גליוני הש"ס זרעים נ

נותנים לו חלק בריוח הרי הי' זה רק גזל בעלמא שהי' וחכם אבל לא מפאת שותפות וא"כ כיון שאינו שותף מדוע יש לו לתת חלק בהספד ועכ"ז אמרי' מטעמא דשלא יהא חוטא נשכר דכמו שנעשה שותף לריוח ע"י פחד המסיר' ה"נ הוא שותף להפסד, ול' התשב"ץ שם מוקשה בזה במה שכ' שאפי' לא הפסידו הי' הדין נותן כו' כי לא נתרצו לשתפו אלא מפני האונס ועכשיו שהפסידו יהי' פטור א"כ מצינו חוטא נשכר כו' עכ"ל ע"ש וזה ל' מוקשה דמה זה האפילו אדרבה היא הנותנת דהואיל והשיתוף הי' רק מפני האונס ואינו חל יש לו להיות פטור מן ההפסד אחרי שאינו שותף ורק דעכ"ז אמרי' דחייב שלא יהא חוטא נשכר אבל הא לא שייך בזה ל' אפילו וע"ע בעניין שלא יהא חוטא נשכר בשו"ת הרדב"ז ח"א סי' צ':

פרק יו"ד משנה א' שביעית משמטת כו' כ"ב בתשובה הארכתי אם שנת השמיטה מסופקת בידינו וכעת ראיתי בס' תניא רבתי ה' יוה"כ סי' פ"א בסופו וז"ל ולאחר תפלת ערבית (של מוצאי יוה"כ) מנהג לתקוע כו' ואומר רבינו האי גאון ז"ל בתשובותיו לא מצאתי טעם אלא דומה שהוא זכר ליובל שהיו תוקעין בשופר שנא' כו' ולפי שאין ברור חשבון זמן היובל התקינו בכל שנה ושנה לתקוע כו' עכ"ל:

שם משנה ב' המלוה על המשכון כו', כ"ב ע' מסורת הש"ס והוזכר עוד ב"מ קט"ו א' למה חוזרין וממשכנין שלא תהא שביעית משמטתו וברש"י דליהוי משכונו בידו והמלוה על המשכון אינו משמט וע' באור ס"ז ב':

שם משנה ה' שטרי חוב המוקדמים פסולים והמאוחרים כשרים, נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ז':

שם משנה ט' רוח חכמים נוחה ממנו, נ"ב דוגמת ל' זה ב"ק צ"ד ב' אין רוח חכמים נוחה הימנו וכזה עוד ב"ב קל"ג ב' במשנה וע"ע שבת קכ"א ב' אין רוח חסידים נוחה הימנו כו' ואותן חסידים אין רוח חכמים נוחה מהם וע"ע שבת קנ"ג א' כל שדעת רבותינו נוחה הימנו תרומות פרק א' משנה א' עכו"ם שתרם את שם ישראל אפי' ברשות אין תרומתו תרומה, כ"ב כ' שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' י"ט באשה ששכחה וקיבלה עלי' שבת קודם הפרשת חלה ע"ש שדן דתוכל להפריש ע"י עכו"ם דאף דדרשי' מה אתם בני ברית כו' מ"מ י"ל דבחלת ח"ל לא גזרו ע"ש ובמחכ"ת אין נ' לי כלל אפי' התחלת ספק לומר דתרומת ח"ל תהי' ניטלת ע"י עכו"ם, ומש"ש עוד בתשובה הנ"ל דיכולה להפריש ע"י אחר שלא קיבל עדיין השבת וחשיב הפרשה דידה כיון דהוא שלוחה וע"ש שדן דיכולה לברך עש"ה יש לדון בזה דכיון דהיא עצמה אינה יכולה להפריש דכבר קיבלה עלי' שבת א"כ כל מילתא דאיהו לא מצי עביד שלוחא לא מצי משוי, ואולם י"ל דכאן דרק יומא הוא דקגרים לא חשוב לא מצי עביד וגם כיון דבדיעבד אם עברה והפרישה מהני ה"ל מצי עביד כמבואר בקידושין י"ט ב' דמוכרה לפסולים מפאת דקידושין תופסין בדיעבד ואף דבעי' שם מצי לייעד כמבואר שם י"ב ב' ועל כרחך דכיון דבדיעבד מהני חשוב מצי עביד וע' לקח טוב כלל ד', וגם אפשר לה לתרום בעצמה ע"י נתינת עינים בצד זה כו' ע' רשב"א יבמות כ"ב ב' אאיבעי' ליבמתו מהו כיון דאגידא בי' כארוסתו דמיא ע"ש שכ' דהיבם יכול לעשות שליח לכתוב גט לשומרת יבם שלו לכשיכנסנה דחשיב בידו לגרשה במה שבידו לחולצה דאף דאין החליצה מעשה גירושין מ"מ הרי עניינה עניין הגירושין דנפקע עניין אישות של הזיקה ע"י החליצה וניתרת לשוק ולכן חשוב מצי עביד ומצי משוי שליח דאף דאין יכול לעשות אותו המעשה עצמו אשר עליו בא השליחות מ"מ הא יכול לעשות עניין הדבר ע"ש וכך כאן אף שאין יכולה לעשות אותה המעשה עצמה אשר עליו השליחות היינו מעשה ההפרשה מ"מ הרי יכולה לעשות עניין הדבר דהוא היתיר הטבל דיכולה להתירו ע"י נתינת עינים כו' דג"כ הטבל ניתר לאכילה כמו ע"י הפרשה וע"כ חשוב מצי עביד ודו"ק:

פרק ב' משנה ב' בפיה"מ להרמב"ם ואין הלכה כר' יהודה, נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ה סי' אלף שע"ח:

פרק ד' משנה ג' שיעור תרומה עין יפה אחת מארבעים כו' והבינונית מחמשים והרעה מששים, נ"ב דוגמת זה בכורות י"א א' עין יפה בסלע עין רעה בשקל בינונית ברגיא:

שם משנה ה' המרבה בתרומה כו' ר' ישמעאל אומר מחצה חולין ומחצה תרומה, נ"ב ע' ר"ש וע' תוספתא במכלתין פרק ה' דשם נאמר ר' ישמעאל אומר מחצה חולין ומחצה תרומה ובלבד שיהיו החולין מרובין על התרומה עכ"ל התוספתא וצריך ביאור, ואולי הך ובלבד כו' פירושא קמפרש דמחצה חולין דאמר תחלה לאו דווקא רק צריך שיהיו משהו יותר ממחצה והטעם נ' דכיון דתרומה נקראת ראשית תיבת ראשית משמעותו מיעוט אלא שהוא ראשית הדבר וע"כ צריך שיהיו החולין משהו יותר ותנא דמתני' אליבא דר' ישמעאל אפשר דס"ל ג"כ גוף סברא זאת אלא דס"ל דמחצה כרוב ובהא פליגי דתנא דמתני' ס"ל דמחצה כרוב ותנא דתוספתא ס"ל דמחצה אינו כרוב או דס"ל דתרי רובי בחד מנא ליכא עמ"ש על הגליון חולין כ"ח ב', ואולם מל' הירושלמי המובא בר"ש משמע דתנא דמתני' אין מצריך בעצם כלל שיהיו החולין מרובים ואין הטעם מפאת מחצה כרוב רק דבעצם א"צ רק מחצה:

שם משנה ו' המונה משובח והמודד משובח ממנו והשוקל משובח משלשתן, נ"ב ע' פסיקתא פיסקא דעשר תעשר ויזרע יצחק וגו' וימצא וגו' מאה שערים אמר רבי כל מקום שיש ברכה אין שיעור והוא אומר מאה שערים ויברכהו אלא מכאן שהי' מודד כדי להפריש תרומה ומע"ש וצע"ק:

שם משנה ה' תאינים שחורות מעלות את הלבנות כו' נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ל"ז מה שהביא מן התה"ד דפירות השוין בטעמן רק שחלוקין במראה כגון קרשי"ן שחורות ואדומות חשיבי תרי מיני לעניין ברכת זמן ואף שבירך זמן על השחורה חתר ומברך זמן על האדומה והביא ראי' ממשנה דכאן דע"י חילוק המראה חשיבי תרי מיני וע"ש שהביא משו"ת הלכות קטנות ושו"ת פנים מאירות דפקפקו על ראי' זו עש"ה כל התשובה, וחידוש בעיני שלא העירו כלל מגמ' כריתות י"ט ב' אר"נ אמר שמואל כו' נתעסק בשבת פטור כו' איתיבי' כו' ר' יהודה אומר אפי' נתכוין ללקט תאינים וליקט ענבים ענבים וליקט תאינים שחורות וליקט לבנות לבנות וליקט שחורות ר"א מחייב חטאת ור' יהושיע פוטר והא הכא מתעסק הוא ור' יהושיע נמי לא פטר אלא מן מינא למינא אבל בחד מינא אפי' ר' יהושיע מחייב כו' ומשמע שטחיות הלשון דשחורות ולבנות חשיבי ב' מינים וע"ש כ' א' ג"כ דחשיבי ב' שמות, וע"ע ש"ס ע"ז כ"ח א' האי עינבתא (אבעבוע הדומה לענבה) פרוונקא דמלאכא דמותא היא מאי אסותא טיגנא בדובשא כו'