גליוני הש"ס זרעים כח

(פי' הרי אמר רק חטה ומדוע יאסר בפת) ומשני א"ר יוסי כן אורחי' דבר נשא מי חמא מתא נקיי' ומימר ברוך דברא הדין חוטא (פי' דבל' בני אדם קורין לפת חטה שכך דרך בן אדם כשרואה פת יפה אומר ברוך דברא הדין חיטא אלמא דקרי כפת חטה) וצ"ע אם גם האומר בל' זה ברוך דברא הדין חיטא יוצא לר"מ ידי ברכה שלפני' כי היכא דיצא אם אומר כונה נאה פת זו ברוך המקום שבראה ואף דלא אמר פת רק חטה מ"מ בל' בני אדם הרי קורין לפת חטה וה"ל כאילו אמר פת א"ד כיון דאין חטה ל' מבורר על פת שהרי גם לחטה קורין חטה לא יצא, וספק זה יש לספק לכאורה גם לר' יוסי אם יאמר המוציא חטה מן הארץ ואולם לר' יוסי כ' דמ"מ חשוב מיהת משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות ואף דברכות נאמרות בכל לשון מ"מ כיון דתיקנו חכמים ל' מבורר לחם והוא לא אמר ל' מבורר ה"ל משנה מיהת. – שם כל המשנה כו' כ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' רמ"ז שם ור' יוחנן אמר כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה כ"ב בירושלמי פ' הרואה הלכה א' מפיק לי' מקרא ארוממך אלק"י המלך ואברכה שמך לעולם ועד ע"ש והנה לר' יוחנן בעי' תרוייהו שם ומלכות כדאמרי' כאן תני ולא שכחתי מלהזכיר שמך ומלכותך עליו וכ' דתרוייהו נפקי מהאי קרא דמדכתי' תיבת ואברכה בין המלך ובין שמך לכן מקרא נדרש לפניו ולאחריו ובעי' גם שניהם מלכות ושם ולפי"ז רב דס"ל דבעי' רק הזכרת השם לחוד יסבור דמקרא נדרש לאחריו ולא לפניו ויל"ע בזה מכ"ד, וע' אריכות ברוקח סי' שס"ג וע"ש שכ' דגם לרב בעי' מלכות אלא דאינו מעכב ע"ש כל הדיבור שם בנובלות סתמא כ"ע לא פליגי דבושלי כמרא ניהנו, נ"ב ע' פיה"מ להרמב"ם ערלה פרק א' משנה ח' וצ"ע מ"א א' הי' לבוש כליו וסנדליו ברגליו וטבעותיו באצבאו כו' נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב חאו"ח סי' כ"ד דן מכאן לעניין אשה שקיבלה על עצמה שלא ללבוש בגדים שרגילה ללבוש בימים טובים דגם הטבעות שרגיל' לשום בידי' בימים טובים ג"כ בכלל וכן דקדק מכאן ג"כ דגם סנדלים בכלל מלבושים נינהו עש"ה כל התשובה ואין ראייתו זאת נראית לענ"ד דאדרבה מדהוצרך התנא לפרט וסנדליו ברגליו וטבעותיו בעצבעו אחרי אומרו הי' לבוש כליו משמע דסנדל וטבעת אינם בכלל מלבושים ומה שהם בכלל בגדים דקרא דוכבס בגדיו אינו ראי' דל' תורה לחוד ויותר יש לנו לדון בנידונו מל' המשנה דיותר קרוב ל' בני אדם לל' משנה מכלי תורה וכמובן וע' ב"מ ב' א' אין ומצאתה דקרא דאתי לידי' משמע ומיהו תנא לישנא דעלמא נקט כו', וע"ש בשבות יעקב מש"ש ג"כ לעניין תכשיטין וע' ר"ש אהלות פרק א' משנה ב' דבל' בגדים דקרא גם תכשיטי זהב וכסף בכלל עש"ה. שם ב' ארץ זית שמן כו' ארץ שכל שיעורי' כזיתים כו' שיעורי' ס"ד והא איכא הנך דאמרן אלא ארץ שרוב שיעורי' כזיתים. נ"ב דוגמתו ב"מ צ"ד ב' ושואל כל הנאה שלו והא בעיא מזוני כו' אלא אימא שרוב הנאה שלו וצע"ק מיבמות כ"ז ב' והא כולן קאמר כיון דרובה גבי' קרי לי' כולן ואין מגיה לומר לא תימא כולן אלא אימא רובן וע"ע חולין י"ג ב' אין מינין בעכו"ם והא קחזינן דאיכא אימא אין רוב עכו"ם מינין, וכהך דיבמות דקרינן כרוב כל נמצא עוד בכמה דוכתי ב' שבת יו"ד א' רביעית זמן סעודה לכל אדם וכל כרחך הכוונה רוב אדם דהא איכא לודים ולסטים דלא אכלי בד' ע"ש וע' עירובין