גליוני הש"ס זרעים לח

ובום שנא' הכון כו' עכ"ל וכוונת נוסחתו דלרנב"י אם הוא כוס שני על השלחן אף שאינו כוס שני לגבי המברך וכגון דכוס הקדום שתאו איש אחר מהמסובין לא המברך מ"מ אסור ולאיכא דאמרי אסור רק אם הוא כוס שני לגבי המברך וככ' הבריתא השותה כפלים כו' ודו"ק:

שם וכשהוא מיסב ואוכל יושב ומברך והלכתא בכלהו יושב ומברך, נ"ב ל' הבה"ג שם פרק ז' מה' ברכות בשהוא יושב ע"ג מטה יושב ע"ג קרקע ומברך והלכתא בכלהו יושב במקומו ומברך עכ"ל, ועמ"ש בגליון גיטין כ' א':

שם נר ובשמים, נ"ב ברוקח סי' שנ"ו משמע דב' אלו בשביל התייחסותם לנשמה הוא דבאין נר כדכתי' נר ד' נשמת אדם ובשמים כדאמרי' (לעיל מ"ג ב') כל הנשמה תהלל וגו' איזהו דבר שהנשמה נהנה ממנו ולא הגוף הוי אומר זה הריח, וע"ע ברוקח שם בשם הירושלמי אין מברכין על הנר ועל הבשמים של מצוה ונר היינו נר חנוכה ובשמים אסא דהושענא במוצ"ש בסכות אין מברכין עליו דאמר רבא הדס של מצוה אסור להריח בו עכ"ל ע"ש והנה כר חנוכה הטעם פשוט דהא בעי' משתמש לאורה ונ"ח אסור להשתמש לאורה ואפי' כמ"ד דמותר להשתמש לאורה מ"מ הא עיקרו עשוי למצוה ולא להאיר ולעניין ברכה דמוצ"ש בעי' עשוי להאיר וגם יש עוד טעם בנ"ח משום דה"ל מצות חבילות ובזה יל"ע דאולי כיון דאין מחזירין על האור כדרך שמחזירין על המצוות ואינו חובה לא שייך בי' מצוות חבילות ורשאי לצאת גם עם קיום מצוה אחרת ודברי הירושלמי שלהי תרומות לעניין שמן שריפה בחנוכה כבר האריכו בהם ואולם מ"ש מהדס צ"ע דאי במוצאי שבת שבתוך החג קאמר א"כ תיקשי מכאן אמ"ד דאין מברכין על הבשמים ממוצאי שבת ליו"ט וחוה"מ ואי בשמיני של חג שחל להיות בשבת הרי כבר נסתלק המוקצה דהדס ומותר להריח בו ולמה פסול לברכה וצ"ע [ותשיעי של חג בגליות א"א שיחול בשבת לפי הקביעות וגם בו כבר נסתלק המוקצה]:

שם רש"י ד"ה שיאותו כ' שיהו נהנים ממנו:

כ"ב כזה שבת מ"ב ב' רש"י ד"ה ואין ניאותין וביומא י"א א' רש"י ד"ה מאי ניאותות וע"ע זבחים ק"ג ב' במשנה שיאותו הכהנים בעורו דפירושו ג"כ שיהנו בעורו ובמנחות כ"א ב' על המלח ועל העצים שיהו הכהנים נאותין בהן וברש"י נהנין מהן [וכן לעיל מ"ג ב' רש"י ד"ה להתנאות כ' ליהנות]:

נ"ב א' תוד"ה ור' יהושיע היא דאמר אין משגיחין בבת קול כתבו וא"ת א"כ קשה הלכתא אהלכתא כו' נ"ב ע' ס' יושר לבב לר' עמנואל חי ריקי ז"ל בית שני חדר שני פרק ה':

שם בא"ד כתבו אעפ"י שמייתי ר' יהושיע הכא אע"ג דלא דמי כו', נ"ב ע' שו"ת ראבי' סי' קנ"א כי משום קושי' זו דאין הכוונה כאן על מאמר ר' יהושיע בב"מ במחלקותו עם ר' אליעזר בתנור של עכנאי דאמר אין משגיחין כו' רק הכוונה על מאמר ר' יהושיע דחגיגה כ"ב ב' דתני' מיד הלך רי יהושיע ונשתטח על קברי ב"ש אמר נעניתי לכם עצמות ב"ש ומה סתומות שלכם כך מפורשות עאכ"ו אלמא דס"ל לגמרי כב"ש בכל דבריהם ולא משגח בב"ק שאמר הלכה כב"ה עש"ה ולישנא דאין משגיחין כו' דאמר כאן צ"ל לפי"ז דהוא משום דמצינו האי לישנא לר' יהושיע בב"מ בהך דתנור כו' ואמרי' דכסברתו זאת ס"ל גם בהך דב"ש וב"ה ולא משגח בב"ק דב"ה ועיקר הראי' ע"ז הוא מהך דחגיגה ודו"ק:

שם ב' מוטב שיטמאו ידים דלית להו עיקר מדאוריתא כו'' נ"ב כזה חילוק בין יש לו עיקר בדאוריתא לאין לו בעירובין ל"ו א', גיטין ס"ה א' וע"ע תוס' עירובין ל"ב א' ד"ה תאינים, ביצה ד' ב' ד"ה ותנן, כתובות כ"ו ב' ד"ה קסבר וע' חידושי הר"ן ר"ה ל"ג א':

שם בברא כ"עלא פליגי כו' כ"ב ע' שו"ת מעיל צדקה סי' מ"ב וע' שאילת יעב"ץ סי' צ"ד וסי' צ"ה:

נ"ג א' מלאכת עביר', נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל כ"ב סי' ה' כנראה שהי' גירסתו כאן מלאכת עבודה:

שם עכו"ם שהדליק מישראל וישראל שהדליק מעכו"ם מברכין עליו עכו"ם מעכו"ם אין מברכין עליו, כ"ב ע' ס' הפרדס לרש"י סי' ק"פ וז"ל אסור להבדיל ביוה"כ בורא מאורי האש אלא באור ששבת ואם הביא אור שלא שבת הדלקה ראשונה אסור שני' מותר עכ"ל וצ"ע דלא חילק בין ישראל שהדליק מעכו"ם לעכו"ם מעכו"ם וגם צ"ע דאפי' ההדלקה שני' בישראל מעכו"ם במוצאי יוה"כ נמי הא אין ראוי לברך עליו דהרי הוא כאור היוצא מעצים ואבנים דאין מברכין עליו במוצאי יוה"כ ורק על אור שהודלק מעיוה"כ הוא דמברכין כמבואר פ' מקום שנהגו וצ"ע:

שם מפני בטול בית המדרש, נ"ב כל' זה שבת קט"ו א' שם קכ"ו ב' ביצה כ"ט א', מנחות ע"א א':

שם ה"ל מיעוטא לכשפים ומיעוטא נמי לגמר את הכלים אישתכח רובא דלאו לריחא עביד, נ"ב ע' חידושי הר"ן ב"מ כ"ג א' ד"ה והאיכא גוים דכ' אבל הכא מש"ה חייש להו משום דאיכא מיעוטא דישראל הדורסים כו' וסמיך לי' מיעוטא דגוים כו' והו"ל פלגא ופלגא כו' עכ"ל והוא דלא כהך דכאן דאמר דב' מיעוטי מיצטרפי לרובא, וע"ע תוס' ב"ב צ"ג א' ד"ה איכא למימר דכתבו ג"כ דב' מיעוטי הוי מחצה על מחצה עש"ה, וע"ע ר"ן חולין פ' אלו טריפות [דף רע"ט ע"א מדפי הרי"ף] וז"ל ת"ר לוקחין בצים (מן העכו"ם) בכל מקום ואין חוששין לא משום נבילות כו' ואע"ג דביצת נבילה אסורה כו' אפ"ה (אין חוששין) דנבלות וטריפות מיעוטא נינהו ובגמ' פרכינן ודילמא דעוף טמא נינהו כו' וא"ת ומאי קושי' דעופות טמאין נמי מיעוטא נינהו וכדתני' לעיל שעופות טהורין מרובין מן הטמאין תירצו בזה דאע"ג דמיעוטא נינהו כי מסמכינן להו בהדי נבילות וטריפות הוו להו רובא א"נ מחצה על מחצה עכ"ל והנה דפה הר"ן מסופק בזה אי ב' מיעוטי חשיבי רובא או רק מחצה על מחצה, וע"ע בס' שנות אלי' מעשרות פרק ג' משנה ד' דלפי מאי דגריס שם בירושלמי הדא דתימא במקום שהכל דורסים בשדה אבל במקום שרוב דורסים בשדות אותן שדורסין בבית ואותן המיעוט שעתידין לדרוס מצטרפין ע"ש ומשמע דב' מיעוטי מיצטרפי לרובא דאי פלגא ופלגא לא הי' ראוי הצטרפותם להתיר דהא הו"ל ספיקא דאוריתא עש"ה ותבן:

שם הי' מהלך בשוק של כו"ם נתרצה להריח ה"ז חוטא, כ"ב ע' תנחומא ויצא דאחרי שהקדים דאסור לברך על ריח של ע"ז אמר וז"ל אמר הקב"ה לישראל אל תטעו אחר ע"ז שאין בה ממש כו' עכ"ל וי"ל כוונת הסמיכות דנהי דריח אין בו ממש והי' ראוי שלא להיות איסור מ"מ אחרי שכל עצמה של ע"ז אין בה ממש ואסרתה תורה ואפי' ליהנות ממנה לכן גם הריח אסור וע' פסחים כ"ו א' מסיק דריח יש בו ממש וע' צל"ח לעיל מ"ג ב' מש"ש אהך דמניין שמברכין על הריח ודבריו צ"ע ג"כ מגמ' פסחים הנ"ל ואולם מתנחומא הנ"ל לפי כוונתנו הנ"ל מתבאר דריח אין בו ממש] וע' תוס' ע"ז י"ב ב' ד"ה אלא בורד והדס דכתבו לחלק בין ריח דע"ז לריח שאר איה"נ עש"ה ולפי דברינו הנ"ל יש לחלק כן מטעם אחר משום דע"ז