גליוני הש"ס זרעים מח

פרק ו' משנה ג' ואם הלך החדש אסור, נ"ב ע' ר"ש כלים פרק כ"ז משנה ה' בשם התוספתא עש"ה:

שם משנה ט' כאילו מטוטלת תלוי' בו, נ"ב ע' ר"ש כאן וע"ע תיבת מטוטלת בתמיד פרק ה' משנה ד' ושם יש לה מובן אחר:

פרק ה' משנה א' בר"ש פי' תקוע תוקע עצמו לדבר הלכה כו' נ"ב ע' שו"ת חיים שאל סי' כ"ט:

שם משנה ב' טמאה עם טהורה וטהורה עם טמאה, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' רכ"ה:

שם משנה ו' כלב מין חי' ר' מאיר אומר מין בהמה, נ"ב ע' תוס' ב"ב ח' א' ד"ה ככלב וכעורב ואין לדון משם לכאן דדבריהם רק דרך אגדה דקרא דנותן לבהמה לחמה רומז תיבת לבהמה לכלב מפאת הגימ"ט דכלב גימ"ט בהמה אבל אין הכוונה דהוא מין בהמה:

פרק ט' משנה א' אין הכהנים לובשין לשמש בביהמ"ק אלא צמר ופשתים, נ"ב ע' ר"ש בשם הירושלמי ול' ס' יריאים סי' י"ז שהרי לא הוכשרו בבגדי כהונה אלא צמר ופשתים דכתי' ביחזקאל בבואם אל שער החצר הפנימית בגד פשתים ילבשו לא יעלה עליהם צמר בשרתם כיון שלא הוצרך להזהיר אלא על הצמר אלמא לא היו בבגדי כהונה מנין אחר עכ"ל:

שם צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה אם רוב מן הגמלים מותר ואם רוב מן הרחלים אסור מחצה על מחצה אסור וכן הפשתן והקנבוס שטרפן זה בזה, נ"ב כזה בנגעים פרק י"א משנה ב' צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה אם רוב מן הגמלים אינן מיטמאין בנגעים ואם רוב נן הרחלים מיטמאין בנגעים מחצה למחצה מיטמאין בנגעים וכן הפשתן והקנבוס שטרפן זה בזה וע"ש בר"ש בשם התוספתא דר' שמעון פליג אהך דמחצה למחצה מיטמאין בנגעים ע"ש דאמר ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש הואיל וספק נגעים להקל מחצה למחצה טהור ע"ש ולפי"ז ה"ה בכלאים אם יארע בכלאים דרבנן יתיר ר"ש ג"כ במחצה על מחצה כיון דסד"ר לקולא, ואולם גוף דברי ר"ש צריכים ביאור דמה עניין מחצה לספק וע' דוגמא דמדמינן מחצה לספק בנדרים פ"ג א' ע"ש דאמר לעולם אין קרבן לחצי נזירות וחטאת העוף דמתיא משום דחטאת (בא) על הספק ובר"ן משום דחטאת העוף אתיא על הספק וכיון דקיל כולי האי דעל הספק ממני באה ואינה נאכלת אתיא נמי לחצי נזירות עכ"ל ויש להתבונן עוד טובא בדברי ר"ש דתוספתא נגעים הנ"ל [וע"ע מ"ש בבית האוצר חלק אות בי"ת כלל (י"ח אות ד') עש"ה], וע' שו"ת הרא"ש כלל ב' אות ה':

שם משנה ב' הכרים והכסתות אין בהם משום כלאים ובלבד כו' נ"ב ע' שו"ת הריב"ש סי' כ"ט:

שם משנה ג' מטפחות הידים, נ"ב בר"ש כ' מפה שפורסין על השלחן דרך בני אדם מכובדין כשמביאין להן פת או בשר נותנין להן במפה עכ"ל ויש כאן חסרון תיבות אי מני' בין תיבת השלחן לתיבת דרך וכצ"ל מפה שפורסין על השלחן א"נ דרך בני אדם כו' וכך הובא לשונו בשו"ת הרא"ש כלל ב' אות ו':

שם משנה ח' רשב"א אומר נלוז ומליז הוא את אביו שבשמים עליו, נ"ב ל' התוספתא פרק ה' אמר רשב"א למה נקרא שמו שעטנז מפני שמליז את אביו שבשמים עליו:

שם משנה ט' ר' יוסי אומר משיחות של ארגמן אסורות מפני שהוא מולל עד שלא קושר לא יקשור סרט של צמר בשל פשתן לחגור בו את מתניו אעפ"י שהרצועה באמצע, נ"ב הך דלא יקשור לאו סתמא דמתני' היא אלא אכתי ר' יוסי קתני לה וה"נ ס"ל לר' חנינא בן גמליאל בתוספתא וטעמא דתרוייהו משום דס"ל דחיבור ע"י דבר אחר שמי' חיבור ורבנן פליגי עלייהו וס"ל דחיבור ע"י דבר אחר לאו שמי' חיבור והלכה כרבנן כ"ז מס' יריאים סי' ס"א ע"ש בארוכה וע' שאר מפרשים כאן וע' שו"ת הרא"ש כלל ב' אות ה', ועניין הפלוגתא הנ"ל אי חיבור ע"י דבר אחר שמי' חיבור הוא מעין פלוגתא דסוכה כ"ז א' אי לקיחה ע"י דבר אחר שמי' לקיחה ועמש"ש בגליון, וע"ע פסחים כ"ו ב' פלוגתא אי מכניסו לקיום ע"י דבר אחר שמי' מכניסו לקיום, וע' ע"ז ל"ב א' פלוגתא לעניין יי"נ אי רוצה בקיומו ע"י דבר אחר שרי או אסור, וע' ברכות כ"ה ב' ערוה בעששית אסור לקרות ק"ש כנגדה משום ולא יראה בך ערות דבר ומשמע דראי' ע"י דבר אחר שמה ראי' וע' מה שהארכתי שם בזה על הגליון ועניין אי שמיעה ע"י דבר אחר שמה שמיעה עש"ה בארוכה, וע' ספרי לקח טוב כלל ג' מה שהארכתי אי אכילה ע"י דבר אחר שתי' אכילה, וע' מה שהבאתי שם מתוס' מנחות ו' א' אהא דאמר שם ומה בע"מ שמותר להדיוט אסור לגבוה טריפה שאסורה להדיוט אינו דין כו' כלאים תוכיח שאסורין להדיוט ומותרין לגבוה (בבגדי כהונה) כו' מה לכלאים שמצותו בכך ובתוד"ה מה לכלאים שכן מצותו בכך וא"ת ולימא גיד הנשה במחובר יוכיח דאין מצותו בכך ושרי לגבוה כו' וכ"ת מה לגיה"כ שכן מחובר הנך יוכיחו וי"ל דכיון דאין לו היתיר אלא ע"י חיבור לא שייך למיעבד מיני' יוכיח עכ"ל והיינו דכיון דמותר רק עם דבר אחר אין נחשב מותר כיון דהיתירו רק עם דבר אחר ולא בעצמו, וע"ע דוגמת הך דתוס' מנחות בתוס' חגיגה כ"ו ב' אהך דאמר שם מאי דכתי' על השלחן הטהור מכלל שהוא טמא אמאי כלי עץ העשוי לנחת הוא כו' ובתוס' הקשה הר"ר אלחנן כל שנים שהיו ישראל במדבר היו מטלטלים אותה וא"כ אין עשוי לנחת כו' ותי' כו' ולא נראה כו' אלא י"ל דלא מהני טלטולה כיון דלא הית' מטולטלת לבדה כ"א בהדי שאר כלים עכ"ל והיינו ג"כ דטלטול עם דבר אחר לאו שמי' טלטול כיון דאין מיטלטל בעצמו, וע' עוד השגת הראב"ד פ"ה מה' סוכה ה"ד דמקבל טומאה ע"י דבר אחר שמי' מקבל טומאה עש"ה, וע' ש"ס ב"ב צ"ג ב' בורר כרור מגרנו של חבירו נותן לו דמי חטין וע"ש ברשב"ם ותוס' דנסתפקו אם זה מעיקר הדין או רק משום דינא דגרמי עש"ה ונלענ"ד פשוט דזה תלוי בספק אי שיווי ע"י דבר אחר שמי' שיווי דהצרורות בפני עצמן אינן שוין כלום ורק כשהם מעורבים עם החטין יש להם שיווי ונוטלים גם בעדם ממון וא"כ ה"ז שיווי ע"י דבר אחר ואי חשיב שמי' שיווי וממון ע"י דבר אחר חייב מעיקר הדין ומשא"כ אי שיווי וממון ע"י דבר אחר לאו שמי' שיווי וממון אין לו להתחייב רק מדינא דגרמי וא"כ עניין הספק ככל הנך דשם ע"י דבר אחר דמספקינן אי חשיב שם ודו"ק היטיב, וע' בטוש"ע או"ח סי' קפ"ח לעניין שכח להזכיר של שבת בבהמ"ז דחוזר ושכח להזכיר של ר"ח דאינו חוזר והטעם בגמ' דר"ח דאי בעי לא אכיל אינן חוזר ומשא"כ שבת דלא סגי דלא אכיל חוזר ע"ש מחלוקת הראשונים בר"ח שחל בשבת והזכיר של שבת בבהמ"ז ושכח להזכיר של ר"ח אי חוזר והוא ג"כ ספק אי חיוב והכרח ע"י דבר אחר שמי' חיוב והכרח דהתם נמי אחרי שהוא שבת הרי לא סגי דלא לחיל משום שבת אלא דלגבי עניין הר"ח ה"ל חיוב והררך, ו"י דבר אחר וא"כ עניין הספק