גליוני הש"ס זרעים כב

שמועה מפיו וזה יתכן הכוונה גם כאן שמתוך כך זוכרהו היינו שמתוך כך יזכרהו חבירו לטובה תמיד כאשר יאמר ההלכה בשמו ודו"ק כי זה הפי' קרוב לאמת בס"ד:

שם גניתא דבבל, נ"ב הוזכר סנהדרין צ"ו ב':

שם המתפלל צריך שיכוין את לבו כו', נ"ב ע' ירושלמי פ' הי' קורא סוף הלכה ד' אנא מן יומי לא כוונית כו' וע' תוס' ב"ב קס"ד ב' ד"ה עיון תפלה וע' שו"ת באר שבע סי' ס"ט:

– שם כשהי' מתפלל עם הציבור הי' מקצר כו' כ"ב ע' שו"ת הר"י מגא"ש סי' ק"פ:

-- שם כמה הלכתא גברוותא איכא למישמע כו' כ"ב דוגמתו סוכה ל"ח ב':

-- שם וקולה לא ישמע מכאן שאסור להגביה קולו בתפלתו, כ"ב ע' סוניה ל"ב ב' מפני מה תקנו תפלה בלחש כו' וע' לעיל כ"ד ב' המשמיע קולו בתפלתו ה"ז מקטני אמנה וא"כ מפאת זה ג"כ יש טעם שלא להשמיע קולו בתפלה משום דמיחזי כקטני אמנה, וע"ע יומא י"ט ב' ודברת בם בם ולא בתפלה ופירש"י שהתפלה בלחש כו' וא"כ גם משם יש מקור לתפלה בלחש, ויש עוד מקור מקרא דאם ישוך הנחש בלא לחש ע' תענית ח' א' דדריש אם ישוך הנחש בלא לחש אם ראית דור שהשמים משתכין כנחושת מלהוריד טל ומטר בשביל לוחשי כחישות שאין בדור פי' בשביל שאין מתפללים בדור וקרי למתפללים לוחשי לחישות משום דתפלה בלחש ע"ש ברש"י וא"כ הרי גם ממקרא זה יש מקור דתפלה בלחש:

שם ב' אל תתן את אמתך לפני בת בליעל כו' מכאן לשכור שמתפלל כאילו עובד עכו"ם כתי' הכא לפני בת בליעל וכתי' התם יצאו אנשים בני בליעל מקרבך מה להלן עכו"ם אף כאן עכו"ם, נ"ב דוגמתו כתובות ס"ח א' כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עכו"ם כתי' הכא השמר לך פן יהי' דבר עם לבבך בליעל וכתי' התם יצאו אנשים בני בליעל מקרבך מה להלן עכו"ם אף כאן עכו"ם שם ולא חכם, נ"ב פי' לא חכם יותר מדאי כג' רש"י וי"ל עוד דחכמה יתיר' הוא חסרון לפעמים כי הך דסנהדרין ה' ב' שלא נתנו רשות לרב להתיר בכורות משום דרב בקי במומי טפי ושרי מומי דלא ידעי אינשי ואמרי כי האי גוונא שרא רב ואתו למישרי מום עובר:

– שם חזנהו שמואל דהוו מהדרי בתר כהן למישחט נכ"ב ע' שאילת יעב"ץ ח"ב סי' קנ"ז:

– שם מיהו מורה הלכה בפני רבך את כו', נ"ב מה שמקשים דהא ה"ל לאפרושי מאיסורא דלבישת כלאים דבגדי כהונה שלא בשעת עבודה, ע' שאילת יעב"ץ סי' ה' ד"ה ובמאי דכתיבנא דלדבריו מיושב גם זה, וע"ע אריכות בזה בס' בנין אריאל עה"ת פ' ויקרא:

שם כל היושב בתענית בשבת קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה ואעפ"כ חוזרין ונפרעין ממנו דין עונג שבת מאי תקנתי' כו' ליתיב תעניתא לתעניתא, נ"ב דוגמתו ר"ה י"ח ב' צאו והתענו על מה שהתעניתם וע"ש ברש"י ושוב מצאתי בשו"ת מהר"ם בר ברוך החדשות סי' קצ"ח דימה דמיון זה ע"ש, והנה רוב הראשונים פירשו כאן דאיירי בתענית חלום [ממקורו מן המדרש וע' שו"ת הרשב"א ז"ג סי' רכ"ב וח"ד סי' רס"ב וע' אריכות בשו"ת הריב"ש סי' תקי"ג] ואולם בשיטה מקובצת כאן כ' דאיירי ג"כ בתענית משום תשובה, וע"ע בחידושי אגודה שבסוף שו"ת מהר"י ווייל בשבת פ"ק וז"ל וכ' בספר א"ז דנהגו להחזיר משכונות לעכו"ם אלם כו' ולבסוף הורגלתי כומר להם לשואלים אם תרצה להתענות ממחרת שבת או ממחרת יו"ט תניח לעכו"ם ליטול משכונו בעצמו והוא יניח מעות או משכון אחר כזה כו' עכ"ל וזה צע"ק דדבר זה או שהוא מותר עפ"י דין וא"צ תענית ואם הוא אסור מה מועיל התענית וע' תוס' שבת י"ט א' ד"ה נותנין מש"ש ג"כ להתיר בעכו"ם אלם משום דרכי שלום ע"ש ולאגודה הנ"ל אולי יצטרך ג"כ תענית, ול' דכאן קורעין לו גז"ד של שבעים שנה כזה שבת קי"ט ב' ע' רי"ף במכלתין פ' מי שמתו דט"ו ע"ב מדפי הרי"ף:

שם תוד"ה עמכה כ' משמע בתוך ד' אמות משום דכתי' עמכה מלא בה"א כו' כ"ב כן הוא בבה"ג פרק ד' מה' ברכות וז"ל ותני' שנים יושבין ואחד מתפלל סימן רע למתפלל שנים מתפללין ואחד יושב סימן רע ליושב אלא מרחיק ה' אמות ומתפלל שנא' אני האשה הנצבת עמכה בזה ולא ה' חמשה עכ"ל, וע' ס' הפרדס לרש"י סי' ס"ג דכ' דהיושב בד' אמות של תפלה נראה כאפיקורוס עכ"ל וצריך ביאור:

– שם תוד"ה מורה הלכה בפני רבך את כתבו ואעפ"י שלא למד עדיין בפניו מ"מ גדול הדור הי' ובא ללמוד בפניו, כ"ב תרי שינויי נינהו כ"כ בשו"ת תה"ד ח"א סי' קל"ח אבל במהרי"ק שורש קס"ט כ' להיפוך:

ל"ב א' מיד תשש כחו של משה, כ"ב כל' זה תמורה ט"ז א' לחד גירסא וע"ע ל' תשש כחו אצל משה במנחות כ"ט ב':

-- שם ויחל משה את פני ד' כו' מלמד שאמר משה לפני הקב"ה רבש"ע חולין הוא לך נעשות כדבר הזה, כ"ב דריש ויחל ול' חולין וכזה בב"ב צ"א ב' מחלון שעשו גופן חולין, ובירושלמי שביעית פרק ו' הלכה א' החל רש לרשת את ארצו עשיתי את ארצו חולין לפניך:

שם לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל נ"ב ע' הוריות יו"ד ב' שבשכר מ"ב קרבנות שהקריב בלק זכה ויצתה ממנו רות וברש"י שיצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותשבחות הרי דשכר קרבן הוא השבח וכאן הוא ג"כ מעין זה ואך בהיפוך דהשבח מביא לידי תפלה דהיא במקום קרבן:

שם ב' וא"ר אלעזר גדולה תענית יותר מן הצדקה מ"ט זה בגופו וזה בממונו, כ"ב כזה לר' אלעזר בב"מ נ"ח ב' א"ר יוחנן כו' גדול אונאת דברים מאונאת ממון שזה נאמר בו ויראת מאלקי"ך וזה לא נאמר בו ויראת אאלקי"ך ור' אלעזר אמר זה בגופו וזה בממונו:

שם כל כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו שנא' ידיכם דמים מלאו, נ"ב ע' ראבי' סי' קנ"א (ד"נ ע"ב דפוס קרקא) דכ' דרק לכתחלה לא ישא אבל אם עלה לא ירד ע"ש ואולי הטעם דכיון דהך דידיכם דמים מלאו הוא רק דברי קבלה בעי' בי' שינה לעכב ועמ"ש בלקח טוב כלל ה' ד"ה וכעניין אי בדברי קבלה כו' וי"ל עוד דכיון דנשיאת כפים איתקש לעבודה שבמקדש ע' תענית כ"ו ב' וכן הוא בסיפרי דעשו נשיאת כפים בגבולין כעבודה שבמקדש וע"כ דינו כקדשים דבעי' בהו שינה לעכב, וע"ש בראבי' דכ' עוד בשינויא אחרינא דהך לא ישא דכאן הכוונה רק דלאו אורח ארעא שישא כו' אבל אינו איסור ע"ש, וע' תוס' יבמות ז' א' ד"ה שנאמר, וע' מרדכי מגילה רמז תתי"ח, וע' שו"ת מהר"י ווייל סי' פ"ז וע' פסקי ריקאנטי סי' ל"ט וסי' מ' וע' רוקח סי' שט"ו עש"ה:

שם המתפלל צריך שישהא שעה אחת קודם תפלתו ושעה אחת אחר תפלתו כו', נ"ב בס' הפרדס לרש"י סי' ב' וז"ל ומתחלה הי' להם מנהג לשהות שעה אחת בביהכ"נ אחר תפלתם כדאמר בברכות ת"ר חסידים הראשונים היו