גליוני הש"ס זרעים לב

שבועות ל' ב' ולא אמרן אלא דלא קביע לי' עידני' אבל קביע לי' עידני' לית לן בה מימר אמר בעידני' טריד:

שם ואל יסב בחבורה של עמי הארץ מ"ט דילמא אתי לאמשוכי בתרייהו, נ"ב כעין זה ע"ז כ"ז ב' שאני מינות דמשכא דאתי למימשך בתריהו וע"ע שה כ' א' רש"י ד"ה לא תתן להם חן שלא יאמר כמה עכו"ם זה נאה דלא ימשוך אבתרי' עכ"ל, ויש ללמוד משם דשייך איסור דאוריתא משום סייג דאיסור זה דלא תתן להם חן הוא דאוריתא דנלמד שם מקרא דלא תחנם עש"ה ועכ"ז האיסור רק משום סייג דילמא אתי לאימשוכי בתרי' דהא אין זה וודאי דאתי לאימשוכי בתרי' אם יאמר עליו שהוא נאה כמובן מסברא והוא רק חשש דילמא מימשיך אבתרי' עי"כ וא"כ מבואר דשייך איסור דאוריתא משום סייג וכבר הארכתי בזה בס' לקח טוב:

שם ואל יכנס אחרונה לבית המדרש משום דקרו לי' פושע, נ"ב דוגמא לזה ב"מ נ"ח א' כי היכי דלא ליקרו להו פושעים, וע' כאן בגליון דמובא גי' רש"ל עצל תחת פושע והיינו דלא ניחא לי' תיבת פושע שהרי אין כאן פשיעה רק עצלות שמתעצל ומתאחר לבוא כביהמ"ד וע"כ גריס עצל תחת פושע ובמחכת"ה לא הוצרך לזה כלל דעצל ומתאחר במצוה קרינן לי' בגמ' פושע ע' חגיגה ז' א' דעל הבריתא ואין נראין חצאין משום שנאמר כל זכורך אמר התם ואין נראין חצאין כו' סבר ר' יוסף למימר מאן דאית לי' עשרה בנים לא פיסקו האידנא חמשה ולמחר חמשה א"ל אביי פשיטא הי מינייהו משוית להו פושעים והי מינייהו משוית להו זריזין וברש"י האי נמי לא תיבעי לך קרא דבלאו קרא נמי פשיטא מאחר שחייב את כולן אנא ידענא דכל אחר צריך לזרז את עצמו דהיאך יאמר האב לאלו הוו זריזין ולאלו הוו עצלנין עכ"ל הרי דלעצלים קרינן להו פושעים וע"כ גם כאן שפיר הגי' נכונה פושע והכוונה עצל:

מ"ד א' השותה מים לצמאו מברך שהכל נהי' בדברו ר' טרפון אומר בורא נפשות רבות וחסרונן, נ"ב ט' ירושלמי עירובין פרק ג' הלכה א' על המשנה בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים מנן המלח ואמר שם בירושלמי א"ר לוי שהן מין קללה (מש"ה אין מערבין ומשתתפין בהם), ומש"ש דקרבן עדה ושירי קרבן בשם הערוך דהיותם מין קללה היינו שהמים נתקללו ממי המבול והמלח מסדום ע"ש הנה ברוקח סי' קצ"ב כ' כן בשם המדרש, וכ' שם עוד בשירי קרבן וז"ל אך קשה אם נאמר דמים מין קללה הם א"כ לר' יהודה לא יברך דהא א"ר יהודה בפרק ו' דברכות [והוא לעיל ונ' ב'] כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו וי"ל דר' יהודה כר' טרפון ס"ל דאמר התם בסוף פרק ו' דברכות דמברכין על המים בנ"ר עכ"ל ולא ידעתי מה הועיל בזה דמטעמא דאין לברך על מין קללה גם בנ"ר לא הי' ראוי לברך ועוד דהא הירושלמי אמר גם אמלח דהוא מין קללה ובמלח מבואר לעיל מ' א' בבריתא דמברכין עליו שהנ"ב ואין שום חולק ע"ז בש"ס, וע"ע בירושלמי עירובין פרק ח' הלכה ו' על המשנה בור שבין ב' חצירות אין ממלאין הימנו בשבת אא"כ עשו לו מחיצה גבוה יו"ד טפחים כו' א"ר יהודה לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל שבניהן וברושלמי תנן אמר ר' יודן פוטר במים שאין בהם ממש (תמן בפ' בתרא דביצה אמר ר' יהודה פוטר במים כו' להוליכן לכל מקום שירצה דאין קונין שביתה לפי שאין בהם ממש) וכא אמר הכין (דבעי מיהת מחיצה או כותל לפי שקנו המים שביתה ברשות חבירו) ובשירי קרבן שם כ' דאף דבבבלי ביצה (ל"ט א') ועירובין (צ"ז ב') אמר דהך דר' יהודה פוטר במים כו' היינו רק במים הבלועים בעיסה לפי שבטילים בעיסה מ"מ הירושלמי חולק ע"ז וס"ל דאפי' מים בעין ג"כ ס"ל לר' יהודה דמים אין בהם ממש ולא קנו שביתה וכ' שם בשירי קרבן דזהו ג"ר סברת ר' טרפון כאן בשותה מים לצמאו שאינו מברך נכר נהי' בדברו לפי שאין בהם ממש ולא שייך בהו הוי' עש"ה בש"ק ד"ה תמן ומש"ש לעיין בדבריו ברכות פרק ו' הנה אין בידי קרבן עדה רק על סדר מועד:

שם רש"י ד"ה שריף כ' כמו שורפה חי' כ"ב כ' משנה הוא בע"ז כ"ט ב'. שם תוד"ה באוכלי פירות גנוסר שנו כתבו וא"ת פירות הוי עיקר ומליח טפל ולברוך על הפירות וליפטר כלהו, כ"ב כ' שו"ת ח"ס חאו"ח סי' נ"ז ולכאורה דבר זה אי עיקר פוטר גם את הטפל לטפל ראוי שיהי' תלוי' בפלוגתא דשבת ע"א א' אי אמרי' גרירי דגרירי ועמ"ש על הגליון ב"מ ט' ב' עוד דמיונות לזה:

שם ב' גילדני דבי גילי, נ"ב הזכר כתובות ק"ה ב':

שם תוד"ה וכבני מערבא (דבתר דמסלקי תפילייהו מברכי אקב"ו לשמור חקיו) כתבו ואנן לא עבדינן כבני מערבא דדווקא לדידהו שהי' דרכם לסלקם בלילה שייכא ברכה דלשמור חקיו כדכתי' ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה אבל אנו שמסלקין אותם בחצי היום כו' נ"ב ע' רוקח סי' שס"ו דכ' דברכת לשמור חקיו על סילוק התפילין היינו כשהיו מסלקים אותם על שהוצרכו ליליך במבואות המטונפות וליכנס לבית הכסא ולהסיח דעתו מהם וה"ה דמברכין כזה בשאר מצוות דבכלהו מצוות כתי' ושמרתם את חקותי עש"ה, וע' גליון הרי"פ כאן מה שציין לעיין בתוס' בכמה דוכתי וע"ע תוס' סוכה מ"ו א' ד"ה דכל:

מ"ה א' כו' אין מזמנין עליהן, נ"ב הטעם דנשים לית בהו צירוף לדברים שבקדושה י"ל עפ"י גמ' הוריות ו' ב' כל שיש לו אחיזה (בארץ ע"ש) איקרי קהל וכל שאין לו אחיזה לא איקרי קהל ועניין קהל היינו שהם מקוהלים ומחוברים יחד וע"כ מפאת זה הוא כל עניין צירוף לדברים שבקדושה דכיון דבלא"ה כל ישראל מקוהלים ומחוברים יחד לכן יכולים להצטרף ג"כ לזימון ולתפלה וכדומה דברים שבקדושה ומשא"כ נשים דאין להם אחיזה שלא נטלו חלק בארץ כמבואר ברש"י לעיל כ' ב' ד"ה או דרבנן א"כ לא איקרו קהל דכל שאין לו אחיזה לא איקרי קהל וע"כ כיון שאינם מקוהלים ומחוברים יחד לכן ג"כ לית בהו צירוף לדברים שבקדושה, ולכאורה תיקשי ע"ז מגרים דג"כ לית להו חלק בארץ מדוע אית בהו צירוף לדברים שבקדושה, ולא קשיא דביהמ"ז גופא הא קמיבעי' לן לעיל כ' ב' לרש"י לומר דתלוי מה"ת בחלק בארץ ועכ"ז חייבו רבנן ביהמ"ז לנשים מדרבנן אף דאין להם חלק בארץ ע"ש וע"כ לעניין צירוף דאין נחוץ כ"כ ואין הפסד אם לא יצטרפו ויברכו כל אחת לעצמה וכן בשאר ענייני צירוף אין הפסד כ"כ אם לא יצרפו וע"כ לא תיקנו רבנן צירוף בנשים ומשא"כ בגרים זכרים דאם לא יצטרפו בדברים שבקדושה לזכרי ישראל ולא יהי' בהם צירוף כבזכרי ישראל זהו פחיתות וריחוק לגרים וע"כ תקינו להו רבנן צירוף כי היכא דתקון בהו גוף חיוב ביהמ"ז אף דמה"ת פטורים משום שלא נטלו חלק בארץ, ומכהנים ולוים נמי לא קשיא דלרש"י לעיל כ' ב' צ"ל דסבירא לן להילכתא דנטלו חלק בארץ במה שנטלו