גליוני הש"ס זרעים לז

תאכלו מצות וזולת זה אין חיוב וימים טובים דאמרי' כאן דלא סגי דלא אכיל הכוונה באמת לא על כל הימים טובים רק אכילה ראשונה דפסח ודסכות ולא יותר וצ"ע:

נ' א' אלא לאו ש"מ נברך עדיף. נ"ב ע' תוס' דאין הכוונה דעדיף מברכו רק דעדיף וחשוב ג"כ כמו ברכו וע' דוגמא לזה בסנהדרין נ' א' סקילה חמורה מחנק שכן ניתן למגדף כו' אדרבה חנק חמור שכן ניתן למכה אביו ואמו ומאי חומרא שכן הוקש כבודן לכבוד המקום ובתוס' ותימא סקילה נמי ניתנה למקלל אביו ואמו כו' ועוד וכי מפני שהוקש יהא חמור מכבוד המקום עצמו כו' וי"ל דלא קאמר שיהא חמור מסקילה אלא כלומר חמור כסקילה שכן הוקש עכ"ל הרי דאמר אדרבה חנק חמור ואין הכוונה דחמור ממנו רק הכוונה דג"כ חמור כמוהו וכך כאן הך דנברך עדיף אין הכוונה דעדיף ממנו רק דג"כ עדיף כמוהו ודו"ק היטיב כי הוא דומה בדומה ממש:

שם ב' אבל אזמון עלייהו בדוכתיהו פרח זימון מינייהו כו', נ"ב ע' מה שדן מכאן בשו"ת צמח צדק סי' ט"ז, וע' שו"ת ראבי' סי' קנ"א (דמ"ח ע"ב דפוס קראקא) מש"ש לפרש הך דכאן דמייתי ראי' ממטה כו' דאינו מובן כלל וכמו שעמדו התוס' ע"ז עש"ה מש"ש בזה:

שם א"ר יוסי בר' חנינא מודים חכמים לר' אליעזר, נ"ב כל' זה ב"ב ק' א':

שם פתק לקמי' כו' דסתנא, נ"ב ע' רש"י ד"ה דסתנא וע' שבת קנ"ו ב' שקלתי ריסתנאי ע"ש ברש"י ובגליון בשם הערוך וע' גיטין ס"ז ב' ואותיבו קמי' ריסתנא דחנקא ע"ש ברש"י ובגליון בשם הערוך, וע"ע לעיל מ"ב א' שדרו להו ריסתנא כו':

שם תוד"ה מודים כתבו ומאי חי שלם כדאיתא במכות ריסק ט' נמלים ואחד חי כו' נ"ב יש עוד דמיון לזה בב"ק ס"ד ב' גניבה וחיים לכדרב דאמר אחיי' לקרן כעין שגנב ע"ש ברש"י דכ' החייהו לקרן של גניבה שיהא שלם ע"ש הרי דפירשו תיבת חיים דקרא על שלימות, וע"ע ירושלמי פסחים פרק ט' הלכה ה' מכל החי מכל בשר שיהו שלימין באבריהן ותיבת החי קדריש והוא עצמו דרש גמ' דידן ע"ז ה' ב' מכל החי כו' שחיין ראשי איברים שלה:

נ"א א' מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום אחר כדי שיהא ריחו נודף. נ"ב כל' זה שבת ל"א ב':

שם הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ נ"ב נזכר זבחים צ"ז א' ע"ש ברש"י ד"ה ורבי:

שם נותנין לו נחלה בלי מצרים נ"ב כזה שבת קי"ח א':

