו וא"כ כל שנותן תו אין לו בה עוד דבר ואין לו כח לשייר ודו"ק היטיב, ואולם עדיין יל"ע אם יתנו הבעלים תנאי בפירוש היינו שיאמר הריני נותן לך התרומה ע"מ שלא יופרע בע"ח שלך ממנה דבתנאי כל שלא נתקיים התנאי הרי המעשה בטל וא"כ אם יבא בע"ח של הכהן ליפרע הרי הנתינה בטילה למפרע וה"ל כאילו לא נתן כלל רק בא ליד הכהן מאיליו דמוציאין אותה מידו ומחזירין לבעלים ורשאין הבעלים ליתנו לאחר וא"כ א"א לבע"ח ליפרע מן התרומה כיון דכשיופרע אגמ"ל דלאו משל כהן נפרע רק כאילו גובה התרומה מבית הבעלים ודו"ק, ואולם גם בזה י"ל דכיון דאין לבעלים רק מעשה הנתינה וא"צ להקנות לכהן דהוא של הכהן מעצמו מכח כהונתו וצריך רק ליתנה לו שלא יטול הכהן מעצמו וע"כ כיון דצריך רק מעשה הנתינה לכן בהמעשה ג"כ אין לו כח להטיל תנאי לומר הריני נותן ע"מ כך וכך ואם לאו איני נותן דהרי סוף סוף נותן וא"א לבטל המעשה ותנאי שייך רק בחלות הדבר שאם לא יתקיים התנאי לא יהי' אל המעשה חלות אבל על גוף המעשה א"א להתנות דסוף סוף הרי עושה ולא באה ליד כהן בחטיפה רק נתנה לו וכל שנתנה הרי הוא של הכהן מעצמו ושפיר יכול הבע"ח ליפרע ואף דלעיל בפאה (סוף פרק ו') מצינו תנאי בקציר' הריני קוצר ע"מ מה שאני שוכח אני אטול ולא מהני התנאי שם רק מטעמא דה"ל מתנה עמש"ב כמבואר בירושלמי שם אבל לא מפאת דאין יכול להתנות על מעשה דסוף סוף הרי קוצר הנה כבר תמהו באמת באחרונים שם בזה דאיך שייך תנאי על מעשה ועמ"ש בגבורות שמונים אופן (ע"א) ובאתי רק להעיר, וע"ש בשו"ת מהר"ם בר ברוך הנ"ל דכ' עוד בהך דצדקה דכיון דהעני מחזיר על הפתחים ומראה כתבי מליצות שבידו שכתוב בהם דצריך לפרנסת אשתו ובניו דטפלי תלי בי' נמצאו הנותנים נותנים לו עבור אשתו ובניו ובקבלתו הצדקה עבור אשתו ובניו הוא זוכה וא"כ א"א לבע"ח שלו ליפרע ממנו שהרי המעות של אשתו ובניו הם והם הרי כא לוו ממנו ע"ש ולפי"ז עני כזה המחזר בכתבי מליצות כאלה דכתוב בהם שצריך לפרנסת אשתו ובניו אם יוציא המעות שמקבל לצורך עצמו ה"ל גוזל את אשתו ובניו [או גוזל את הנותנים אם מיד בקבלתו מחשבתו להוציאם לעצמו] והוא גזל ממש למהר"ם בר ברוך הנ"ל וכמובן ומש"ש עוד בתשובת מהר"ם בר ברוך הנ"ל ותו כי היכא דהאי נותן חייב לזכות בהאי עני ה"נ הנושה העשיר חייב לזכות בו כו' דוגמתו קידושין ח' ב' אמרה לי' כי היכא דמחייבנא בי' אנא ה"נ מיחייבת בי' את ולפמ"ש על הגליון שם דאפי' בעני קרובה הדין