גליוני הש"ס זרעים ל

כו' עכ"ל והנה יוצא מדבריו חידוש דמצות חליצה עניינה ניתוק דעבירתו במה שמבטל מצות יבום מתנתקת ונתנה לה תורה תיקון ע"י חליצה וא"כ לפי"ז גם על החליצה אין ראוי לברך ונכון איפוא מנהנו שאין מברכין על החליצה ברכת המצוה אקב"ו כו', ובלאה"נ י"ל דלמ"ד מצות יבום קודמת ויש איפוא בהחליצה נדנוד עביר' שעל ידה מתבטלת מצות יבום וע"כ אין ראוי לברך על דבר שבו עניין עביר' וכנ"ל, ויל"ע ג"כ בירושלמי פ' הרואה הלכה ג' דעל קידושין בבעילה אין מברכין עובר לעשייתן [והטעם כתבו המפרשים הואיל והוא ערום ואסור לברך ע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' מ"ג] ואמאי הא לגמרי אין ראוי לברך דברכה דרבנן היא ומדרבנן הרי הקידושין בביאה איסור דמקמי רב נמי דמנגיד עלי' ג"כ הי' איסור דרבנן לקדש בביאה ע' יבמות קי"ח ב' דרמוז שם במשנה איסור זה וא"כ לגמרי הרי ראוי שלא לברך כלל דה"ל בוצע ברך, ויל"ע עוד בזה בשו"ת חוט המשולש טור ג' סי' כ"ט דלפי דבריו שם אין ללמוד כלל מהך דבוצע ברך שלא לברך על דבר הנעשה באיסור כל שהדבר ההוא מהני ויש לו חלות עש"ה, ודע דמה שמתבאר מדברי הרמ"ע מפנו הנ"ל שהבאתי דעשה דשריפת נותר לא לבד שמנתקת ומתקנות עבירת לאו דלא תותירו רק גם מנתקת ומתקנת עבירת ביטול עשה דאכילת קדשים שביטל יל"ע ג"כ לרמב"ן עה"ת פ' יתרו דעשה עדיפא מל"ת א"כ אחרי דלא אתי חד עשה ומנתק תרי לאוי א"כ כ"ש דאין לעשה לנתק ללאו ועשה, ויש ליישב ואכ"מ] ודע דיל"ע ג"כ כאן דמדוע לא חשיב נמי הך דתיכף לחפיפה טבילה דנדה ס"ח א', שם במשנה מעשה קדירה, נ"ב הוזכר בנדרים מ"ט א' במשנה ובטבול יום פרק ב' משנה ה':

שם ב' איבעי' להו ב"ש ארישא פליגי כו' נ"ב ע' אריכות בשו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תרמ"ג וע"ש טעם למה הוצרך התנא במשנה לאשמעי' דבירך על הפרפרת לא פטר את הפת פשיטא:

מ"ג א' שאני התם דמגו דקא מהני' לי' הסבה לפת מהניא לי' הסבה ליין נ"ב דוגמתו עירובין כ"ד ב' ליעביד לחי אפיתחא דשביל של כרמים דמגו דמהני לשביל של כרמים מהני נמי לרחבה ועוד שם דמגו דמהני לי' לחי למתא מהני נמי לרחבה, שם ע"ג א' כגון דאיכא דיורין בהדייהו דמגו דהני אסרי הני נמי אסרי, סוכה ז' א' מיגו דהויא דופן לעניין סוכה הוי דופן לעניין שבת חגיגה כ"ב א' אבל בכלי טמא מיגו דסלקא טבילה לכולי' גופי' דמנא סלקא להו נמי לכלים דאית בי' כו', שם כ"ה ב' מיגו דמהימן אקודש מהימן נמי אקנקנים וע"ע חולין ל"ה ב' יבמות כ' א' אימא מיגו דחזיא להאי נשוי נכרית חזיא נמי להאי כו' גיטין י"ב א' ומיגי דזכי לי' לנפשי' זכי נמי לחברי' וכזה גם בב"מ ח' א', ט' ב' שם בגיטין י"ד א' איתמר הולך מנה לפלוני שאני חייב לו אמר רב חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר ושמואל חמר מתוך שחייב באחריותו אם בא לחזור חוזר לימא בהא קמיפלגי דמ"ס הולך כזכי כו' ומ"ס הולך לאו כזכי כו' לא דכ"ע הולך כזכי כו' והכא בהא קמיפלגי מ"ס לא אמרי' מגו ומ"ס אמרי' ונגבה שם מ"ח ב' אמר אביי נקטינן בעל בנכסי אשתו צריך הרשאה ולא אמרן אלא דלא נחית אפירי אבל נחית אפירי מיגו דמישתע' דינא אפירא מישתעי דינא אגופא, ב"ק כ"ב ב' מיגו דהוי פושע אצל גמלים הוי פושע נמי לעניין התלעה ושם ע' א' ואמרי נהרדעי אורכתא דלא כתי' בי' זיל דון וזכי ואפיק לנפשך לית בי' מששא מ"ט משום דא"ל היאך לאו בעל דברים דידי את אמר אביי ואי כתי' בי' למחצה לשליש ולרביע מגו דמשתעי דינא אפלגא משתעי דינא אכולה, ב"מ ל"ט ב' מיגו דמוקמינן אפטרופא לפלגא מוקמינן לי' אפטרופא לאידך פלגא ועוד שם מיגו דמוקים אפטרופא כדנקא כו', ב"ב קל"ג א' מיגו דנחתא לדיקלא נחתא נמי לכלהו נכסי, סנהדרין כ"ד א' מיגו דפסלי עדי פסלי נמי דייני כו' וע"ש, הוריות ו' א' מיגו דמיכפרא אחיים מיכפרא נמי אמתים, בכורות ב' ב' כגון דיהב לי' בהמה מעברתא לפטומה דמיגו דקנסינן לי' אבהמה קנסינן לי' אעובר, חולין ס"ו א' הוציא עובר את ידו בעזרה מהו מגו דהוי מחיצה לגבי קדשים הוי נמי לגבי דהאי כו', תמורה י"ט ב' מיגו דנחתא לה קדושת דמים נחתא נמי קדושת הגוף וע"ע שם י"א ב', נדה י"א ב' לא שנו אלא באשה עסוקה בטהרות דמגו דבעיא בדיקה לטהרות בעיא נמי בדיקה לבעלה, שם מ"ב ב' מהו דתימא מגו דמהני טבילה לדם דאיכא גואי תהני נמי להאי כו', וע"ע עירובין ע"א ב' רש"י ד"ה כי פליגי ביין דכ' ואע"ג דיין בחצר לא חזי מגו דחזי למילתי' בשיתוף סמכינן עלי' בחצר כו' וע"ע קידושין ס"ב ב' דילמא כי היכא דתפסי קידושין השתא תפסי נמי לאחר כן וברש"י דילמא סבירא לן מגו דאי בעי לקדושי השתא מקדשא תפסי בה קידושין לאחר זמן מהשתא כו' וע"ע חולין ל"ג א' רש"א הוכשרו בשחיטה וברש"י מגו דשריא שחיטה להך בשר מידי אמ"ה משויא לי' נמי אוכלה לגבי טומאה, וע"ע תוס' חולין ק"ג א' ד"ה דאיסור חלב מש"ש וי"ל כגון שתלש ממנה אבר וטרפה בו דמיגו דאתי איסור טריפה וחייל אאיסור חלב חייל נמי איסור אבר עליו ומ"ד שתים לית לי' האי מגו כו', וע"ע תוס' יבמות ד' ב' ד"ה דאפי' צמר לפשתים כו' מה שהביאו מש"ס מנחות דב' חוטי לבן של צמר נמי שרו בפשתים דמגו דתכלת פטרה לבן נמי פוטר כו' ע"ש, וע"ע ביצה ו' א' איתמר אפרוח שנולד ביו"ט כו' ושמואל ואיתימא ר' יוחנן אמר מותר הואיל ומתיר עצמו בשחיטה וברש"י הואיל ומתיר עצמו בלידתו להיות נשחט מה שלא הי' לפני לידתו אף מוקצה התיר את עצמו בלידתו דמגו דאתקן להא אתקן להא, וע"ע מנחות ס"ד א' אבל הכא דאיכא צורך גבוה וניתנה שבת לדחות אימא כרבנן ס"ל וברש"י וניתנה שבת לדחות אצל הג' סאין ומגו דנדחה מפני הג' נדחה נמי אצל החמש, וע"ע סנהדרין יו"ד א' פלוני בא על אשתי הוא ואחר מצטרפין להורגו אבל כא להורגה מאי קמ"ל כו' מהו דתימא אדם קרוב אצל עצמו אמרי' אצל אשתו לא אמרי' קמ"ל ובתוס' אע"ג דמתני' היא בזה בורר דבעל כאשתו לעניין עדות ס"ד הכא דמחמת מגו דמהימן להורגו מהימן להורגה וע"ש בסנהדרין דלגבי שורו אמרי' באמת מגו הנ"ל עש"ה, וע"ע שבת צ"א א' זרק כזית תרומה לבית טמא מהו כו' מדמצטרף לעניין טומאה מיחייב כמי לענין שבת כו' והוא ג"כ סברא דמגו, וע"ע פסחים מ"ו א' בפסח דאיסורו חשוב מצטרף ע"ש ברש"י דהואיל וחשיב לעניין איסור חמץ דלא ליבטיל לגבי עריבה חשוב נמי לעניין טומאה דלא ליבטיל כו' והוא ג"כ סברא דמגו עש"ה ועמש"ש בגליון, וע"ע מעילה ו' ב' כי אמר ר"ע זריקה מועלת ליוצא שיצא מקצתו כו' ובתוס' דמגו דמהני זריקה להאי דגואי אהני נמי להאי דבראי, וע"ע שבועות כ"ב א' א"ר פנחס שאני שבועות מתוך שחלוקות לחטאות אין מצטרפות והוא ג"כ סברא דמגו וע"ש פלוגתא אי אמרי' סברא דמתוך הנ"ל, וע"ע פי' הראב"ד עדיות פרק ה' משנה ו' הוא הי' מתיר שער בכור בעל מום שנשר