גליוני הש"ס זרעים לד

וע"ע סוכה כ"ו א' כדטעים בר בי רב כו' ע"ש, ול' דכאן שחייב אדם לומר בלשון רבו ע' גליון הרי"פ מה שציין בזה וע"ע כלים פרק ח' משנה ט' פורנה אם יש כה ליזבז טמאה ר' יהודה אומר אם יש לה אסטגיות ר' גמליאל אומר אם יש לה שפיות ובר"ש ליזבז אסטגיות שפיות הכל אחד ולא פליגי אלא שחייב אדם לומר בלשון רבו עכ"ל ומ"ש הר"ש דאסטגיות ושפיות הכל אחד כן הוא בירושלמי ע"ז סוף פ' אין מעמידין הן איסטגיות הן ספיות ע"ש. שם עד שיכלה אמן, נ"ב דוגמתו סוטה ל"ט ב' שם אין עונין לא אמן חטופה כו' ולא אמן יתומה, נ"ב ע' תוס' מה שפירשו בהך דאמן יתומה וע' רי"ף שהביא ירושלמי איזו היא אמן יתומה ר' הונא אמר ההוא דמחייב לברכה והוא עני ולא ידע מה עני עכ"ל ודברי הירושלמי ג"כ צריכין ביאור וגם מהו הל' יתומה וע' בראשונים בזה ולענד"נ כוונת הירושלמי דמי שמחויב בברכה ויוצא רק ע"י שמעו הברכה מאחר והוא עונה אמן יש חילוק בזה לבין מי שמברך ברכה בעצמו דהמברך ברכה בעצמו אף שאינו יודע ומבין פירוש המלות שאומר ג"כ יוצא ומשא"כ זה שאינו מברך ויוצא רק ע"י עניית אמן מפאת דאמן בו קבלת דברים והאמנת דברים כמבואר בש"ס שבועות (ל"ו א') וע"כ בענותו אמן הרי זה כאילו אומר אמת הדברים שאמרת שהשי"ת הוא ברוך כו' ושהוא המוציא לחם מן הארץ וכדומה בכל הברכות והרי זה כאומר הברכה בעצמו וע"כ רק אם יודע ומבין פירוש הדברים שאומר המברך שייך שמקבל הדברים ההם ומאמין בם ושפיר יוצא באמירת אמן ומשא"כ אם אין יודע ומבין כלל פירוש וכוונת הדברים איך שייך שמקבלם ומאמינם הרי אין יודע כלל מהו אומר וא"כ איך שייך שמקבל דברים שאינו יודע כלל מה עניים וע"כ המחויב בברכה ובא לצאת ע"י עניית אמן על ברכת אחר צריך שידע דווקא על מה עונה היינו שידע ויבין כוונת הברכה שמברך האחר ויקבלה ויתן בה אמון בענייתו אמן ואי לאו הכי אינו יוצא ורק אם אינו מחויב בברכה יכול לענות אמן על ברכת אחר אף אם אינו יודע פירוש המלות וכוונת הברכה דסוף סוף הא יודע עכ"פ שהמברך מברך ברכה לשמים ויכול לומר אמן היינו אמת הוא שהשי"ת הוא ברוך על הדבר שאמרת אף שאיני יודע פרטיותה ומשא"כ אם מחויב בברכה פרטית המוציא לחם וכדומה ובא לצאת רק ע"י האמנת דברים אלה שאומר אחר כן והוא עונה אחריהם אמן ע"כ האמנת דברים וקבלותם לא שייך רק אם יודע עניין הדברים ומשא"כ אם אינו יודע כלל עניין הדברים איך שייך שמאמינם ומקבלם הרי אינו יודע עניינם כלל ודו"ק היטיב וע"כ נקרא אמן כזה שאין יודע עניין הדברים אמן יתומה היינו דהוא כהך דש"ס ע"ז י"ג ב' יתמא עבד רבך הכי וברש"י יתמא בלא דעת עכ"ל וע"כ גם כאן מי שעונה אמן בלי דעת עניין הדברים שהוא בא להאמינם וכל' הירושלמי והוא עני ולא ידע מה עני לכן נקרא ג"כ אמן יתומה והוא ממש כהך דע"ז יתמא בלא דעת ודו"ק:

שם והלכתא גדול מברך כו' נ"ב דבר זה הוא משום כבוד הגדול וגם כבוד הברכה דהברכה עצמה עדיפא בגדול וכשגדול נותן רשות לקטן לברך הוא ג"כ כבודה של ברכה שמתכבדת ע"י גדולים (שהוא הנותן רשות לאומרה), שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' למ"ד וכ' זה לעומת דברי החכם צבי בתשובה סי' מ"ה דכ' דטעם גדול מברך משום כבודו של גדול דאין לומר משום כבוד הברכה עצמה שכבודה בגדול דא"כ לא יהא רשאי הגדול ליתן רשות לקטן כו' ע"ש:

שם מעשר ראשון שהקדימו בשבלים פטור מתרומה גדולה' כ"ב למדנו שתורם בעודו בשבלים מהני והוא שאמר שלא יחול עליו שם תרומה עד שיתמרח ויגיע לחיוב וכעניין זה הוא דמועיל דקיי"ל כראב"י דפ' האומר בקידושין דאומר פירות ערוגה כו' יהיו תרומה כו' לכשיביאו שליש ויתלשו והביאו שליש ונתלשו דבריו קיימין וכדין זה הוא ג"כ בחלה ודתנן בחלה המפריש חלתו קמח אינה חלה היינו כגון שאמר שיחול עליו בעודו קמח דבכה"ג בתרומה נמי לא מהני ל' ס' יריאים סי' קפ"ג וע' תרומות פרק א' משנה יו"ד ובר"ש שם וע' תו"ס ע"ז כ"ו א' ד"ה שמותר וע' רוקח סי' שנ"ז -- שם רש"י ד"ה קדים כ' לפי שהחתן רגיל לבצוע, נ"ב ע' שו"ת באר שבע סי' נ' דנראה משם דגם כשגוף הסעודה היא משל אחר כגון של אבי החתן או חותנו מ"מ יש אל החתן לברך ברכת המוציא ע"ש:

שם תוד"ה ומאכילין את האכסניא דמאי כתבו מיירי באכסניא ישראל כו' וא"נ באכסניא של עכו"ם שהטיל עליהם המלך כו' נ"ב יש כדמות ראי' לפירוש הב' מן הספרא בהר פרק א' בריתא ז' ואכלו אביוני עמך הראוי לאדם לאדם והראוי לבהמה לבהמה ולשכירך מן הגוי ולתושבך מן הגוי הגרים עמך לרבות את האכסניא עכ"ל הספרא וההוא וודאי הכוונה אאכסניא של עכו"ם דאי לישראל פשיטא דשרי וסגנון הספרא הוא כסדר בתחלה אביוני עמך וכן מה שהוא קניינם קניין הגוף היינו בהמתם ואח"כ אפי' שכירך מן הגוי שאינו קניין הגוף שלו רק שכיר ופועל ואח"כ אפי' גוי שאינו שכיר ישראל רק שהוא תושב בארץ ואח"כ אפי' גוי שהוא רק אכסניא וכמובן וע"כ מזה כדמות ראי' דגם אכסניא דכאן הכוונה אעכו"ם וכהך דספרא דחמר ג"כ אכסניא סתם והכוונה אעכו"ם, וע"ע ש"ס ב"ב י"א ב' אכסניא לפי בני אדם מתחלקת ע"ש ברש"י דפי' ג"כ חיל של מלך ואולם בתוס' שם פירשו פירוש אחר ע"ש:

שם ב' בכותי חבר, נ"ב כזה נדה ל"ג ב':

שם הרי זה עם הארץ, נ"ב ע' מס' דרך ארץ פרק יו"ד:

שם מהו דתימא כדא"ל ר' פפא לאביי קמ"ל כדשני לי', נ"ב כל' זה שבועות כ' ב' סוף העמוד:

שם מעשה בר"א שנכנס לביהכ"נ ולא מצא עשרה ושיחרר עבדו והשלימו לעשרה כו' והיכי עביד הכי והא"ר יהודה כל המשחרר עבדו עובר בעשה שנא' לעולם בהם תעבודו לדבר מצוה שאני מהב"ע היא מצוה דרבים שאני, כ"ב ע' גיטין ל"ח ב' א"ר יהודה אמר שמואל כל המשחרר עבדו עובר בעשה כו' מיתיבי מעשה בר"א כו' מצוה שאני ולא פריך שם הש"ס קושי' דמהב"ע היא כי היכא דפריך כאן וכבר האריכו בזה וע' מה שכתבתי בזה בספרי לקח טוב כלל י"ב אות ד' והארכתי עוד בחידושי בכמה פנים וכעת נלענ"ד עוד עפי' השינוי דבהך דגיטין מייתי המימרא א"ר יהודה אמר שמואל כל המשחרר עבדו עובר בעשה ואילו כאן מייתי מימרא זאת רק משמי' דר' יהודה לבד וע"כ נ' עפ"י ש"ס מנחות ל"ט ב' אמר שמואל משמי' דלוי חוטי צמר פוטרין בשל פשתן איבעי' להו חוטי פשתן מהו שיפטרו בשל צמר צמר בשל פשתים הוא דפטר דכיון דתכלת פטרה לבן נמי פטר או דילמא כו' ת"ש דאמר רחבה א"ר יהודה חוטי צמר פוטרין בשל פשתן ושל פשתן פוטרין בשל צמר כו' ובתוס' שם ד"ה לבן נמי פטר כתבו פי' בקונטרס אע"ג דלאו מינא דכנף הוא ולא יתכן לפי מה שפירשתי לעיל דכלהו בר מתכלת איקרו מין לבן אלא הכי פירושא