גליוני הש"ס זרעים נד

הדמים במוכר כו' דאם לא יחזיר ה"ל סחורה וכנ"ל וע"כ ממילא באיסור דרבנן דשרי לעשות סחורה לכן ג"כ ממילא א"צ להחזיר הדמים ולא חידש הרמב"ם בזה כלום מסברת עצמו רק זה עצמו הוא דין הירושלמי דבאיסור תורה אסור לעשות סחורה ובאיסור דרבנן שרי ודו"ק היטיב [ואם גם לא תרצה לפרש כן כוונת הה"מ מ"מ בגוף דברי הרמב"ם בוודאי הוא טעם דמיסתבר ונכון מאוד בס"ד] ואין לפקפק ולומר דמדוע אמרי' דצריך להחזיר הדמים לשלא יהי' שם סחורה וריוח אצל המוכר אדרבה הא אם יחזיר נמצא שיהי' סחורה וריוח אצל הלוקח שאכל אכילת איסור בחנם והרויח דמי האכילה שהי' צריך לאכול היתיר אחר תחת זה ולשלם דמיו ומאי חזית דאזלת בתר מוכר זיל בתר לוקח דז"א דמצד הלוקח לא חשוב ריוח דאפשר שהי' מתענה כמבואר כזה בתוס' חולין קל"א א' ד"ה שאני עש"ה ועוד דנפשו של אדם קצה באכילת איסור כמבואר בבכורות שם ובירושלמי תרומות פרק ו' הלכה ב' וע"כ לא חשובה האכילת איסור ריוח ורק דעכ"ז הי' צריך לשלם דאף דלא נהנה הואיל ונפשו קצה מ"מ סוף סוף הרי כילה ממון חבירו ולא יהא אלא מזיק דצריך לשלם ואך דעבור שלא יהא שם סחורה וריוח מצד המוכר לכן צריך המוכר להחזיר הדמים ואין כאן תשלומין וע"כ באיסור דרבנן דמותר לעשות סחורה לכן שפיר יש חיוב תשלומין ושפיר המוכר מחזיק הדמים ודו"ק, ודע דסברת הש"ך הנ"ל דחכמים תיקנו רק לעניין איסור אבל לא לעניין ממון מצינו כה ג"כ דוגמא בירושלמי דמאי פרק ה' הלכה ח' ג' הן שהן מעשרין בלא רשות זה שנתערב טבלו בחולין כו' זאת אומרת שאינו נוטל דמין מן השבט ע"ש בנועם ירושלמי דהביא גי' הגר"א ז"ל זאת אומרת שנוטל דמים מן השבט והיינו דבנתערב טבל ברוב חולין אף דאין הטבל בטל מטעמא דדשיל"מ דיכול להפריש עליו ממקום אחר מ"מ ה"מ לעניין האיסור אבל מ"מ אותה התרומה שמפריש ממקום אחר נוטל בעדה דמים מן השבט וא"צ לתתה לכהן בחנם דכיון דמה"ת גם דשיל"מ בטל וחכמים הוא דתיקנו דלא ליבטל מטעמא דעד שתאכלנו באיסור כו' לא תיקנו אלא לעניין איסור אבל לא לעניין ממון וא"צ לתת התרומה שמפריש ממקום אחר בחנם רק נוטל בעדה דמים מן השבט וע"ע כזה ירושלמי דמאי פרק ג' הלכה ד' דתרומת ח"ל נוטל בעדה דמים מן השבט וא"צ לתתה לכהן בחנם והוא ג"כ כנ"ל דתיקנו רק לעניין איסור אבל לא לעניין ממון ועש"ה כולה סוגי' בירושלמי, – וע"ע ש"ע אהע"ז סי' קי"ט סעי' ו' דבנשתטית ואינה יודעת לשמור עצמה אינה מוציאה עד שתבריא שלא ינהגו בה מנהג הפקר לפיכך מניחה ונושא אחרת ומאכילה ומשקה משלה ואין מחייבים אותו בשאר כסות ועונה ואינו חייב לרפאותה כו' ובחלקת מחוקק סק"ט לפיכך מניחה כו' היינו בנותן לה כתובתה ומצדו הוא מוכן לגרשה אלא שחכמים אסרו לגרש ובחיוב ממון לא חייבו אותו ע"כ פטור הוא מכל חיובי ממון כו' עכ"ל והוא ג"כ מעין הנ"ל דחכמים תיקנו רק לעניין איסור אבל לא לעניין ממון וע"ש באהע"ז דהוא שם ג"כ דעת הרמב"ם]:

שם משנה יו"ד מדליקין כו' בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואות האפלין ועל גבי החולין, נ"ב כל' זה פסחים כ"ג ב':

מעשרות פרק ב' משנה ג' המעלה פירות מן הגליל ליהודה כו' אוכל מהם עד שהוא מגיע למקום שהוא הולך כו', נ"ב ע' שו"ת ח"צ סי' צ"ה מש"ש תוך התשובה או שמא בדרך במלון בעיר מושב נהרג בדייני או"ה באופן דליכא למימר בדדמי כלל כגון שלפני העד נהרג ואף זה נקרא בדרך כדאמרי' בנחום איש גם זו באורחא ביתו בהאי אושפיזא ורבות כאלה וקרא מסייע לן ויהי בדרך במלון דכשהאדם הולך מעיר לעיר אף שיש ביניהם כמה עיירות בדרך מיקרי כ"ז שלא הגיע למקום חפצו עכ"ל ויש ראי' לזה מכאן דאין הבית קובע גם במקום שלן עד שמגיע למקום חפצו וזולת ברוכלים המחזירים בעיירות דכל דרכם בנסיעת הדרך ולכן גם מקום הלינה הוי קבע ומשא"כ בשאר אדם אף מקום שלן בדרך אינו קביעות דהכל בדרך חשוב גם מקום הלינה עד שמגיע למקום חפצו, ומ"ש הח"צ כדאמרי' בנחום איש גם זו באורחא ביתו בהאי אושפיזא" לא ידעתי מקומו בש"ס אצל נחום איש גם זו ואף גם אצל תנא אחר אין בזהרוני ד' תיבות אלו יחד ואך ל' קרוב לזה יש בברכות ס' ב' כי הא דר"ע דהוה קאזיל באורחא מטא לההיא מתא בעא אושפיזא כו':

מעשר שני פרק א' משנה א' בפיה"מ להרמב"ם מע"ש קודש ולפיכך אסור למוכרו ולמשכנו ולהחליפו לפי שהחליפין מכיר' בלא ספק נ"ב ע' ב"ק ע"ט א' גנב והחליף וע' תוספתא ע"ז פרק ב' וכשם שאין מוכרין להם כך אין מחלפין להם, וע' שו"ת מהראנ"ח סי' צ"ו, וע' שו"ת גאונים בתראי סי' י"ט, וע' ש"ע חו"מ סי' קע"ה סעי' כ"ד, וע' שו"ת רד"ך בית ל"ב חדר ג' דבלשון בני אדם אין חליפין קרוים מכיר' וע"ש, וידידי הרב הגדול מה"ו משה בלייכער ני' דומ"צ דפה ק"ק העירני טב התוס' גיטין נ"ח א' ד"ה אי דכתבו וי"ל דכיון דתחת זו תחזיר לו אחרת לא קרינן בה שדה מקנה אלא שדה אחוזה עכ"ל ומשמע קצת דחליפין לא חשיבי מכיר', וע' עוד שו"ת שתי הלחם סי' ל"ט ד"ה וחזרתי על עניין ראשון כו' וע' שו"ת בית אפרים חחו"מ סי' ל"ט וע' שו"ת שבות יעקב סי' קס"ו:

פרה ד' משנה א' המוליך פירות מע"ש ממקום היוקר למקום הזול כו' נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' רכ"ד:

חלה פרק ב' משנה ג' שכשם שהוא קורא לטהורה כך הוא קורא לטמאה לזו קורא חלה בשם ולזו קורא חלה בשם, נ"ב ע' בגליון דיש גורסין לזו קורא חלה לשם והכוונה נ' שהקריאה שקורא ואומר ה"ז חלה הוא קריאה לשם שהקדושה החלה עלי' הוא כאילו חל שם שמים עלי' והוא כהך דסוכה (ט' א') מניין שכשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה כו' והיינו ג"כ דקדוה"ג שעל הקרבן חגיגה וכן הקדושה החלה על הסוכה קרינן לי' שם שמים, וע' תוספתא תרומות פרק יו"ד אין מביאין תרומה מן הגורן לעיר כו' אבל במקום שחי' אוכלתה כו' התקינו שהוא מביא ונוטל שכרו מכהן מפני חילול השם ונ' הכוונה ג"כ שאם תתחלל התרומה באכילת חיות הוא חלילה חילול השם כי הקדושה אשר עלי' הוא כאילו הי' שם שמים עלי' ויש לפרש עוד באופן אחר אבל זה נ' יותר וכזה נ' דכל דבר קדוש מיקריא הקדושה שם שמים וכן שבת דהוא יום קדוש וכמ"ש ויקדש אותו ועוד כמה קראי ע"כ הקדושה שבו הוא ג"כ שם שמים וזה