גליוני הש"ס זרעים לג

ערי מגרש דלא לישתמיט אדם לומר דכהנים ולוים מיחייבי בברהמ"ז רק מדרבנן וכל האי בעי' שם רק בנשים ע' לעיל כ' ב' בתוס' שם, וסברתי זאת צריכה לי עדיין עיון ובחינה ובאתי בה פה רק להעיר:

שם מהכא כי שם ד' אקרא הבו גודל לאלקינו, נ"ב כ' רוקח סי' שס"ב דנלמד מהאי קרא ג"כ עניית ברוך ד' המבורך אחרי ברכו ועניית בשכמל"ו ועניית לעלם ולעלמי עלמיא אחרי יהא שמי' רבא מברך עש"ה:

שם תוד"ה ר' טרפון אומר בורא נפשות רבות כו' כתבו אבל לא מצינו לפרש דפליגי בלאחריו דת"ק סבר מברך לפניו ולא לאחריו ור' טרפון סבר אף לאחריו יברך בנ"ר כו', נ"ב בס' הפרדס לרש"י סי' ע"ח וז"ל אבל תפוחין אגוזין כו' וכל פרי האילן אין זקוק לברך ברכה אחת מעין ג' כו' אלא בתחלה מברך בפה"ע ולבסוף בנ"ר כמו על המים וחובה לית בה אלא ר' טרפון הוא דמברך אמיא בורא נפשות וכן נהיגי לברך אכלהו מיני דלא כתיבי בקרא לשבח ולהודות על הנייתו ושביעותו וכל דמדכר לי' בהלכה לאו משום דקבע לה חובה אלא לטפויי שבחא עכ"ל ומבואר דמפרש פלוגתא דר' טרפון ורבנן בלאחריו כפי' שדחוהו התוס' ואם כי ס' הפרדס מיוחס לרש"י מ"מ זה וודאי אינו מרש"י כי רש"י עצמו דחה זה הפי' בעירובין י"ד ב' ד"ה ר' טרפון אומר בורא נפשות רבות ע"ש ועוד מתבאר מדברי ס' הפרדס הנ"ל דסברתו דכל ברכת בנ"ר הוא רק מנהג ולא חובה מהלכה ועמ"ש על הגליון לעיל כ"ז א':

שם ב' נשים ועבדים וקטנים כו' אין מזמנין כו' משום פריצותא, נ"ב מעין זה פסחים צ"א א"י שם שאני ר' פפא דלפנים משורת הדין הוא דעבד, נ"ב גי' הבה"ג פרק ז' מה' ברכות שאני ר' פפא דלאחשובי לברי' הוא דבעי ולפנים משורת הדין הוא דעבד, ולגירסתו נ' דתרי שינויי נינהו ומה שכ' ולפנים כו' הפי' אי מני לפנים כו' וגוף שינויא דגירסא הנ"ל דר' פפא לאחשובי לברי' אבא מר הוא דבעי כזה ממש יש בכתובות ח' א' לפי נוסחת השאלתות פ' חיי והבאתי' בכתובות שם בגליון:

מ"ו א' א"ל לא סבר לה מר להא דר' הונא דמן בבל דאמר בוצע מברך ואיהו כמאן ס"ל כי הא דא"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי בעה"ב בוצע ואורח מברך כו', נ"ב בס' הפרדס לרש"י סי' מ"ה וזל וגם בכוס של ברכה א"צ לומר כ"א סברי שכבר נטל רשות מתחלת סעודה בהמוציא ומשום הפותח והסוגר ראוי הוא שיוציאם ידי חובתן בברהמ"ז ולא אחר עכ"ל נ' שהי' רגיל אצלם מאמר צחותי שהפותח הוא ראוי להיות הסוגר וע' ירושלמי במכלתין פ' אלו דברים הלכה ב' והוא הוה אמר הפותח הוא חותם וע"ש כל העניין] ועכ"ז חידוש שלא כ' ל' הגמ' כאן דבוצע מברך דאין פלוגתא ע"ז כאן רק בדאיכא אורח והך דס' הפרדס על כרחך בדליכא אורח מיירי דאי בדאיכא אורח מאי מהני הך דהפותח והסוגר הא קיי"ל באמת איפכא דבעה"ב בוצע ואורח מברך, ואולי ס"ל לס' הפרדס הנ"ל להלכה באמת דגם בדאיכא אורח בעה"ב בוצע ומברך וכסברת ר' זירא כאן:

שם ואורח מברך כדי שיברך לבעל הבית, נ"ב ברוקח בדיני ברכות סי' שי"ט ח"ל מה שנהגו לברך לבעל הבית בברכת המזון מפקינן בתוספתא מדכתי' ואכלת ושבעת וברכת את ד' אלקי"ך את לרבות בעל הבית כדדרשי' את ד' אלקי"ך תירא לרבות תלמידי חכמים עכ"ל ולפ"ז מאן דל דריש אתין בעלמא יחלוק אסברא דכאן דאורח מברך. ואולם גוף דברים הנ"ל צ"ע לכאורה דהרי גם בהך דאת ד' אלקי"ך תירא פירש שמעון העמסוני ולדרוש ור"ע נמי דדריש היינו רק משום דיראת ת"ח ממני מעלת תורתו היא עצמה יראת שמים היא ומשא"כ לרבות בעל הבית מאת ד' אלקי"ך לכאורה אין לנו, ואולי רק לעניין יראה דאין ראוי להתיירא משום נברא רק מן הבורא ית' לבד דהוא כל יכול ואין שום נברא יכול להזיק ולא להטיב מבעלדי רצונו ית' ואם רצונו ית' שלא יזיק לי הנברא ההוא או שייטיב לי הנה הנברא ההוא מוכרח ע"ז ברצונו ית' ואין לי להתיירא איפוא מפני היזיקו או מניעת טובתו וע"כ עניין יראה הי' קשה מסברא לרבות מאת ד' אלקי"ך תירא להתיירא עוד ממי זולת השי"ת כי זה כאילו נותנים איזה יכולת לאחד הנבראים בהתיירא ממנו מפני יכלתו וזה עניין כפיר' חלילה וע"כ משום זה הוא דפירש שמעון העמסוני כו' ומשא"כ בקרא דוברכת את ד' אלקי"ך דברכה מצינו בכולי' תנ"ך ברכות לבני אדם ואין בזה נתינת עניין יכולת וכח מה שמברכין לאדם וע"כ שפיר יש לרבות ברכה לבעל הבית מתיבת את דוברכת את ד' אלקי"ך ולית בי' קפידא. – שם ורבי מוסיף בה דברים, נ"ב כל' זה סוכה ל"ט א', כתובות קי"א א':

שם ויהיו נכסיו ונכסינו מוצלחים וקרובים לעיר, נ"ב הוזכר היות קירוב הנכסים לעיר ברכה בב"מ ק"ז א' ברוך אתה בשדה שיהיו נכסיך קרובים לעיר. שם עד היכן ברכת הזמון ר"נ אמר עד נברך ור' ששת אמר עד הזן, נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"א סי' רע"ו דעתו דהוא ספק להלכה אם הלכה כר"נ או כר' ששת ע"ש. – שם וברכה הסמוכה לחברתה כ"ב ע' רוקח סי' שס"ג:

שם ב' הטוב והמטיב אין דיין אמת לא, כ"ב ל' השאלתות פ' חיי ולת"ק הטוב והמטיב ולא דיין אמת מאי שנא בבית האבל בכל דוכתא נמי הכי מברכין:

שם שופט בצדק לוקח במשפט כ"ב ע' תוד"ה מר זוטרא דכתבו ופירש בה"ג דאין לומר במשפט דקיי"ל בפ' במה בהמה יוצאה דיש מיתה בלא חטא כו' ומיהו בכך אין למחקו עכ"ל וע' עוד לקמן נ"ח ב' ואסף אתכם בדין, וע' חגיגה ד' ב' ויש נספה בלא משפט כו' עש"ה, וע' תענית ה' ב' על כן חצבתי בנביאים הרגתים באמרי פי במעשיהם לא נאמר (דמשמע בעבור חטא, רש"י) אלא באמרי פי כו' עש"ה, וע' שו"ת מהרי"ל סי' מ"א וסי' כ' וסי' כ"ג, וע' שו"ת הלכות קטנות סי' רי"ב. שם דמחוי לי' במחוג:

כ"ב הוזכר חגיגה הי' ב':

שם גדול מסב בראש, כ"ב דין זה וכן הך דב"ב ק"כ א' בישיבה הלך אחר חכמה במסיבה הלך אחר זקנה כו' נוהג רק במקומות שאינם קבועים אבל של ביהכ"נ שאדם מוריש לבניו אטו אדם גדול שישב בראש והוליד בן פריץ יפנה את מקומו ויושיבו גדול במקומו לא יעשה כן אלא בנחלתו ידבק ומקומו אל ינח, שו"ת הרא"ש כלל ה' אות ג':

מ"ז א' לטעום איתמר למאי נפקא מינה שחייב אדם לומר בלשון רבו, רב ע' רש"י ד"ה לטעום איתמר שכ' דאין חילוק בדבר וע' תוס' שבועות כ"ד ב' ד"ה תא מיעטום דכתבו דשמא בלשונם היו קורין לאכילה טעימה וע"ע שם כ"ב א' מחלוקת בשלא אוכל אבל בשלא אעטום דברי הכל בכל שהוא פשיטא מהו דתימא ליטעום נמי כדאמרי אינשי כו' ע"ש ברש"י, וע' לעיל י"ד א' מטעמת אינה טעונה ברכה והשרוי בתענית טועם כו' עד כמה כו'