גליוני הש"ס זרעים מז

ב"ד כו' ובמס' טבול יום פרק ד' משנה ז' ר' יוסי אומר אף מי שהי' בו דעת להתנות ולא התנה נשברה אינה מדמעת מפני שהוא תנאי ב"ד, וע"ע עניין תנאי ב"ד ב"מ פ"ג ב' תוד"ה פועל ובשקלים פרק ז' משנה ו' ז' וע"ע גמ' ב"ק פ"א ב', וע' תוס' ב"ב קמ"א א' ד"ה אלא בסה"ד מש"ש בעניין תנאי ב"ד דמזון הבנות כו' דחכמים לא תיקנו אלא כפי דעת האדם דמתנה כך עש"ה, וע' שו"ת מהרי"ל סי' ל"ז, וע' במהרי"ל ה' ליל יוה"כ דכ' דבאמירת כל נדרי אפי' למ"ד דמתירין את הנדרים דלהבא כדקיי"ל מ"מ יאמר כל אדם עם ש"צ כדי שיהיו לכל הפחות שלשה מתירין עכ"ל ואינו מובן דאלעתיד הוא רק תנאי וזה כל אדם יכול להתנות בעצמו ומה עניין שלשה לתנאי ועל כרחך כוונתו דלפי שאין הכל בקיאין לומר כל נדרי לכן הב"ד מתנים עבור הציבור וע"כ כ' שכל אחד יאמר שמתוך כך יהיו עכ"פ שלשה אומרים ויהי' תנאי ב"ד ודו"ק ואולם עדיין צ"ע שם במש"ש במהרי"ל לומר כל נדרי ביום משום דאין מתירין נדרים בשבתות וימים טובים וצ"ע דלפמ"ש בעצמו דקיי"ל דההיתיר הות אלעתיד וא"כ הרי הוא תנאי וא"כ תנאי וודאי דרשאין להתנות גם בשבת ויו"ט וכהך דנדרים (כ"ג ב') יעמוד בר"ה כו' וצ"ע, ועמ"ש עוד בארוכה בגליון כתובות ק"ו ב':

כלאים פרק ב' משנה א' כל סאה שיש בו רובע ממין אחר ומעטי כ"ב ע' דוגמת זה חשיבות רובע לסאה בב"מ ק' ב' במשנה, וע' ס' יריאים סי' קנ"ג דנ' מדבריו דהטעם כאן מתורת דבר חשוב דאינו בטל ברוב ע"ש וצריך ביאור, וע' תוי"ט כאן דהביא פי' הרע"ב דדבר תורה חד בתרי בטל וחכמים הוא שאסרו מפני מראית העין והם אמרו דבפחות מרובע לסאה מתבטל וכ' התוי"ט נ"ז ותמיהא לי מילתא דלא שייך ביטול ברוב אלא כשאין ניכרין כו' ונ"ל דקים להו לרבנן שהתורה לא אסרה אלא כשרוצה לזרוע כלאים אבל כשאינו רוצה לא אסרתו התורה אלא שחכמים אסרו מפני מראית העין ונתנו שיעור לדבר גם פטרוהו כשממעט מקצתן שהם אמרו והם אמרו וכן משמע בירושלמי במה אנן קיימין אם במתכוון לזרע אפי' חטה אחת אסור כו' אלא בשנתערבו דרך מכנס כו' עכ"ל ז"ל והכוונה דכשאין מכוון לזריעת כלאים רק שמאיליו יש כאן תערובת מין האחר ומזרע ממילא עם זריעת המין שרוצה בו אין בו משום זריעת כלאים ויל"ע אם זה רק למ"ד דשא"מ מותר ונ' דאפי' למאן דאוסר דשא"מ מ"מ כאן אין דרך זריעה בכך דאל"כ למאן דמתיר נמי דשא"מ מ"מ הא מסיק רישא הוא וליתסר ועל כרחך דאין דרך זריעה בכך בלי כוונת זריעה וה"ל כלבישת כלאים דכתבו ז"ל ג"כ כזה דלא שייך מ"ר במוכרי כסות כו' דאין דרך לבישה בכך ולא מיקרי לבישה כשאין שם כוונת לבישה עמ"ש על הגליון יבמות ד' ב', וע' עוד כזה חילוק בין מתכוון לנטיעה לאין מתכוון לנטיעה לעניין כלאים בתוס' שבת נ' ב' ד"ה הטומן עש"ה ויל"ע עוד בזה בחידושי הרמב"ן שם עש"ה, וע' עוד שו"ת מהר"י ווייל סי' קצ"ג שכ' מי ששם מרור שלו קודם הפסח בקרקע כדי שיהא לח ויפה כו' מותר להוציאו ביו"ט כיון שלא נטעו ליניקה ועומד לאכילה, רוקח עכ"ל ומשמע ג"כ ממ"ש כיון שלא נטעו ליניקה דבעי' כוונת זריעה ואי לאו הכי לא מיקרי זרוע ואין בו משום מלאכת תולש וא"כ ה"ה דלא מיקרי זריעה לעניין כלאים, ובגוף קושית התוי"ט ע' לבוש או"ח סי' תרל"ב סעי' א' דכ' דהא דניכר האיסור לא בטל הוא רק דרבנן ע"ש ואולם בט"ז שם סק"ג תמה עליו ע"ש, וע"ע בס' שנות אליהו כאן [ועמ"ש עוד בארוכה בהך דכאן בספרי בית האוצר חלק אות בי"ת כלל (י"ח אות ח')]:

שם משנה ה' שאינן עושין אלא לשלש השנים, כ"ב דוגמתו שביעית פרק ה' משנה א' וע"ש:

שם משנה ו' וקרובים דברי אלו להיות כדברי אלו, נ"ב כל' זה שביעית פרק א' משנה א' וע"ע עירובין פ"ב ב' תנא וקרובים דבריהם להיות שוין וכזה עוד בבכורות ל"ז ב', וע"ע שביעית פרק ג' משנה א' בר"ש בשם הירושלמי ותני' קרובים להיות דבריהם שוים וכזה עוד בירושלמי ברכות פרק א' הלכה א' ותני עלה וקרובים דבריהן להיות שוין, וע"ע כזה בפי' הראב"ד עדיות פרק א' משנה ז' אהך דאמר ר' יהושיע יכולני לעשות דברי ב"ש ודברי ב"ה אחד דהכוונה דקרובים דבריהם להיות אחד:

שם משנה ז' ראש תורי כ"ב כל' זה כלים פרק י"ח משנה ב' ע"ש בר"ש:

שם שלו חטים ושל חבירו מין אחר מותר לסמוך לו מאותו המין, כ"ב ע' תוספת ר' עקיבא כאן העתק ל' הרמב"ם דמדינא מותר לזרוע חטים בצד שדה שעורים של חבירו דכתי' שדך לא תזרע כלאים אין איסור אלא שיזרע שדהו כלאים שלא נאמר הארץ לא תזרע כלא כו' וע' ר"ש לקמן פרק ז' משנה ד' ה' מה שהביא מירושלמי אין לי אלא כרמך כרם אחר מניין כו' וע"ש ברע"ב, וע"ע לקמן פרק ד' משנה ז' הנוטע שורה אחת בתוך שלו ושורה אחת בתוך של חבירו כו' הרי אלו מצטרפות ע"ש ובמפרשים, ולכאורה לרמב"ם ורע"ב דבעי' שדך וכרמך לעניין כלאים א"כ כיון דשורה אחת אינה כרם רק עם שורה הב' א"כ שורה האחת שלו הוא רק מקצת כרם וא"כ למ"ד בחולין ע"ט ב' שה ולא מקצת שה א"כ אמאי אוסרת לזרוע דמפאת שורה הב' דשל חבירו הרי אין איסור דאינו כרמך ואולם ז"א דרק בחולין שם דמקצת האחר הוא מין אחר לכן אין שם בשלימות עניין שה והוא רק מקצת עניין שה וזהו דקרינן לי' מקצת שה משא"כ כאן דמקצת האחר הוא ג"כ כרם לכן המקצת שלו אין חשוב מקצת כרם ואך חלק כרם הוא דקחשיב אבל לא מקצת כרם ואין לו עניין להך דחולין ודו"ק היטיב ואולם לכאורה ראוי לדמותו עדיין למשתתף עם כהן ועכו"ם דפטור ממתנות ע' היטיב תוס' חולין קל"ב א' ד"ה וצריך לרשום עש"ה וה"נ כיון דמפאת החלק האחר אין איסור ראוי דלישתרי לגמרי, וגם יש לדמותו לכאורה לפלוגתא דדבר ולא חצי דבר ועוד דוגמותיו הובאו בתוס' סנהדרין פ"ו א' ד"ה דבר ועמש"ש על הגליון, ולפלוגתא דח"ש דר"י ור"ל וודאי לא שייך וק"ל:

פרק ג' משנה ג' ורוחב מלואו, נ"ב כזה שיעור מלואו באהלות פרק י"ד משנה ב':