גליוני הש"ס זרעים נה

כוונת הש"ס תענית (ח' ב') שממש בשבת צדקה לעניים שנא' וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה וברש"י יראי שמי שומרי שבת והיינו כנ"ל דקדושת שבת הוא שם שמים וזה ג"כ עניין הדרש וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך אלו תפילין שבראש היינו דקדושת התפילין קרוי' שם שמים וכן בביהמ"ק נאמר לשום את שמי שם ובכמה דוכתי מי ששכן את שמו בבית הזה והיינו דקדושת ביהמ"ק קרוי' שם שמים:

שם משנה ח' ונותן פחות מכביצה באמצע כדי שיטול מן המוקף נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשל"א דכ' עוד דע כי אעפ"י שאמרו אין תורמין שלא מן המוקף כל מה שבתוך בית אחד נקרא מוקף כי הבית מצרף את הכל עכ"ל וצע"ג מכאן ועוד מכמה דוכתי, וע' ירושלמי פסחים פרק ג' הלכה ג' ויפרירנה וישליכנה לאויר הבית ויקרא לה שם תמן א"ר ירמי' שני חציי זיתים בתוך הבית אין הבית מצרף כו' והכא הוא אומר הכן כו' עש"ה כולה סוגי':

פרק ג' משנה ג' הקדישה עיסתה עד שלא גילגלה ופדאתה חייבת, משגילגלה ופדאתה חייבת הקדישתה עד שלא גילגלה וגילגלה הגזבר ואח"כ פדאתה פטורה שבשעת חובתה הית' פטורה כו', נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב חאו"ח סי' י"ז לעניין מי שנולד לו בן בכור בליל י"ד בניסן אם האב חייב מיד להתענות ביום מחר בערב פסח בשבילו ע"ש שכ' דלכאורה הי' נ' דאין להתענות כל שלא נולד קודם שנכנס ליל י"ד וראי' לדבר מהא דאיתא בפרק ג' דחלה הקדישה עד שלא גילגלה וגילגלה הגזבר ואח"כ פדאתה פטורה שבשעת חובתה הית' פטורה כו' הרי כיון שבשעת חובתה פטורה תו לא מחייבינן וא"כ ה"ה באבי הבן זה שהי' פטור בשעת חובתה שהוא מזמן מנחה ולמעלה כו' אכן אפשר לחלק ולומר דדווקא התם לעניין חלה ומעשר שבשעת חובתה הית' פטורה כיון שהית' של הקדש תו לא מחייבינן לי' משא"כ כאן לא הי' פטור אלא לפי שעדיין לא נולד ולא הי' בעולם ולא נקרא עליו שם פטור עכשיו שנולד נולד הוא וחובתו עמו כו' עכ"ל, וע' ירושלמי מגילה פרק ב' הלכה ג' ר' נחמן בר יעקב בעי מעתה גר שמל לאחר שהאיר המזרח כבר נפטר עש"ה ולכאורה גר נמי יש לו להחשב שלא הי' הדבר במציאות כלל לפני זה דגר שנתגייר כקטן שנולד ולא שייך עניין פטור וחיוב בעכו"ם לומר דהי' זמן קריאת מגילה ונפטר ממנה מפאת היותו עכו"ם רק כ"ז שהוא עכו"ם נחשב כאילו לא הי' הדבר במציאות כלל אצלו ואפ"ה אמרי' דכבר נפטר ומדמינן לי' שם לבן כרך שהלך לעיר ויצא בי"ד אחר שהאיר מזרח דאמרי' ג"כ דכבר נפטר בקריאת י"ד שקרא בעיר ואף דשם הוא ישראל ושייך בי' עניין פטור שנפטר בקריאתו מפאת היותו פרוז ליומו והרי דלא מחלקינן בין שהי' עניין פטור תחלה לבין שלא הי' הדבר במציאות כלל ואמרי' בשניהם דכיון דבשעת חלות החיוב לא חל החיוב כבר נפטר ואין חל עוד עש"ה בירושלמי, וע' עוד כהך איבעי' דר' נחמן בר יעקב דירושלמי מגילה הנ"ל מעתה גר שמל לאחר שהאיר המזרח כו' איבעי' כזו ממש ג"כ לר' נחמן בר יעקב בירושלמי עירובין פרק ד' הלכה ה' ר' חונא אמר ר' נחמן בר יעקב בעא גר שטבל לאחר שהאיר המזרח ע"ש דהאיבעי' הוא אליבא דריב"נ דאמר דישן קונה שביתה ויש לו אלפים אמה לכל רוח אם גם גר שטבל ביום השבת אמרי' דקנה שביתה ויש לו ג"כ אלפים אמה לכל רוח ועש"ה בירושלי מינ שם ד"ה ופריך