גליוני הש"ס זרעים כו

שם לכשיבא אליהו ויאמר, כ"ב ע' קיבוץ דמיונות לזה בשו"ת חות יאיר סי' קצ"ב אות ס"א וע"ש שדיבר בעניין ספק איסור שנתערב דלא מיקרי דשיל"מ מפאת דשמא יבא אליהו ויטהרנו ע"ש וע' במנחת יעקב על התורת חטאת כלל וסי' ע"ד סקי"א שהביא זה בשם או"ה עש"ה:

ל"ו א' מהו דתימא כיון דלרפואה קמיכוין לא ליבריך עלי' כלל כו' כ"ב ע' לקמן ל"ח א', וע' רדב"ז ח"א סי' תצ"ט דהנוטע אילן לרפואה אעפ"י שהרפואה היא באכילת פירותיו מ"מ לאו עץ מאכל מיקרי ופטור מן הערלה וסימן לדבר והי' פריו למאכל ועלהו לתרופה משמע דתרופה לאו מאכל הוא עכ"ל:

שם ר' יהודה אומר בפה"א פירא הוא ושמואל אמר שהנ"ב הואיל וסופו להקשות, נ"ב כעין פלוגתא זאת בפסחים פ"ד א':

שם ואע"ג דקלסי' שמואל לר' יהודה הלכתא כוותי' דשמואל, נ"ב דוגמתו ב"ב קע"ו א' אעפ"י שקילס ר' ישמעאל את בן ננס הלכה כמותו, וע"ע דוגמא גיטין ס' א' אעפ"י שקילס ר' יוסי את ר' שמעון הלכה כמותו כו' אלא דשם אין הקילוס מבעל הפלוגתא עצמו:

שם קמ"ל כל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל, נ"ב אם הכוונה רק למ"ד דערלה בח"ל הלכות מדינה ולכן הלכה כדברי המיקל דספיקא דרבנן לקולא או הכוונה גם למ"ד דהוא הלמ"מ ורק כיון דכך נמסרה הלכה וודאן אסור ספיקן שרי [ע' כ"ז קידושין ל"ח ב' ול"ט א'] לכן ספק פלוגתא ג"כ שרי, ע' בזה בשאילת יעב"ץ ח"ב סי' י"ט, כ"ז כ"א ועש"ה אריכות בענייני ערלה ורבעי בח"ל, וע' שאלתות פ' קדושים דנוסחתו כאן "אי אמר הכי ה"א גבי מעשר צלף דמדרבנן הוא אבל גבי ערלה דמדאוריתא אימא בח"ל נמי ניגזור קמ"ל" ולפי נוסחא זאת אין הוכחה דהש"ס כאן קאי למ"ד ערלה בח"ל דרבנן די"ל דקאי גם למ"ד דהוא הלמ"מ ומשא"כ לנוסחא שלפנינו "אבל גבי ערלה דבארץ מדאוריתא" משמע שטחיות הכוונה דקאי למ"ד דבח"ל הוא דרבנן:

שם ב' אלא אמר רבא היכא אמרת דהוי שומר לפירי היכא דאי שקלת לי' לשומר מיית פירא כו', נ"ב בשו"ת ראבי' סי' קנ"א הקשה דרבא אדרבא דבחולין כ"ח ב' אמר רבא גופי' עד כאן לא א"ר ישמעאל אלא לעניין טומאה דה"ל שומר ומצטרף ע' תוס' שם ד"ה הנוצה] אבל לעניין טריפות כרבנן ס"ל אלמא דאפי' שומר כהאי דאפי' שקלת לי' מיקיים עוף דמש"ה לא הוי טריפה אפ"ה חשוב שומר ותי' דהך דהתם דאיירי בחד שומר הילכך בכה"ג נמי חשוב שומר ורק הכא דאיירי בשומר ע"ג שומר [ע' רש"י כאן ד"ה והנץ שלו וד"ה אין מצטרף] הוא דלא חשיב שומר רק היכא דאי שקלת לי' מיית פירא כו' וע"ש באריכות יותר:

– שם חביץ, כ"ב ל' משנה טבול יום פרק ב' משנה ד', וע"ע תיבת מחבץ שבת צ"ה א':

ל"ז א' כמעשה קדרה ולא כמעשה קדרה, כ"ב דוגמתו עירובין ס"א ב' כמערת צדקיהו ולא כמערת צדקיהו, פסחים ע"ז ב' כמידת ולא כמידת, יבמות ל"ד ב' כמעשה ער ואונן ולא כמעשה ער ואונן קידושין ל' א' כזבולון בן דן ולא כזבולון בן דן, גיטין כ' א' כדינרי זהב ולא כדינרי זהב ב"ב פ"ד א' כמראה חמה ולא כמראה חמה, שם ק"ו א' כשום הדיינין ולא כשום הדיינין, סנהדרין ס"א ב' כהמן ולא כהמן ערכין ל"ב ב' כירושלים כו' ולא כירושלים כו', וע"ע שבת כ"ח א' כמין תלא אילן כו' ולא תלא אילן כו', ב"מ ל"ט א' כשבויין ולא שבויי חולין קל"א ב' כגון זרוע ולא זרוע:

