גליוני הש"ס זרעים נב

דלדידן אף אוכל לעוס חשוב ראוי כש"ס חולין הנ"ל וגם אין ההלעסה מחללת תרומה לדידן מ"מ ההלעסה עכ"פ ונקלשת מעלת התרומה גם לדידן הואיל ואין ראוי' עוד לגמרי כאינו לעוס ולכן אין לחוש לטומאתה ולית בה חיוב השימור כ"כ כמו בתרומה שלא נלעסה [ויש נפקותא לעניין אם יאנסוהו לטמא אחת מב' תרומות לעוסה ושאינה לעוסה או חולה מסוכן טמא שיצטרך לאכול אחד משניהם שיצטרך לטמא ולאכול דווקא את הלעוס כיון דהאינו לעוס יש איסור יותר בטומאתו וכמובן], ואולם גוף דברי הרמב"ן אלה הם חידוש וצריכים טעם באמת דאחרי דקדושתה עדיין עלי' אפי' בלעוסה ותרומה מיקריא הרי קרא כתי' ושמרתם את תרומותי ומהיכי תיתי לחלק בין לעוס לשאינו לעוס ויש לדון בזה טובא ואכ"מ:

שם משנה ג' הי' אוכל באשכול ונכנס מן הגנה לחצר רא"א יגמור כו' נ"ב ע' ר"ש וע' דוגמת זה דרשאי לגמור אף דאין רשאי להתחיל בחגיגה כ"ו א' הפותח את חביתו והמתחיל בעיסתו על גב הרגל ר' יהודה אומר יגמור כו' וע' יומא י"ג ב' הי' עומד ומקריב ע"ג המזבח ושמע שוות לו מת מניח עבודתו ויוצא דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר יגמור וע' ביצה י"ז ב' התחיל בעיסתו ונאכל עירובו גומר וע' מנחות ע"א א' דס"ל לר' יהודה דאם התחיל עד שלא הביא שליש מותר לגמור אף משהביא שליש וע' פסחים נ"ה א' רמ"א כל מלאכה שהתחיל בה קודם לי"ד גומרה בי"ד כו' וכזה עוד כמה דוכתי דגמר קל מהתחלה ויכולין לגמור אף שאין יכולין להתחיל ודיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה ועמ"ש בגליון סנהדרין כ"ד ב' וב"ד שהוזקקו לש"פ גומרין אפי' בפמש"פ ע' ב"מ כ"ה ב' וע"ע שבת ט' ב' ופ' ערבי פסחים כל הנך דאם התחילו אין מפסיקין וכן בתענית ט"ו ב' אין גוזרין תענית על הציבור בראשי חדשים כו' ואם התחילו אין מספיקין וע"ע סוכה כ"ט א' ירדו גשמים וירד אין מטריחין אותו לעלות עד שיגמור סעודתו וע' רי"ף מגילה (פ' הקורא עומד) בשם הירושלמי אין פורסין על שמע פחות מעשרה התחילו בעשרה ויצאו מקצתן גומרין כו' וכזה עוד במקומות רבות והארכתי ברשימותי:

שם משנה ו' נקורי תאנים כו' אחד תלוש ואחד מחובר כו' אסור, נ"ב ע' ר"ש כלים פרק כ"ז משנה ה' מן התוספתא בכיקורי רטב באביהן מה הן אמרו לו אפי' כל הדקל כולו אסור פי' דתמרים שנמצאו כקורים בדקל אפי' כל שאר תמרים שיש בדקל שאינן כקורין ג"כ אסורין ע"ש בר"ש:

פרק יו"ד משנה ג' הרודה פת חמה ונתנה על פי חבית של יין של תרומה ר' מאיר אוסר ור' יהודה מתיר ר' יוסי מתיר בשל חטים ואוסר בשל שעורים מפני שהשעורים שואבות, כ"ב כזה במכשירין פרק ג' משנה ג' הרודה פת חמה ונתנה על פי חבית של יין ר' מאיר מטמא ור' יהודה מטהר ר' יוסי מטהר בשל חטים ומטמא בשל שעורים מפני שהשעורים שואבות:

שם משנה ח' דג טמא שכבשו עם דג טהור כו' צירו אסור ר' יהודה אומר רביעית בסאתים, כ"ב כזה מצינו כר' יהודה שיעור רביעית בסאתים בתוספתא טהרות פרק ה' מי רגלים של כותי הולכין אחר הרוב ר' יהודה אומר רביעית בסאתים טמא יתיר לכן טהור:

שם משנה יו"ד כל הנכבשים זה עם זה מותרים אלא עם החסית כו' כ"ב משניות הללו סתומות דלעניין איסור הא קיי"ל דכל האוכלין בולעין ונבלעין ואין חילוק באוכלי, וע' כזה ר"ש כלים פרק י"ז משנה ו' בשם התוספתא ומביא כוס מלא מים ומביאין אוכלין שאינן בולעין ונותנן לתוכו כו' וע"ש בר"ש דכ' כגון בטנים ושקדים וצ"ע וגם צ"ע דהא אין שם שיעור כבישה כלל רק משהא האוכלין במים כרגע ושאר אוכלין נמי הא לא בלעי בכה"ג:

פרק י"א משנה ח' המערה מכד לכד ונוטף שלש טפים נותן לתוכה חולין הרכינה ומיצה ה"ז תרומה, נ"ב בס' יריאים סי' קמ"ו וז"ל תולדות דם והדחת בשר כך הוא שידיח הבשר תחלה בכלי כו' ואח"כ יתפוש הבשר בידו וישליך עליו מים כדי להדיח טפיחת מים הטפוחין על הבשר שהן אסורות שהרי הפליט בהן בהדחתו את הדם כו' והמדיח בכלי וחוזר ונותן הבשר בכלי אחר במים ומדיחו ונותנו בקדירה העושה כן אוכל דם הוא שהרי אוכל תערובת טפיחת מים האסורין ואפי' יכוין לבטל מי טפיחת האיסור אסור לבטל איסור לכתחלה ואין לטעות ולהביא ראי' שאין להקפיד ולבטל איסור לכתחלה בביטול טפיחת הדם דתנן בשלהי תרומות המערה מכד לכד נוטף ג' טיפין ונותן לתוכו חולין דהתם בתרומה גדולה מיירי שאין קדושה תלוי' אלא בדעת התורם ואמור רבנן שאין דעת התורם על טפיחת כלי אחר נטיפת ג' טיפין עכ"ל ומיושבת בזה קושית תוס' ב"ב פ"ז ב' דאדתנן שם המוכר יין כו' וחייב להטיף לו ג' טיפין הרכינה ומיצה הרי הוא של מוכר פריך עלה בגמ' מהך דכאן הרכינה ומיצה ה"ז תרומה ומשני משום יאוש בעלים נגעו בה (בהך דב"ב דהלוקח מתייאש ומפקיר אותו מיצוי אבל בתרומה לא שייך יאוש להתיר איסור התרומה) ובתוד"ה משום יאוש בעלים נגעו כתבו הוי מצי לשנויי דהוי תרומה משום דאין בריר' דכשקרא שם אין ידוע איזה יהא למטה עכ"ל וליריאים הנ"ל לק"מ דא"א שיהי' הטעם בהך דהרכינה ומיצה ה"ז תרומה משום דאין בריר' דא"כ רישא נמי אמאי נותן לתוכו חולין אחר נטיפת ג' טיפין הא נהי נמי דלא הי' דעתו שיחול ע"ז קדושת תרומה מ"מ הא אין בריר' וכשקרא שם הרי לא הי' ידוע שזהו שישאר אחרי נטיפת ג' טיפין וז"פ, והנה מאי דסליק אדעתי' דיריאים תחלה דטעם המשנה מפאת דדבר מועט כטפיחת כלי אחר כטיפת ג' טפין מותר לבטל לכתחלה וה"ה בדם נמי טפיחת הדם דהוא דבר מועט מותר לבטלו לכתחלה וכ' ע"ז דאין לטעות לומר כן הנה בשו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשכ"ה כ' באמת כן ע"ש שכ' וז"ל והרמב"ם פי' ההיא דמגורה (משנה ו' דכאן מגורה שפינה ממנה חטי תרומה אין מחייבין אותו להיות יושב ומלקט אחת אחת אלא מכבד כדרכו ונותן לתוכה חולין) בתרומה דאוריתא וצריך לתרץ לדעתו ז"ל שדבר מועט כזה שהם גרגרים הנשארים במגורה שאין דרך בני אדם להקפיד עליהן מבטלין אותן לכתחלה עכ"ל וכוונת הרדב"ז א"א לומר דהוא כיריאים הנ"ל דכיון דאין דרך להקפיד אין דעת התורם ע"ז ולא חשיבי לי' הגרגרים לעשותם תרומה כשלא ישארו רק הם לבד דז"א דא"כ הא הויין להו חולין ואין צריכים ביטול כלל ומה זה שכ' דמבטלין אותן לכתחלה ועל כרחך כוונתו כנ"ל דבדבר מועט מבטלין איסור לכתחלה וכסלקא דעתך דיריאים הנ"ל וזה דבר הצריך טעם באמת, והנה עלה בדעתי בטעמו לפמ"ש בס' שו"ת הרי"מ בסופו בחידושיו סוגי' דזרוע בשלה בטעמא דאין מבטלין איסור לכתחלה לראב"ד דאיסורו דאוריתא ע"ש שכ' דעניין האיסור הוא דמה שבא להתיר האיסור לעצמו ע"י ביטול הוא כמו סחורה ואסור משום סחורה במאכלות אסורות ובנפל מאיליו הוי כנזדמנו משא"כ במבטל בידים ע"ש וא"כ לפמ"ש תוס'