שם ראשונים שאלו שמאל מהו שתסייע לימין א"ר אשי הואיל וראשונים איבעיא להוא ולא איפשט להו אנן ניעביד לחומרא, נ"ב צ"ע דהא ברכה על הכוס כולי' רק דרבנן וכ"ש אחיזתו בימין וא"ב מדוע חמור משאר ספק איבעי' דלא איפשיטא בדרבנן דקי"ל דהוא להקל ככל ספיקא דרבנן ואולי הכוונה עפ"י מס' סופרים פרק י"ג הלכה יו"ד ולבסוף מברך בא"י אמ"ה צור כל העולמים כו' זה אחד ממחלוקת בני מזרח ובני מערב שבני מזרח עונין אותו בישיבה ובני מערב בעמידה ובכל מקום שנחלקו שני תנאים או שני אמוראים ולא בדיק לן הילכתא כחד מינייהו אזלי' בתר המחמיר כ"ש בשבח ותהלה של חי העולמים כו' שנא' כל פעל ד' למענהו עכ"ל וגם שם תמוה דבספק פלוגתא בדרבנן אדרבה הא קיי"ל דאזלי' בתר המיקל וצ"ל הכוונה אספק פלוגתא בדאוריתא ועפ"י דעת הרמב"ם דספיקא מדינא שריא ורבנן הוא דאמרו להחמיר בספק וע"ז דנו במס' סופרים ק"ו דכ"ש דיש לחכמים לחייב להחמיר בדבר שיש בו שבח כו' משום כל פעל וגו' ואיך שיהי' עכ"פ מתבאר מדברי המס' סופרים הנ"ל דבמידי דשבחו ית' יש סברא מיוחדת להחמיר בספיקו משום כל פעל ד' למענהו וע"כ ה"נ בבהמ"ז דהוא ברכה ושבח להשי"ת וכל הדורו בכוס ופרטיו הכל בכלל השבח וכמובן וע"כ אע"ג דשאר סד"ר לקולא מ"מ כאן שפיר מחמרי' משום כל פעל ד' למענהו ואע"ג דספק ברכות להקל היינו משום חשש ברכה לבטלה דעובר בלא תשא אבל בהך דסיוע שמאל כו' וכדומה דלית בי' חשש איסור שפיר יש להחמיר משום כל פעל וגו', וזה י"ל ג"כ טעם הגמ' פסחים ק"ח א' דאידי ואידי בעו הסיבה מספק דהסיבה דרך חירות בפסח ג"כ עניינו שבח להשי"ת על הנס שעשה עמנו והוציאנו לחירות וע"כ ג"כ מחמרינן בספיקו וכן הך דמגילה הי ב' דחזקי' קרי בטבריא בארביסר ובחמיסר י"ל ג"כ הטעם כנ"ל ושם הוא עוד נכון ביותר דקריאת מגילא הוא הלל ממש כמבואר שם י"ד א' דקריאתה זו היא הלילא וע"כ כיון דהוא הילול ושבחו של השי"ת אזלי' בספיקו להחמיר כל' המס' סופרים הנ"ל כ"ש בשבח ותהלה כו' וע"ע תוס' סוכה ל"ז ב' ד"ה כדי דאזלינן לחומרא בספק ניענוע הלולב באיבעי' דלא איפשיטא ע"ש ואף דהחיוב רק מדרבנן דמה"ת ונדאגבהי' נפק בי' וכ' הטעם ג"כ כנ"ל דכל ענייני לולב הם הילול כדאמר בירושלמי ריש לולב הגזול דיבש פסול על שם לא המתים יהללו י"ק וע"כ ג"כ הספק להחמיר, וראיתי בחידושי אנשי שם כאן על הרי"ף דכ' אהך דהואיל וראשונים שאלו כו' אנן ניעביד לחומרא וז"ל אעפ"י דהני ספקי (צ"ל דהוי ספיקא) דרבנן מיהו להידור מצוה קאמר דעביד לחומרא א"נ משום דעיקר הידור מצוה דאוריתא היא דכתי' זה קלי ואנוהו ודרשי' התנאה לפניו במצות, ממ"ר אב"ד ז"ל עכ"ל ושינויא קמא דלהידור מצוה קאמר דניעביד לחומרא הוא ג"כ מעין סברא דמס' סופרים הנ"ל דהידור מצוה הוא כבודו ית' ואית בי' משום כל פעל ד' למענהו ע' יומא ל"ח א' וע"כ יש להחמיר בספיקו, וגם י"ל הכוונה דכל עניין כוס של ברכה ופרטיו הכל רק משום הידור דהכוס הוא הדורו של ברכה וע"כ זה עצמו מכלל ההידור שנחמיר בספק ודו"ק היטיב:

וע"ע פני יהושיע לעיל י"ב א' דכ' דהא דסד"ר לקולא היינו רק במידי דפסידא או טירחא אבל בלא"ה לא כגון לחזור ולברך מספק דאין בברכה טירחא ולא פסידא גם סד"ר לחומרא ע"ש ואולי זהו ג"כ הטעם כאן בהך דאנן ניעביד לחומרא דאין טורח בהחזקת הכוס בימין לבד בלי סיוע השמאל וכן בהך דהסיבה וניענוע י"ל ג"כ דלא חשיבי טירחא:

שם ב' ומשגרו במתנה לאנשי ביתו כי היכי דתתברך דביתהו כ"ב בשאלתות פ' אחרי [והעתקתי כל לשונו בגליון כתובות כ"ב א'] הל' כי היכי דליהוי שלמא וע"ש דמוכח קצת דאין לה לאשה לתת לאחר לשתות מכוס של ברכה הנשלח לה רק יש לה לשתותו כולו:

שם כל האי נבגא דברכתא היא, כ"ב ע' רש"י שכ' כל יין שבחבית ככוס של ברכה הוא כו' וע' רוקח סי' שכ"ט כ' כל היין שבשלחן ככוס של זימון הוא עכ"ל:

שם וא"ר אסי חין מברכין על כוס של פורענות מאי כוס של פורענות ארנב"י כוס שני תנ"ה השותה כפלים לא יברך משום שנא' הכון לקראת אלקי"ך ישראל והאי לא מתקן, כ"ב כ' הבה"ג פרק ז' מה' ברכות מאי כוס של פורעניות ארנב"י כוס שני ואיכא דאמרי בהאי כיון דמיתקין גברא דלא שתי כי' אלא חד שפיר דמי ואלא היכא דמי כוס פורעניות כדתניא השותה ספרים פא יברך