ע"ו א' כולו למעלה מעשרה ומקצתו בתוך עשרה כו' ועל כרחך הפי' רובו למעלה מעשרה וכמובן וע' פיה"מ להרמב"ם פ"א דקידושין על המשנה כל מ"ע שהז"ג כו' דכ' וכבר ידעת שהעיקר אצלינו אין למידין מן הכללות ומה שאמר כל אמנם רוצה לומר הרוב עכ"ל, וכ' ב"ב מ"ז ב' כל דמזבין איניש אי לאו דאניס לא הוה מזבין כו' וברשב"ם רוב חפצים שאדם מוכר אי לאו דאניס כו' והיינו ג"כ דקרי הש"ס לרוב כל וע"ע שם קי"ח ב' רשב"ם ד"ה לכולה ארעא דישראל דכ' לאו דווקא כולה אלא רובה כו', וכ' תוס' חולין נ"ג א' ד"ה כל הדורס אין הצפורן נשמטת דכתבו האי כל לאו דווקא וכן כל המחכך דבסמוך אלא כלומר רוב הדורסין רוב המתחכך עכ"ל וע' תוס' יבמות כ"ז א' ד"ה אי, וע' רש"י שבועות ל"ז א' ד"ה לא אשכחן מזיד דמייתי קרבן דכ' לאו דווקא כל התורה קאמר כו' ושם כ"ט א' תוד"ה שנאמר דכתבו כל עבירות שבתורה לאו דווקא כו' ושם מ' א' תוד"ה וכל מקום ששנים מחייבין אותו ממון כתבו לאו דווקא כו' ובתוס' ע"ז כ"ד א' ד"ה ותני עלה לאו דווקא אכל הפסולין כו' ע"ש ובתוס' ב"ב ג' ב' ד"ה קטלינהו לכלהו רבנן כתבו לאו דווקא לכלהו כו' וע' הוריות ג' ב' ע"ש בגליון הגרע"א ז"ל ד"ה דבכל התורה כולה וע"ע תוס' שבת נ"ה ב' ד"ה ארבעה וע"ע תוס' ב"מ ע"ט ב' ד"ה כולי' אגרא, וע' תוס' מנחות ס"ה א' ד"ה ויודעים עש"ה, וע' שו"ת חוט המשולש טור א' סי' כ"א מש"ש ולשון בני אדם הוא לומר על מי שיטול הרוב פלוני נטל הכל וכן ג"כ הוא ל' רז"ל לומר הכל על הרוב דבמקום דתנינן כל אמרי' דתנא ושייר דלא יכפי' מהכללות ואפי' במקום שנאמר בהם חוץ וא"כ כ' זה הוא ל' חכמים גם בני אדם גם בני איש עכ"ל, ובגוף הך דארץ שרוב שיעורי' כזיתים דפירש"י שרוב שיעורי' אכילת חלב ודם ונותר ופיגול עכ"ל והיינו דכזית הוא שיעור אכילה והנה מצינו עוד שיעור כזית גם שלא במידי דאכילה כחנטה באתרוג דלא חשוב בפחות מכזית ע' תוס' ר"ה י"ד ב' סד"ה ולשביעית ואולם שם י"כ הטעם דהואיל דפחות מכזית אינו אכילה לכן לא חשוב] וקרצית הפוסלת במי חטאת שיעורה עד כזית ע' גיטין פ"ו ב' ופגימת המזבח שיעורו לר' אליעזר בן יעקב כזית ע' חולין י"ח א' ובדרבנן יש עוד באבנים מקורזלות להכניסן בשבת לביה"כ ע' שבת פ"א א', וע"ע ירושלמי דמאי פרק ה' הלכה ד' עד כזיתים הניבללין ע"ש:

שם זה שני לארץ וזה חמישי לארץ נ"ב ע' שאילת יעב"ץ ח"ב סי' קצ"ד, ומש"ש מנא לן דקמא קמא חשוב כו' הא על כרחך אחד צריך לכתוב ראשון ואי אפשר להיות כולם נכתבים בדיבור אחד עכ"ל הנה כ' כן מסברא והי' לו להביא משנה תמורה כ"ה ב' הואיל וא"א לקרות שני שמות כאחת כו' ורש"י חגיגה י"ב ב' דכ' דאי לא כתי' את ה"א כאחת נבראו (שמים וארץ) אלא שא"א לקרות שני שמות כאחת להכי כתב את להקדים עכ"ל ועמש"ש בגליון וראיתי דבגליון הגרע"א ז"ל כאן בעמוד הקדום ד"ה כל המוקדם בפסוק כ' לעיין בטורי אבן חגיגה די"ב ע"ב ד"ה ואת הארץ ואין הטורי אבן כעת לפני] וברשיונותי הארכתי מאוד בעניין זה אי הקדימה בלשון מורה על קדימה בפועל ובמעלה, וע' שבת קכ"ז א' דכ' דהוא שם פלוגתא דאמוראי בדבר זה אי הקדימה בלשון מורה על קדימת המעלה דעל המשנה שם דתנן מפנין אפי' ארבע וחמש קופות של תבן כו' מפני האורחים ומפני ביטול בית המדרש אי' בגמ' שם א"ר יוחנן גדולה הכנסת אורחים כהשכונת ביהמ"ד דקתני מפני האורחין ומפני ביטול ביהמ"ד ור' דימי מנהרדעא אמר