גליוני הש"ס זרעים כג

שוהים שעה אחת כו' על זה הוסיפו לומר קודם תפלה תהלה לדוד אשרי יושבי ביתך שוהין בביתך יושבי ל' שהי' עכבה והמתנה ובשעת שהי' בבוקר לאחר תפלה היו מביאין ספרים וקורין בתורה ובנביאים ובמשנה ובשמועות ומפרשין וכדאמרי' לעולם ישלש אדם את ימיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד כו' עכ"ל וצע"ק לפי"ז דהיו עוסקין בת"ת בשהיית שעה דאחר תפלה דא"כ מאי פריך כאן וכי מאחר ששוהין תשע שעות כו' תורתן היאך משתמרת ואולי לימוד דאותה שעה הי' לימוד קבוע לציבור כעין לימוד דס' חק לישראל ולא היו יכולין ללמוד כל אחד בשלו:

ל"ג א' כאילו נבנה ביהמ"ק בימיו, נ"ב כעין זה פסחים פ"ז א' כאילו נבנה היכל בימיהן וע"ע מנחות ק"י א' מעלה עליהן הכתוב כאילו נבנה מקדש בימיהן:

שם שאל כו' ר' שמעון בן יעקב דמן צור את ר' יוחנן ואנא שמעית, נ"ב ע' כזה בכתובות ז' א' ושם נאמר ר' ישמעאל בן יעקב:

שם כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא, נ"ב בס' הפרדס לרש"י ה' תפילין סי' ל"ט וז"ל שכונה לשונות משמשת תיבת שיאה, יש שיאה הגבהה כמו וישא אהרן את ידיו, יש שיאה נטילה דהיינו רחיצה שאו ידיכם קודש, יש שיאה סליחה נושא עון, יש שיאה מניין שא את ראש, יש שיאה טעינה כאשר ישא האומן את היונק, יש שיאה הסרה ישא פרעה את ראשך, ויש שיאה זכיר' וישא את ראש שר המשקים לכן דרש ר"ל עובר על לא תשא היינו אל תזכיר שם ד' אלקי"ך לשוא ותרגומא לחנם עכ"ל, וע' שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' קמ"ו אם יש במהרהר ברכה שאינה צריכה משום לא תשא למ"ד הרהור כדיבור דמי:

שם ב' א"ל רבינא לרבא הילכתא מאי א"ל כי קידוש מאי קידוש אע"ג דמקדש בצלותא ונקדש אכסא אף הבדלה נמי אע"ג דמבדיל בצלותא מבדיל אכסא, נ"ב צע"ק דמאי ראי' מקידוש דבקידוש הא צריך להזכיר יציאת מצרים כמבואר בפסחים קי"ז ב' ובתפלה אין בה זכר יציאת מצרים ומש"ה צריך לקדש גם אכסא ומשא"כ בהבדלה דא"צ להזכיר בה יצי"מ שפיר יוצאין בתפלה לחוד ואולי כוונת הראי' מקידוש דיו"ט דיש זכר יצי"מ בתפלה ואפ"ה מקדש נמי אכסא, וע' שו"ת חות יאיר סי' י"א, וע' ס' מנחת חינוך מצוה ל"א, ומצאתי בשו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתע"ט דכ' דמי שאין לו יין ולא פת א"צ לקדש בדיבור לבד [לצאת ידי חיוב זכור דאוריתא דאינו על יין ופת רק בדיבור לבד דדרשא דזכרהו על היין הוא אסמכתא דרבנן] וכ' אח"ז וז"ל וא"ת כיון דאפשר לקיים מצוה מה"ת אמאי פטרינן לי' מינה דכבר יצא ידי זכיר' בתפלת ערבית עכ"ל וכן מצאתי עוד בשו"ת הרמ"ע מפאנו סי' ב' שכ' וז"ל ושפיר מקיימינן זכרהו על היין בכניסתו כל זמן שאין נכנסין לסעודה אלא בקידוש היום וכל שכן דיין וודאי דרבנן הוא ומצות זכיר' שהיא דאוריתא קיימנוה בתפלה כו' עכ"ל, וכן ראיתי מבואר עוד בשו"ת הרשב"א ח"ד סי' רצ"ה ע"ש שכ' דקידוש דאוריתא הוא לזכור השבת בכניסתו כעין שבח וקילוס כעניין נצא ונקבל פני שבת מלכתא בואי כלה בואי כלה וכיוצא בזה בקריאת פסוקי קדושת השבת בקריאת ויכלו או ושמרו וכיוצא באלו וכל אחד ואחד אומר כפי שתוונן לו מענייני שבחו וקדושתו והזכרת קדושתו כו' ע"ש ומבואר ג"כ להדיא דיוצא מה"ת אפי' בלא זכירת יציאת מצרים וע"ש בדברי השואל שכ' דקידוש דאוריתא הוא לומר שבת היום כעין קידוש היובל עכ"ל [ומשו"ת הרשב"א ח"ד סי' רצ"ה הנ"ל מתבאר דחיוב הבדלה הוא דאוריתא עש"ה וכן מתבאר עוד מתשובתו ח"ד סי' ק"ח ע"ש], וע"ע בפי' החרדים על הירושלמי ריש פ' אלו דברים נהיגין תמן במקום שאין יין שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת וכ' ע"ז בפי' החרדים וז"ל נהיגין תמן בבבל שהיו בה מקומות שאין יין וסומכין על קדושת היום שבתפלת ערבית דמצות תורה זכור את יום השבת לקדשו בדברים בכניסתו וביציאתו כיון שקידשו בדברים יצא ומדרבנן אעפ"י שקידש בתפלה אצרכוהו לקדש שנית איין וכיון דלא אפשר לקיים דרבנן יקיים דאוריתא ולפי שתפלת ערבית רשות ולכך לא הצריכו לש"ץ לחזור התפלה כמי שאינו בקי הכא דחובת קידוש דין תורה והרי אין לו יין ששכנו הקרוב אליו יקדש לו הנהיגו שש"צ יקדש מעין שבע וחותם בשבת להוציא את מי שאינו בקי עכ"ל ומבואר ג"כ דיוצאין ידי קידוש דאוריתא בתפלה אף שאין בה זכר יציאת מצרים, וזה מתבאר להדיא גם מגוף הירושלמי דאמר דברכת מעין שבע בא במקום קידוש במקום שאין יין לקדש עליו והרי אין בברכת מעין שבע זכר יצי"מ וע"כ דס"ל דיוצאין ידי קידוש אף בלי זכר יצי"מ וא"כ אחרי דהירושלמי אמר נהיגין תמן א"כ הרי המנהג כן וע"כ אף דא"ר אחא בר יעקב בפסחים קי"ז ב' דצריך שיזכיר יצי"מ בקידוש היום ולא מצינו שם פלוגתא ע"ז מ"מ אחרי שהמנהג חולק ע"ז א"כ הא קיי"ל דמנהג מבטל הלכה כמבואר ברי"ף ב"מ (פ' השוכר) בשם הירושלמי והביאוהו הפוסקים במקומות רבות מאוד לראי' דאזלי' בתר מנהגא אף כשהוא חולק אמימרא דאמורא או תנא וכ"ש כאן דהובא המנהג בירושלמי, ואולם גם בזה יש כדון דבבבלי לא הוזכר היות ברכת מעין שבע במקום קידוש רק דתיקנוהו משום סכנה כמבואר בשבת (כ"ד ב'), וע"ע בפנ"י במכלתין ריש פ' אלו דברים עש"ה, והנה מהא דא"ל רבינא לרבא כאן הלכתא מאי א"ל כי קידוש כו' ומשמע דלרבא מעיקר ההלכה יש חיוב להבדיל על הכוס קצ"ע מגמ' ב"מ מ"ב א' אמר שמואל כספים אין להם שמיר' אלא בקרקע אמר רבא ומודה שמואל בע"ש בין השמשות דלא אטרחוהו רבנן ואי שהה למוצ"ש שיעור למיקברינהו ולא קברינהו מיחייב ואי צורבא מרבנן הוא סבר דילמא מיבעי לי' זוזי לאבדלתא וברש"י ואם צורבא מרבנן הוא המפקיד שהוא חרד על מצות הבדלה על הכוס אמר השומר דילמא מיבעי לי' זוזי לאבדלתא להכי כא קברינהו ופטור עכ"ל וק' דאחרי דלרבא חיוב הבדלה על הכוס הוא מעיקר ההלכה א"כ כל אדם הרי יש לו לקיים חיוב זה ויש לו להנפקד להשהות מעות כל אדם אפי' אינו צורבא מרבנן שאם ירצה לקיים החיוב כדינו יתנם לו וצ"ל דגם בצורבא מרבנן אין חיוב על הנפקד מדינא להשהות המעות עבור הספק דילמא מיבעי לי' זוזי לאבדלתא ואך שאם השהה עבור זה אין נחשב פושע וע"כ בשאר כל אדם הית' הלכה זו מפורסמת אז עדיין והיו נזהרים בה רק התלמידי חכמים וע"כ לית לי' לספק כלל שמא לא יהי' לו זתי לאבדלתא וקאתי בתריהו ושפיר נחשב פושע ודו"ק, וע' פסחים קי"ג א' א"ר יוחנן שלשה מנוחלי העוה"ב כו' והמבדיל על היין במוצאי שבתות כו' ובשבועות י"ח ב' א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל המבדיל על היין במוצאי שבתות הויין לו בנים זכרים כ"ו ובב' אלו מאמרי ר' יוחנן לטעמי' אזיל דס"ל כאן בסוגיין דהמבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס: