גליוני הש"ס זרעים לט

גופה אין בה ממש לכן גם הריח אסור ככל הנאה ממשית וכתנחומא הנ"ל לכוונתנו הנ"ל, וע"ע תנחומא וישב ד"ה ילמדנו רבנו עש"ה:

שם ב' איבעי' להו אוממות או עוממות נ"ב דוגמתו שבת ע"ז א' איבעי' גמיאה תנן או גמיעה, גראינין או גרעיני, ונאמצין או מעמצין, עירובין כ"ג א' פלוגתא אי ונעברין תנן או מאבריף שם ב' אכוזו או עכוזו, עבודה זרה ב' א' פלוגתא אי אידיהן תנן או עידיהן, וע"ע סוכה כ"ט א' איבעי' שיעור תנן או שיאור, וע"ע חילוף א' בע' לעיל כ"ב א' אל תיקרי אל ד' אלא על ד' שכן דבי ראב"י קורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין, וע' זבחים ק"ז א' א"ר כהנא א"ק ואליהם תאמר על הסמוכין תאמר מתקיף לה רבא מי כתי' ועליהם ואליהם כתי' והיינו ג"כ דר' כהנא מפרש ואליהם כמו ועליהם וכהך דברכות דדרשינן אל ד' כמו על ד'] וקמפרש לי' מכ' על בסמוך וזהו על הסמוכין תאמר ורבא לא ניחא לי' בהחלפת א' בע' ולכן פריך מי כתי' ועליהם ואליהם כתי' וע"ש ברש"י דפי' באופן אחר ולולי פירושו ז"ל נלענ"ד כמ"ש, וע' עוד פסחים ל"ו א' ת"ל לחם עוני מה שנאכל באנינות וברש"י דרוש בי' לחם אוני, וע"ע יבמות כ"ב ב' ובין אין לו עיין עליו וע' תוס' ע"ז ל"ד א' ד"ה שאין דכתבו וי"מ אמרא כמו עמרא, וע' ביצה ל"ב א' באלפסין עירניות ע"ש פירש"י מל' עיר ובעדיות פרק ב' משנה ה' אי' לפסין אירוניות בא' ע"ש, וע"ע ש"ס חולין ס' ב' ולמה נקרא שמן עוים כו' שאיוו לאלקות הרבה, וע' ר"ש כלים פרק ג' משנה ה' דכ' ראוע כמו רעוע ושם פט"ו מ"ב בר"ש ארובות פי' בערוך ערובות ושם פי"ז מ"ב בפי' הרא"ש דכ' בית הראי כמו בית הרעי, וע' ש"ע או"ח סי' תקפ"ג סעיף א' קרא יקרע גזר דיננו והוא ג"כ חילוף א' בע' וע' ירושלמי סנהדרין פ"ו ה"ז והעובד העיר יעבידוהו כו' יאבידוהו כו' וע' ירושלמי כאן פלוגתא ג"כ במתני' אי יאותו תנן או יעותו:

שם כדרך שמחזירים על המצוות נ"ב דוגמת ל' זה שבת קנ"ו א' חזרן במצוות:

שם כמה שיעור עיכול, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות סי' קמ"ה:

שם אחד המברך ואחד העונה אמן במשמע אלא שממהרין למברך יותר מן העונה אמן נ"ב דוגמת ל' זה ב"ק צ"ג א' אחד הצועק ואחד הנצעק במשמע אלא שממהרין לצועק יותר מן הנצעק:

נ"ד א' על הזיקין ועל הזועות ועל הרעמים ועל הרוחות ועל הברקים אומר ברוך שכחו וגבורתו כו', נ"ב ק"ק דלעיל מ' ב' במשנה על החומץ ועל הנובלות כו' אומר שהנ"ב ר' יהודה אומר כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו וא"כ אמאי לא פליג נמי ר' יהודה כאן שלא לברך על הזיקין והזועות והרעמים והרוחות ע' חולין פ"ו א' משעלו בני הגולה פסקו הזיקין והזועות והרוחות והרעמים ולא החמיץ יינם כו' וברש"י שם דזיקין וזועות ורוחות ורעמים כולן לקללה ובן בגוף דברי הגמ' חשיב להו יחד בהדי שלא החמיץ יינם וא"כ כי היכי דפליג ר' יהודה שלא לברך אחומץ ה"נ הו"ל לאיפלוגי שלא לברך על הזיקין כו' ואולי פליג באמת גם אזיקין כו' ומה שלא שנה התנא כאן פלוגתתו ע"ז משום דמכללא דהך דלעיל מ' ב' ממילא נפיק, והנה זיקין דתנן במתני' מפרשי' בגמ' לקמן כוכבא דשביט וע' ב"מ ק"ז ב' ומן הזיקין מע"ש דשם פירושו רוחות וכאן לא הי' אפשר לפרש כן דהא תני רוחות בהדיא:

שם הרואה את הים הגדול כו', נ"ב ע' דברי חמודות ושאר מפרשים ובש"ע ואחרונים וע' שו"ת חיים שאל סי' ל"ט אות ט' ועוד שם ח"ב סי' ל"ח אות ק':

שם ועל בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות סי' קצ"ט:

שם על בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת, נ"ב ע' ירושלמי במכלתין פרק ו' הלכה ג' החמיץ יינו כו' ראה גוביי כו' ראה נובלות שנשרו אומר ברוך דיין האמת:

שם והצועק לשעבר הרי זו תפלת שוא כו' כ"ב ע' שו"ת נחלת שבעה סי' ל"ט ועוד שם סי' ע"ט וסי' פ':

שם אניסא דיחיד איהו חייב לברוכי, כ"ב גי' הרי"ף איהו וברי' ובר ברי' צריכי לברוכי וע' שו"ת מהר"ם פאדווה סי' פ"ז וע' שו"ת הריב"ש סי' של"ז דיש גירסא דכל יוצאי יריכו עד עולם חייבין לברך ע"ש:

שם ת"ר הרואה מעברות הים ומעברות הירדן כו' כ"ב קצת חידוש דלא חשיב ג"כ הרואה אור כשדים ע' ב"ב צ"א א' א"ר חסדא עיברא זעירא דכותי זהו אור כשדים וברשב"ם עיברא זעירא כך שמו וזהו אור כשדים שהושלך שם אברהם אבינו והרואה צריך לברך ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה כדתנן בהרואה עכ"ל:

שם ואבן שביקש לזרוק עוג מלך הבשן על ישראל כ"ב גי' הרי"ף ואבן שזרק עוג מלך הבשן למשה וכ"ה גי' השאלתות פ' וישלח:

שם ברש"י ד"ה כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים עד העולם כ' במס' תענית אמרי' אין עונין אמן במקדש המברך אומר בסוף כל ברכה בא"י אלקי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך חונן הדעת וכן בכולם והעונים אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כו' כ"ב וכ"ה בש"ס לקמן ס"ג א' וכל כך למה שאין עונין אמן במקדש והטעם בזה י"ל לענ"ד עפמ"ש בשיטה מקובצת כאן בעמוד ב' ד"ה אמר להו פטרתן יתי מלאודויי וז"ל עוד אפשר דדווקא עונה אמן קאמרי' דכל כה"ג חשוב כברכה כיון שעונה אמן תכ"ד כו' עכ"ל ולפי"ז י"ל עפ"י ש"ס נדרים פ"ז א' דבע"ז תכ"ד לאו כדיבור דמי ע"ש ונודע דכל מילי דע"ז כעין פנים דיינינן להו והיינו דע"ז הוא הלעומת של מילי דמקדש ופנים וע"כ בעי' בהו כעין פנים וע"כ ממה דבע"ז תכ"ד לאו כד"ד יש להבין מזה דגם בפנים ומילי דמקדש ג"כ תכ"ד לאו כד"ד וע"כ גם בע"ז דלעומת הוא ג"כ כן וע"כ י"ל דבאמת גם העונה על הברכה ראוי לו לברך ברכה שלימה ומה שקבעו עניית אמן היינו משום דהעני' הוא תכ"ד של הברכה והיא מצטרפת לה מטעמא דתכ"ד כד"ד והויא לה דיבור אחד עם הברכה ולכן היא עצמה מכלל הברכה וחשוב שגם העונה אומר הברכה עצמה וכשיטה מקובצת הנ"ל ומשא"כ במקדש דתכ"ד לאו כד"ד לכן שפיר צריך העונה לברך ברכה בפ"ע כיון שאין לדיבורו צירוף לברכת המברך ולכן אין עונין אמן במקדש רק מברך העונה ג"כ ברכה בפ"ע בשכמל"ו ודו"ק, ועד"ז י"ל עוד דבאמת הי' ראוי בכל מקום לענות בשכמל"ו ואך כיון דדיבור זה יש בו יותר מכד"ד דהוא כדי שאלת תלמיד לרב ד' תיבות ולא יצטרף עם ברכת המברך וחכמים רצו שתצטרף עניית העונה עם גוף הברכה ולכן הי' עדיף להו עניית אמן דהוא רק תיבה אחת ויכול לאומרה תכ"ד של הברכה ותוכל להצטרף עם גוף הברכה וע"כ תיקנו לומר אמן ומשא"כ במקדש דשם בלא"ה תכ"ד לאו כד"ד לכן שפיר הניחו הדבר כפי הסברא הראשונה לענות בשכמל"ו ודו"ק, וב' לעיל מ"ז א' שאין