גליוני הש"ס זרעים מא

נ"ה א' שלשה דברים מקצרים ימיו ושנותיו של אדם כו' והמנהיג עצמו ברבנות נ"ב ע' ירושלמי במכלתין פרק ד' הלכה א' כמה נקרא שמה שנער ששרי' מתים נערים ומשמע דהך דמנהיג עצמו ברבנות דמקצר כו' הוא רק בבבל:

שם אמר לו הקב"ה למשה הגון עליך בצלאל כו' עד לפנינו לא כ"ש, נ"ב בס' הפרדס לרש"י סי' כ"ד הביא גמ' דכאן בזה"ל אמר לו הקב"ה למשה משה אם לפניך ולפני כל ישראל הגון לפני הגון אמר לו משה אם לפניך הגון ולפני כל ישראל הגון לפני הגון וישראל השיבו אם לפני הקב"ה הגון ולפניך הגון לפנינו הגון כלומר בלבד שיהא לפניכם הגון כי לפני הגון (זה פי' על דברי השי"ת) וכדעתי' השיב משה וכדעת זו השיבו ישראל כלומר ובלבד שיסכים הקב"ה ואתה כי אנחנו מסכימים שהגון ונאה הוא לפנינו כו' עכ"ל ס' הפרדס ואולי הי' לו גירסא אחרת כאן ויש להתאים דבריו ג"כ עם הנוסחא שלפנינו דו"ק ותשכח:

שם ב' אמרי כל חד וחד מינן לימא מילתא דלא שמיע לי' לחברי' כ"ב כזה עירובין ס"ד א':

שם לנקוט זקפא דידא דימיני' בידא דשמאלי' וזקפא דידא דשולי' בידא דימיני' כ"ב כל' זה פסחים ק"י א':

שם ונפל לו פסוק לתוך פיו, כ"ב דוגמת כי זה ערכין י"א ב' אילא כו' הוא דנפל להו בפומיהו:

נ"ו א' נפל פתא בבירא. כ"ב כעין זה חולין כ' ב' נפל כרסא בבירא:

שם ב' הרואה גמל בחלום מיתה נקנסה לו מן השמים והצילוהו ממנה א"ר חמא בר חנינא מאי קראה אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה (גם עלה קרוב לנוטריקון של גמל, רש"י) רנב"י אמר מהכא גם ד' העביר חטאתך לא תמות, כ"ב ק' לר' חמא דמסמיך לי' אקרא דאנכי ארד וגו' ואנכי אעלך גם עלה דאיך רמוז בזה דנקנס עליו מיתה בשלמא לרנב"י ניחא דכתי' לא תמות אבל קרא דגם עלה דכתי' ביצי"מ הא יצי"מ חשבינן לי' במגילה י"ד א' רק גאולה מעבדות לחירות לא ממיתה לחיים עש"ה ונהי דמבואר עניין הצלה בואנכי אעלך גם עלה מ"מ הרי מבואר רק הצלה מעבדות לא הצלה ממיתה ואכתי מה הרמז על שנקנסה עליו מיתה וניצל ממנה, וי"ל בזה עפ"י משנת כלל גדול בשבת ע"ש בפיה"מ להרמב"ם ובשאר מפרשים דמשום דאין עונש מיתה במלאכה לא בשביעית ולא ביוה"כ רק בשבת קרינן לי' גדול עש"ה [ומה"ט נ' דנקראו ע"ז וג"ע וש"ד גדולות כמבואר בערכין ט"ו ב' והטעם לפי שצריך להמית עצמו עליהן דהם ביהרג ואל יעבור ומיתה קרוי' גדול וכנ"ל] וע"כ ג"כ כאן הנה ראיית גמל מורה דבר גדול ע' כלאים פרק ג' משנה ב' אפונים הגמלנין ונין ירק ובפי' הרע"ב גמלנין גסים וגדולים ל' ארמי קורין לדבר גדול גמלונא עכ"ל וע"כ ראיית הגמל עצמו מורה שנקנסה עליו מיתה דקרוי' גדול ומדנרמז לו עניין המיתה בראיית גמל זה מורה ג"כ על שניצל ממנה לפי שמצינו ל' גמל גבי הצלה בקרא דואנכי אעלך גם עלה וע"כ יש כאן ב' ההוראות יחד שנקנסה עליו מיתה ושניצל ממנה ור' חונא כו' דמייתי קרא דגם עלה הוא רק לראי' על הוראת גמל על הצלה אבל אשנקנסה עליו מיתה זה מורה ראיית הגמל מצד עצמו ודו"ק, וע' גיטין ז' א' והאכילוהו דבר גדול כו' ומאי ניהו אמ"ה וי"ל ג"כ הטעם דנקרא אמ"ה דבר גדול לפי שהוא מ' מצוות בני נח דאזהרתן זו מיתתן וא"כ קודם מ"ת הי' נקרא דבר גדול וע"כ נהי דבמ"ת חס רחמנא עלייהו דישראל והקיל עונשם מ"מ עצם האיסור לא הוקל והוא עדיין איסור מיתה מיהת וע"כ עדיין נקרא דבר גדול ודו"ק היטיב, וע"ע סנהדרין י"ח ב' הדבר הגדול כתי' דבר גדול ממש ע"ש ברש"י דרק דין מיתה מיקרי דבר גדול עש"ה, והך דכלאים דדבר גדול נקרא גמלונא נזכרתי עוד גמ' ע"ז כ"ח ב' ליתי תרבא דחיפושתא גמלניתא וברש"י גמלניתא גסה עכ"ל, וע"ע ירושלמי שבועות פרק ג' הלכה ח' על המשנה שם דחשיב בשבועת שוא אם לא ראיתי גמל פורח באויר ע"ש בירושלמי דאמר דלית אורחא דתנייא מיתפיס אלא מילה רובא (דבר גדול) דתנינן גמל פורח באויר ניתני עכבר פורח באויר פי' דהפריחה באויר הוי דבר שא"א בעכבר כמו בגמל והוי ג"כ שבועת שוא אלא דנקט גמל משום דדרך התנא למינקט דבר גדול עש"ה ועכ"פ חזינן דגמל מורה על גדלות וכשרוצין למינקט דבר גדול נקטינן גמל:

נ"ז א' הבא על אמו בחלום יצפה לבינה שנא' כי אם לבינה תקרא, כ"ב דריש אם כמו אם בצירי וכזה בתמורה י"ח א' ע"ש ברש"י ד"ה ואם זבח שלמים ע"ש דדריש ואם כמו ןאם בצירי:

שם הבא על אשת חיש בחלום מובטח לו שהוא בן העוה"ב וה"מ דלא ידע לה ולא הרהר בה מאורתא, נ"ב בפשיטות הטעם דכיון דהרהר בה מאורתא אפשר דההרהור גרם את החלום ואולם בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' כ"ד הביא משו"ת גור ארי' יהודה הטעם דאחרי דהרהר בא"א איך יאמר שהוא בן עוה"ב ע"ש ואינו נ' דא"כ מאי ארי' מאורתא אפי' בזמן אחר נמי ואי דעבד תשובה א"כ מאורתא נמי הא אפשר שישוב קודם השינה:

שם א"ר זירא אנא לא סלקי מבבל לא"י כו', כ"ב ע' ב"מ פ"ה א' ר' זירא כי סליק כו':

שם הרואה נחש בחלום פרנסתו מזומנת לו נשכו נכפלה לו (פרנסתו), נ"ב מעין זה דנחש הוא סימן עשירות בתוספתא שבת פרק ז' נפל נחש ע"ג מטה ואמר עני הוא וסופו להעשיר כו' ואף דחשיב לי' שם בדרכי האמורי היינו דמה שתולין בזה הוא מדרכי האמורי אבל גוף הדבר עכ"פ משמע כנ"ל דנחש הוא סימן עשירות ואולם מה שאמר כאן נשכו נכפלה לו פרנסתו הוא חידוש לכאורה דבסנהדרין צ"ח ב' אמר נכנס לביתו ומצא בניו ובנותיו מוטלין ברעב דומה כמי שנשכו נחש הרי דנשיכת נחש הוא דמיון ומשל הרעבון ואילו כאן בחלום אמרי' להיפוך לגמרי דמורה כפילות הפרנסה, ואולי כפילות הפרנסה יש בו מהות ועניין העדר פרנסה כי המותרות אין ראוי ועל דרך שאמרו כל יתר כנטול דמי וע"כ בחולם שראה נחש ונשכו הרי הראי' מצד עצמה מורה הפרנסה ואילו הנשיכה מורה הרעבון והעדר הפרנסה וכש"ס סנהדרין הנ"ל והרי אלו הוראות הפכיות לכאורה וע"כ אמרי'] דההוראה הוא שנכפלה פרנסתו וע"כ נתקיימו בזה ב' ההוראות הוראת הפרנסה שהרי סוף סוף יש לו פרנסה בפועל והוראת ההעדר מפאת הכפילות דיש בו מהות העדר מפאת היותו מותרות וכל יתר כנטול ודו"ק היטיב:

שם ב' ג' תלמידי חכמים הן רואה בן עזאי בחלום כו' בן זומא כו', כ"ב ע' קידושין מ"ט ב' נקט מני לדוגמא לתלמיד שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא ע"ש דאמר ע"מ שאני תלמיד אין אומרים כשמעון בן עזאי ושמעון בן זומא אלא כל ששואלין אותו בכל מקום דבר אחד בלימודו ואומרו וכן בהוריות ב' א' במשנה הורו ב"ד וידע אחד מהן שטעו או תלמיד והוא ראוי להוראה ובגמ' שם ב' אהך דאו תלמיד