גליוני הש"ס זרעים כד

שם חד אמר מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית, נ"ב עמ"ש בזה בקונטרס ע' פנים לתורה אופן נ"ה עש"ה ויש לספק בזה אם יש לבעל חי חשיבות דיוחשב מצוה שמחמתו כבינו לבין חבירו די"ל דבע"ח אין לו חשיבות זה ומה שציותה תורה מחמתו הוא ג"כ רק מצוה שבינו לבין המקום דצריך לעשות או לימנע מפאת שהוא ית' ציוה על כך והוי כשאר מ"ע שבינו לבין המקום ודנתי כבר בזה בכתבי ילדותי בסוגי' דמאכילין הקל הקל תחלה וכעת נ' הערה מגמ' ב"מ צ"א א' ת"ר החוסם את הפרה ודש בה לוקה ומשלם ד' קבין לפרה כו' והא אינו לוקה ומת ואינו לוקה ומשלם כו' ואי איתא מאי קושי' הא ה"ל מלקות כזה וממון כזה ולא שייך קלב"מ דחיוב המלקות מפאת השור וחיוב הממון לבעליו ועל כרחך דגם לא תחסום אין נחשב מפאת השור רק כשאר לאוין שהוא ית' ציוה על כך וה"ל כממון לזה ונפשות לשמים דשפיר אמרי' קלב"מ ודו"ק:

שם הגדול הגבור והנורא והאדיר והעזוז והיראוי החזק והאמיץ. כ"ב ע' שבועות כ"ה א' דהוזכר שם כינויין בסדר הגדול הגבור הנורא האדיר והחזק והאמיץ העיזוז וע' ברי"ף כאן דכ' גם כאן כסדר זה ויש ראי' לגירסתו מהך דשבועות ואך חסר ברי"ף כאן תיבת האדיר, וע"ע כתובות ח' ב' אדיר וחזק ברוב נוראות ומשמע דתוארי אדיר והחזק שייכים לנורא והוא ג"כ כהך דשבועות דנאמר האדיר והחזק בתר הנורא ואולם גם לגי' דכאן נאמר והאדיר בתר והנורא והחזק בתר והיראוי, ואולם בחכמת האמת יש חילוק בין נורא ליראוי ואכ"מ:

שם מיתיבי הקורא את שמע וכופלה ה"ז מגונה מגונה הוא דהוי שתוקי לא משתקינן לי' נ"ב כעין זה בנדה י"ז א' אעפ"י שאמרו המשמש מטתו לאור הנר ה"ז מגונה וברש"י אלמא מגונה הוא דהוי אבל איסורא ליכא:

ל"ד א' חברותא כלפי שמיא, נ"ב ע' מסורת הש"ס ויש כל' זה עוד בב"ב ט"ז א':

– שם ואם אין שם כהן אלא הוא לא ישא את כפיו, כ"ב ע' שאילת יעב"ץ סי' נ"ד:

שם ג' רובן קשה ומיעוטן יפה כו' כ"ב ע' גיטין ע' א' דחשיב שמונה רובן קשה ומיעוטן יפה ולא חשיב הנך דהכא וע"ע ב"מ ק"ז ב' צואת החוטם וצואת האוזן רובן קשה ומיעוטן יפה, וע"ע ב"מ כ"ט ב' דניעור לבגד בכל יום קשי לה אחד לל' יום מעלי לה וכזה במכלתין לקמן מ' א' הרגיל בעדשים אחת לל' יום מונע אסכרה מתוך ביתו אבל כל יומא לא משום דקשה לריח הפה וע"ע כזה נדרים מ"א א' האי אישתא אי לאו כו' מעלי כחיזרא לדיקלא חד לתלתין יומין כו':

שם א"ר יעקב א"ר חסדא כל המבקש רחמים על חבירו א"צ להזכיר שמו שנא' קל נא רפא נא לה ולא קמדכר שמה דמרים, נ"ב בס' הפרדס לרש"י סי' רפ"ז וז"ל אמר רבי כל המבקש רחמים על חבירו לא יזכיר את שמו שנא' קל נא רפא נא לה עכ"ל ומשמע דראוי דווקא שלא להזכיר לא לבד שא"צ להזכיר ומ"ש אמר רבי פשוט דחסר אחר זה תיבות "יעקב א"ר חסדא":

שם רש"י ד"ה מתחלת הברכה כו' וממילא כו', נ"ב ע' גליון הגרע"א ז"ל וע' שו"ת חיים שאל ח"ב סי' ל"ד:

שם תוד"ה מלמדין אותו שלא ישחה כתבו וא"ת וישחה ומה בכך וי"ל שלא יבא לעקור דברי חכמים שלא יאמרו כל אחד מחמיר כמו שהוא רוצה ואין כאן תקנת חכמים כו' נ"ב במ' כעין זה ערכין י"א ב' נפיק מינה חורבא ע"ש ברש"י, וע' ס' בית אלקי"ם להמבי"ט שער היסודות פרק ל"ה מש"ש בטעם בל תוסיף, וע' שו"ת חות יאיר סי' רכ"ב מה שדן מדברי התוס' דכאן, וע' ר"ן קידושין פ"ק (דף רכ"א ע"א מדפי הרי"ף) מש"ש אהך דאין עלי אומניות רשאין לעמוד מפני תלמידי חכמים בשעה שהן עסוקין במלאכתן וז"ל ואפשר עוד לומר דאף בשל עצמו (אפי' עוסק במלאכת עצמו) אינו רשאי ממש קאמר דכיון דמדינא פטור דמקשינן קימה להידור (מה הידור דלית בי' חסרון כיס כו') ורוב בעלי אומניות אין עומדין אם זה עומד יראו הללו כמזלזלין בכבוד תלמידי חכמים עכ"ל ועד"ז י"ל גם כאן דהיינו טעמא דאם בא לשוח בסוף כל ברכה וברכה ובתחלת כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא ישחה דכיון דמדינא א"צ והרוב אין עושין כן אם זה יעשה כן יראו אלו כמזלזלין בכבוד המקום ית' שאינם שוחים לפניו בברכות ודו"ק ונכון בס"ד:

שם ב' כהן גדול בסוף כל ברכה וברכה והמלך תחלת כל ברכה וברכה וסוף כל ברכה וברכה, כ"ב ע' רש"י דכל מה שהוא גדול ביותר יותר הוא צריך להכניע ולהשפיל עצמו לפניו ית' ומבואר דמלך עדיף מכ"ג וכן מבואר עוד בהוריות י"ג א' ובתענית ל"א א' וע"ע סוטה מ"ב א' כ"ג נמי האיכא מלך על גביו ואולם בירושלמי הוריות פרק ג' הלכה ד' אי' דנדבת משיח קודמת לנדבת נשיא:

שם דמצלו אצלויי, כ"ב פירש"י מטין על צידיהן וכזה לעיל י"ד ב' כי מצלי שפיר דומי וברש"י כשהוא מוטה על צדו ובביצה י"ד א' אצלי אצלויי ודוך וברש"י הטה המדוכה על צדה ובע"ז כ"ו ב' דמצלי לי' סכינא וברש"י מטה הסכין כדמתרגמינן מטוה משפט מצלי דין:

שם יכוין את לבו באחת כו' באבות:

כ"ב ע' רוקח בשורש זכירת השם כו' כ' באבות או בהודיות ועוד שם הנה ראינו שצריך עיקר כיון בברכה ראשונה שהיא ברכת אבות או במודים כו' וע"ע רוקח סי' שכ"ב דשם כ' מי שאין יכול לכוין יכוין באבות עכ"ל ולא הזכיר מודים:

שם אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד, נ"ב ע' שו"ת חיים שאל סי' צ"ח אות א':

-- שם ופליגא דר' אבוה דא"ר אבוה מקום שבעלי תשובה עומדין כ', נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תתל"ב:

שם יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית, נ"ב דוגמת ל' זה בר"ה י"א ב' ליל המשומר ובא מששת ימי בראשית:

שם אמרו לו וכי נביא אתה אמר להם לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא כך מקובלני, נ"ב כזה עירובין ס"ג א' וע"ע יבמות קכ"א ב' וע"ע ב"מ כ"ט א' אמר לה מנא ידעת אמרה לי' כך מקובלני, ול' אלא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי' הוא ל' מקרא בעמוס ז' י"ד – שם אלמלא הטיח בן זכאי כו', נ"ב צ"ל אלמלי ביו"ד ע' תוס' מגילה כ"א א' ד"ה אלמלא:

ל"ה א' והאי קודש הלולים להכי הוא דאתי האי מיבעי לי' חד דאמר רחמנא אחלי' והדר אכלי' כו' נ"ב ע' גליון הגרע"א ז"ל שהביא ירושלמי פאה (פרק ז' הלכה ה') דאמר אהך דרשא דהכא לא מתמנעי רבנן בין ה"א לחי"ת, וצ"ע מזה על הרשב"א כאן דכ' דאין כוונת הגמ' להחליף הה' בח' לדרוש הלולים כמו חלולים רק הכוונה דחילול זהו הילולו ע"ש וע"ע בפנ"י כאן, וע' לקמן נ"ז א' הרואה הספד בחלום מן השמים חסו עליו ופדאוהו