גליוני הש"ס זרעים מו

פאה פרק א' משנה א' אלו דברים שאין להם שיעור כו' אלו דברים שאדם אוכל כו' כבוד אב ואם כו' והבאת שלום בין אדם לחבירו ות"ת כנגד כולם, כ"ב עוד בטל ילדותי אמרתי חיבור משנה אחרונה דברכות עם משנה א' דפאה דמשנה אחרונה דברכות הוא והתקינו שיהא אדם שואל שלום חבירו בשם כו' ואומר עת לעשות לד' הפרו תורתך וברש"י פעמים שמבטלין ד"ת כדי לעשות לד' אף זה המתכוין לשלום חבירו מותר להפר תורה ולעשות דבר הנראה אסור עכ"ל וע"כ אשמעי' בתרי' במשנה א' דפאה דזהו רק בקיום תורה דיש להפירו משום שלום החבירים ומשא"כ תלמוד תורה עדיף מהבאת שלום וזה עניין חיבור ב' המשניות, כן אמרתי עוד בטל ילדותי:

שם משנה ב' אין פותחין לפאה מששים כו' הכל לפי גודל השדה ולפי רוב העניים ולפי רוב הענוה, נ"ב ע' פיה"מ להרמב"ם והרע"ב מה שפירשו בהך דלפי רוב הענוה ולולי פירושיהם נלענ"ד דתיבת ענוה דכאן פירושה עניות ע' כזה סיפרי בהעלותך פיסקא ק"א והאיש משה עניו מאוד כו' עניו בדעתו או עניו בממונו (פי' שהי' עני) ת"ל גם האיש משה גדול מאוד וכן מצינו שהספיר של לוחות של משה הי' שנא' בעת ההיא אמר ד' אלי פסל לך שני לוחות (פי' דמשה העשיר מפסולתן של לוחות וזהו פסל לך פסולתן שלך יהא כמבואר בנדרים (ל"ח א') וא"כ הרי הי' עשיר ועל כרחך דעניו מאוד היינו עניו בדעתו) כו' ע"ש ומבואר דשייך כ' ענוה על עניות בממון וזהו כוונת המשנה כאן ולפי רוב הענוה היינו כפי גודל העניות וכדמצינו בכמה דוכתי דקרינן לגודל רוב והיינו דאם הם עניים ומדוכאים ביותר צריך ליתן יותר מאחד מס' וקחשיב תרתי רוב הכמות ורוב האיכות וזהו שאמר ולפי רוב העניים שאם יש שם עניים הרבה בכמות צריך ליתן יותר מאחד מס' וגם אם אין שם עניים הרבה בכמות רק שעניותם מרובה באיכות דהם עניים ומדוכאים ביותר ג"כ יתן יותר מאחד מס' והוי לשונו ולפי רוב העניים ולפי רוב הענוה כאילו אמר ולפי רוב העניים ולפי רוב העניות, כנלענ"ד פי' המשנה נכון בס"ד ועמ"ש על הגליון חלה פרק ד' משנה י"א:

פרק ב' משנה ב' וכל ההרים אשר במעדר יעדרון, כ"ב ל' מקרא הוא בישעי' ז' כ"ה:

שם אעפ"י שאין הבקר יכול לעבור בכליו, כ"ב מל' זה שביעית פרק א' משנה ה' כדי שיהא הבקר עובר בכליו:

שם משנה ז' שדה שקצרוה עכו"ם כו' פטורה, כ"ב כג' ר"ש בשם הירושלמי דאם קצרוה עכו"ם לישראל חייבת וע' רש"י בכורות י"א ב' ד"ה דאמרחינהו ישראל מרשות עכו"ם דמשמע דמירוח עכו"ם דפוטר היינו רק אם הי' המירוח ע"י עכו"ם אבל עכו"ם שמירח שדהו ע"י פועל ישראל חשוב מירוח ישראל וע' תוס' שם ד"ה דמרחינהו דנחלקו באמת ע"ז וס"ל דחשיב מירוח עכו"ם אף שמירח ע"י פועל ישראל עש"ה, וע' עוד אריכות בזה בשו"ת הרא"ש כלל ב' אות ב':

פרק ג' משנה ו' והלכה כדבריו, כ"ב כזה שביעית פרק ט' משנה ה, יבמות מ"ט א' גיטין כ"ב ב', נדה ז' ב':

פרק ד' משנה א' אפי' תשעים ותשעה אומרים לחלק ואחד אומר לבוז לזה שומעין שאמר כהלכה, נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' קפ"ו כ' הטעם בזה משום דרמיא המצוה על בעל השדה ואין לעניים לעמוד למניין בזה כו' ע"ש ולא ידעתי מדוע לא ניחא לי' כפשוטו דשומעין למיעוט לפי שאמר כהלכה:

פרק ד' משנה ג' מפני שאפשר, נ"ב כל' זה פרה פרק ו' משנה א':

שם משנה ד' עני הי' באותה שעה כ"ב דוגמא לזה יבמות פ"ו ב' כהנים בימי טומאתן עניים נינהו:

פרק ח' משנה ו' הי' מציל נוטל מחצה ונותן מחצה, כ"ב ע' ר"ש דיכול להציל מחצה לעניים קרוביו ויל"ע בעני שיש לו מעשר עני משלו אם יכול לקחת מחצה לעצמו דאין לך קרוב יותר מעצמו וע' שו"ת מהר"ם בר ברוך החדשות סי' תתקונ"ב דשם משמע שאין יכול לקחת לעצמו כלום ועש"ה בכל התשובה:

שם משנה ח' מי שיש לו מאתים זוז לא יטול כו' נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשי"ד:

דמאי פרק א' משנה ד' הא אם הקדים מע"ש לראשון אין בכך כלום, נ"ב תיבת "הא" אין לה עניין כאן ונכתבה אגב פרק בתרא דמע"ש משנה י"א ע"ש וכזה במכות י"ב ב' במשנה כיוצא בו כו' תיבות "כיוצא בו" לא שייכי התם ונכתבו אגב משנה שביעית פרק יו"ד משנה ח' ע"ש וע' דוגמת זה תוס' הוריות ח' א' ד"ה אין חייבין כו' דכתבו ושמא אגב דוכתא אחריתי דנקט לי' גבי מלקות נקט נמי הכא ע"ש:

פרק ב' משנה ג' בפיה"מ להרמב"ם חבר נקרא תלמיד חכם וכן יקראו לתלמידי חכמים חברים ואולם נקראו בזה השם כי חברתם זה לזה חברה נאמנה כי היא חברה לשם שמים, נ"ב ע' מס' דרך ארץ זוטא פרק ד' תלמידי חכמים נאים בחבורה ואין עמי הארץ נאים בחבורה וי"ל שע"ש זה נקראים תלמידי חכמים חבירים לפי שחבורתם חברה נאה שהם נאים בחבורה ומשא"כ בעמי הארץ וזה דומה קצת לדברי הרמב"ם ז"ל, וע"ע ב"ב ע"ה א' ואין חברים אלא תלמידי חכמים שנא' היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני:

פרק ה' משנה ג' ר"ש אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה, נ"ב ע' שו"ת לחמי תודה סי' ב':

שם משנה ח' הלוקח טבל משני מקומות מעשר מזה על זה אעפ"י שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל כו', נ"ב דוגמת ל' זה במנחות מ"ג א' הלוקח טלית מצויצת מן העכו"ם מן התגר כשיר' כו' ואעפ"י שאמרו אין אדם רשאי למכור טלית מצויצת לעכו"ם כו' וע"ע דוגמא בכורות ב' א' במשנה והמוכר לו אעפ"י שאינו רשאי, וע"ע נדה ט"ז ב' אעפ"י שאמרו המשמש מטתו לחור הנר ה"ז מגונה בש"א צריכה ב' עדים על כל תשמיש ותשמיש או תשמש לאור הנר כו' וה"ז כאומר תשמש לאור הנר אעפ"י שאמרו המשמש לאור הנר ה"ז מגונה והוא ג"כ מעין דוגמת הל' דכאן:

פרק ז' משנה ג' ר' יוסי אומר לא יחשוך מפני שהוא תנאי בית דין, נ"ב דוגמת זה אית לי' לר' יוסי תנאי ב"ד בזבחים מ"ו ב' במשנה א"ר יוסי אף מי שלא הי' בלבו לשם אחד מכל אלו כשר שהוא תנאי