שם ותיובתא דרב ושמואל תיובתא, נ"ב ל' הבה"ג פרק ו' מה' ברכות וכי תימא קא הוי תיובתא דרב ושמואל דאמרי תרוייהו כל שהוא כו' ההוא תיובתא דאצרכתא תתעקר אצרכתא ותיובתא כדקיימא קיימא מתנייאתא לא ליתעקרן ודרב ושמואל נמי איתה עכ"ל כ' מדבריו דאילו הי' התיובתא אמימרי דרב ושמואל גופיהו לא הוי לן לבטולי להא דרב ושמואל מפני התיובתא שמן הברייתות רק הואיל ואין התיובתא על גוף המימרות רק על הצריכות שבהם ע"כ תתעקר אצרכתא כו' וצ"ל דס"ל דבגוף המימרא כל שהוא מה' המינים כו' י"ל דמש"ה לא חשבו גם אורז משום דחשבו רק מה שתמיד ברכתו במ"מ ואפ"י אם נתערב משא"כ באורז דע"י תערובות לא מברכינן עלי' במ"מ אלא דמיעוטא דע"י תערובות הרי כבר נשמע ממימרא דכל שיש בו כו' וע"כ רק הצריכות הוא דאיתותב ודוק:

שם ולבסוף ולא כלום, נ"ב ואי בעי לימא בורא נפשות רבות כמיא בעלמא הואיל ולית לי' ברכה קבועה דאוריתא, ל' ס' הפרדס לרש"י סי' פ' ונ' כוונתו דמדינא אין חיוב לברך כלל ואפ"י לא בנ"ר וזהו כוונת הל' ולא כלום ורק מצד המנהג יברך בנ"ר וכיון דאינו חיוב מדינא רק ממנהגא לכן קרי לי' אי בע' עמ"ש על הגליון לקמן מ"ה א' בשמו וע"ע כ' אי בעי לימא בנ"ר בס' הפרדס שם סי' פ"ג, ואולם ברש"י כאן ובכל הראשונים פירשו דצריך לברך בנ"ר ולברכת בנ"ר הוא דקרי ולא כלום וע' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תש"ט מדוע ברכת בנ"ר נקראת ולא כלום, וע' ברוקח ה' סעודה סי' שמ"ב דכל דמדכר ברכת בנ"ר בהלכה לאו משום דקבע לה חובה אלא לטפויי שבחא עש"ה כל הדיבור וכזה ג"כ ל' ס' הפרדס לרש"י סי' ע"ח שהבאתי לקמן על הגליון מ"ה א':

שם אמר לו ר' גמליאל עקיבא עד מתי אתה מכניס ראשך בין המחלוקת א"ל רבינו אעפ"י שעתה אומר כן וחביריך אומרים כן למדתנו רבינו יחיד ורבים הלכה כרבים, נ"ב כזה תוספתא ביצה פרק ב' א"ל ר' גמליאל עקיבא מה לך שאתה מכניס ראשך בין המחלוקת א"ל רבי למדת אחרי רבים להטות אעפ"י שאתה אוסר והן מתירין הלכה כדברי המרובין. – שם תוד"ה תובתא דרב ושמואל כתבו באורז אבל אדוחן לא הוי תיובתא, כ"ב ע' שאילת יעב"ץ ח"ב סי' ק"א. שם תוד"ה נתן ר"ג כו' כתבו וא"ת לר"ג הא קיי"ל דאין מזמנים כו' נ"ב ע' שאילת יעב"ץ ח"ב סי' קצ"ג. – ל"ח א' דבש תמרים כו' ר' אליעזר מחייב קרן וחומש ור' יהושיע פוטר, נ"ב ע' תוספתא תרומות פרק ט' דבש תמרים ר"א מחייב במעשרות א"ר נתן מודה ר"א שפטור מן המעשרות אבל אומר הי' ר"א שלא יאכל מן הדבש עד שיתקן את התמרים, מודה הי' ר"א שאם תיקן את התמרים ודובשן באספמיא שמותר עכ"ל התוספתא, וע' ירושלמי תרומת פרק י"א הלכה ב' דהובאה שם תוספתא הנ"ל בשינוי ועש"ה במפרשים. – שם במוציא כ"ע לא פליגי כו' נ"ב ע' שו"ת מעיל צדקה סי' מ"ב וע' שאילת יעב"ץ סי' צ"ד וסי' צ"ה. שם זה הוא שאומרים עליו דאדם גדול הוא, נ"ב כל' זה זבחים ה' א'. שם רש"י ד"ה ור' נחמי' סבר דמפיק משמע כו' כ' והמוציא לך מים עדיין הי' מוציא כל ימי היותם במדבר, נ"ב לולי דברי רש"י ז"ל י"ל דהמוציא גם לר' נחמי' דאפיק נמי משמע ועכ"ז עדיף לי' לר' נחמי' ל' מוציא דהוא ל' מבורר שאין משמעותו רק לשעבר ומשא"כ המוציא דבא גם על להבא, וע' שו"ת מהר"י מינץ סי' ב' שכ' בלשון הכתוב בשטר הנני מארס את בתי לפלוני שיש לפרשו שאיננו מארס עתה רק