מאחר שאילו הי' ער כו' מדמינן ג"כ גר שטבל לאחר שהאיר מזרח לישראל ישן דקונה שביתה מטעמא דמאחר שאילו הי' ער הי' קונה שביתה ישן נמי קונה שביתה וה"נ בגר אמרי' דמאחר דאילו טבל מאתמול הי' קונה שביתה כו' ולא מחלקינן דשאני גר דלא הי' הדבר אצלו במציאות כלל דכ"ז שהוא עכו"ם לא שייך גבי' עניין שביתה כלל וגם הרי הוא כקטן שנולד וזה הגוף החדש הרי לא הי' אתמול במציאות כלל ואעפ"כ אמרי' דקני שביתה והוא דבר של חידוש באמת ואולם גוף פי' הק"ע הנ"ל וגם הגירסא שם אינם מבוררים כ"כ ואכ"מ, וגוף דברי' השבות יעקב הנ"ל דכא דמי נולד בליל י"ד להך דהקדישה עיסתה כו' דבנולד כו' לא שייך לומר שכבר נפטר דמה שלא הי' מציאות הדבר כלל לא שייך למיחשבי' פטור וכשנולד נולד הוא וחובתו עמו הנה מסברא הם דברים נכונים וודאי ויותר מזה יש לחלק עוד ביניהו דבהך דהקדישה עיסתה כו' כיון שהי' מציאות הדבר אלא שהי' פטור דגלגול הקדש פוטר ע"כ הפטור חשיב כמו הפרשה עצמו והוי כאילו כבר הופרש ממנה חלה דא"צ להפריש עוד הפעם דההפרשה הרי עניינה רק שפוטרת הטבל ומתירתו וע"כ כל שהי' פטור אחר הוי הפטור ההוא ג"כ כמו הפרשה וזהו טעם הפטור מפאת שבשעת חובתה הית' פטורה היינו דכיון דבשעת חובתה הית' פטורה הוי הפטור כמו הפרשה עצמו והוי כאילו כבר הופרש ממנה חלה דא"צ להפריש עוד הפעם ומשא"כ בהך דנולד כו' דלא שייך לומר דהוי כאילו התענה דכ"ז שלא נולד ולא הי' מציאות הדבר כלל לא שייך לומר דזה נחשב כאילו התענה וכמובן וע"כ שפיר חייב להתענות וסברא זו מבוארת בכסף משנה ה' ביכורים פ"ז הלכה ח' ט' דעמ"ש הרמב"ם דשני ישראלים שעשו עיסה כשיעור ע"מ לחלק וחלקוה ואחר שחלקו חזר כל אחד והוסיף על חלקו עד שהשלימו לשיעור הרי זו פטורה שכבר הית' לה שעת חובה והן היו פטורין באותה שעה מפני שעשאוה לחלק עכ"ל והוא מן הירושלמי וכ' הראב"ד ע"ז א"א אין זה מחוור ואם עשו אותה לחלק והשלימו מאין לו שהוא פטור ומה בין זה לעושה עיסתו קבין והשיכן או צרפן בסל שהן חייבין ואעפ"י שראה כן בירושלמי אין השכל נותן לסמוך עליו כו' עכ"ל וכ' הכ"מ ע"ז וז"ל ורבינו סובר שאין לדחות הירושלמי בכך וע"כ יש למצוא טעם לדברי הירושלמי דלא תיקשי לי' מהעושה עיסתו קבין והשיכן או צרפן בסל דחייב וי"ל דשאני התם דעדיין לא הי' לה שעת חובה מעולם הילכך כל שהגיע לה שעת חובה חייבת אבל הכא שכבר הי' לה שעת חובה שהרי הית' כשיעור ונפטרה מפני שעשאוה לחלק שוב אינה חוזרת להתחייב דה"ל כאילו הורמה ממנה חלתה באותה שעה והרי זה דומה לאותה ששנינו פרק ג' דחלה הקדישה עיסתה עד שלא גילגלה וגילגלה הגזבר ואח"כ פדאתה פטורה שבשעת חובתה הית' פטורה כו' עכ"ל ומבואר להדיא בכ"מ כסברא הנ"ל דהפטור נחשב כמו הפרשה וכאילו הורמה ממנה חלתה כו' ודהיינו טעמא דמשנה הנ"ל הקדישה עיסתה כו' שבשעת חובתה הית' פטורה והיינו משום דהפטור נחשב כמו הפרשה וע"כ כל שלא הי' כשיעור מעולם דלא שייך לומר דהוי כמו הפרשה שהרי לא הית' בת הפרשה כלל שהרי לא הי' בה כשיעור ולא הי' בה עניין החובה כלל לכן שפיר כאשר יגיע לה שעת חובה חייבת וא"כ ה"נ לעניין נולד בליל י"ד כו' דלא הי' שם עניין החובה כלל תחלה ולא הי' הדבר במציאות כלל לכן שפיר כשנולד יש לנו לומר דנולד הוא וחובתו עמו ושפיר חייב כנ"ל, ועמ"ש בגליון יומא (פ"ג א') ג"כ כזה משו"ת