גליוני הש"ס זרעים כא

שם ואי קבע כו' כל שאינו יכול לחדש בה דבר, כ"ב פי' דאם יכול לחדש חשיבא תחנונים וכן לעיל כ"א א' אם יכול לחדש בה דבר יחזור ויתפלל והטעם ג"כ דאם יכול לחדש חשיבא תחנונים ונדבה ושרי אבל אם אינו יכול לחדש ה"ל חובה ואסור להתפלל תפלת חובה פעמיים ע"ש ברי"ף וע' חידוש בירושלמי בפרקין אחיתופל הי' מתפלל שלש תפלות חדשות בכל יום כו' ר' אליעזר הי' מתפלל תפלה חדשה בכל יום ר' אבוה הי' מברך ברכה חדשה בכל יום (כלומר בברכה אחת מהם בלבד הי' מחדש, חרידים) ע"ש:

שם בכל פרשת העיבור (יהיו כל צרכיהם לפניך) מאי פרשת העיבור א"ר חסדא כו' אפי' בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה יהיו כל צרכיהם לפניך, נ"ב ע' ח"א למהרש"א וקיימתי פירושו ב"ה מסברא דנפשאי וביתר הטעמה עפ"י הסיפרי עה"כ הנ"ל ויתעבר ד' בי למענכם ע' ספרי ואתחנן שם פיסקא כ"ו וז"ל ויתעבר ד' בי וגו' ר' אליעזר אומר נתמלא עליו חימה ר' יהושע אומר כאשה שאינה יכולה לשוח מפני עוברה עכ"ל הרי דר"א מפרש לי' מל' כעס ועברה ור' יהושע מפרש לי' מל' עיבור דאשה כאשה שאינה יכולה לשוח מפני עוברה וזהו הכוונה כאן בכל פרשת העיבור היינו לפי כל הפירושים שיש לל' עיבור הן לר"א והן לר' יהושע ולכן אמר תרוייהו עברה ואשה עוברה ואף דבעל המאמר שבמשנה כאן הוא ר' יהושע מ"מ מודה גם ר' יהושע ודאי דגם פירושו של ר"א יש לו פנים דאלו ואלו דא"ח ושפיר קאמר בכל פרשת העיבור היינו בין לפירוש ר"א ובין לפירוש דידי והיינו עברה כאשה עוברה, ולפי"ז יש ראי' מכאן דשייך תיבת כל על שנים דהאמר בכל פרשת ואף שאין כאן רק ב' פירושים וע' מה שהארכתי בזה בגליון כתובות ח' א':

שם והטוב בעיניך עשה, נ"ב ע' רש"י ויש כזה עוד במקרא בשמואל ב' פרשה י"ט פסוק כ"ח ועשה הטוב בעיניך – שם לא תרתח ולא תחטי לא תרוי ולא תחנט, נ"ב נסמך כעס לשכרות וכזה בקידושין ע"א א' ואינו כועס ואינו משתכר:

ל' א' משעה שמהלך בדרך, נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' מ"ו וע"ש מש"ש בשם בעל אלי' זוטא שהעיר מגמ' הוריות ד' א' דהחזיק בדרך הוי אפילו כשהוא עדיין בעיר עש"ה, ולענ"ד הוא מבואר עוד מקמי מסכת הוריות והוא בש"ס עירובין נ"ב א' שבקי' עד דנחית דרגא כו' ע"ש דמבואר דאפילו לא הלך עדיין כלל רק ירד מדריגה אחת ומנדריגות הכבש ללכת בדרך חשוב החזיק בדרך עש"ה וע"ע חילוק בין החזיק בדרך ללא החזיק בנזיר ז' א' עש"ה ברש"י ותוס' ומרש"י שם ד"ה אמר רבא משמע דהחזיק בדרך משמועתו שכבר הלך הרבה עש"ה, והך דהוריות ועירובין דהחזיק בדרך הוי אפי' כשהוא עדיין בעיר ע"ע יותר מזה דבל' בני אדם ההולך מעיר לעיר מיד שהתחיל ללכת אפי' הוא בעיר עדיין אומרים עליו שכבר הוא בעיר האחרת והוא בירושלמי יומא (פרק ו' הלכה ו') כאנש דסלק מטבריא כציפורין עד דהוא בטבריא אמרין בציפורין הוא יתיב:

שם ראב"ע אומר אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר, כ"ב בערוך ערך חבר פי' גדול העיר אשר יועדו עליו כל הזקנים כו', וע"ע ל' חבר עיר ר"ה ל"ד ב', מגילה כ"ז ב) חולין צ"ד א':

– שם וחכ"א בחבר עיר ושלא בחבר עיר ר' יהודה אומר משמו כו' כ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"א סי' שמ"ז נ' דעתו לפסוק דלא כחכמים דכאן רק או כראב"ע או כר' יהודה אליבא דראב"ע עש"ה שכ' בכל התשובה דתפלת המוספין שלא בחבר עיר היא רשות וצ"ע:

שם רש"י ד"ה עד פרסה כ' אבל לא לאחר שהלך פרסה, כ"ב ע' הטעם במהר"י ווייל דנ"ט ע"א דפוס קאפוסט סי' ס"ב:

– שם רש"י ד"ה וליעביד מר כאבוה דשמואל ולוי כ' ומשום מסמך גאולה לתפלה כיון דמצלו קודם ק"ש לא קפדי, כ"ב ע' מה שהבאתי דמיונות לזה בלקח טוב כלל ה' (דכ"ה ע"ב מדפי הספר) וע"ע שו"ת נחלת שבעה סי' ו' וחי' שלא הביא גם רש"י דכאן:

שם ב' א"ל חזי מאן גברא רבא דקמסהיד עלי' נ"ב ע' גליון הרי"פ וע"ע כזה שבת כ' א' לפי' הרמב"ן שם בחידושיו ד"ה ולא ידענא אי בית האבל כו' ועיין דוגמא לקושית הרמב"ן שבת שם דשמא אף במקום אחר הי' מתיר ביבמות ס"ד ב' ודילמא אי אתאי שלישית ממני הוה אמר לה [וע"ש דמשני ג"כ כזה א"כ מאי אסהדותי' דר' חייא בר אבא וע' לעיל י"ד ב'] וע"ע קושי' כזאת בתוס' ב"ב פ"ג א' ד"ה אפ"ה מעשה רב עש"ה:

שם בציבור שנו, כ"ב עיין רש"י בשם בה"ג דהכוונה אשליח ציבור וע' דוגמא כזה דקרינין לש"צ ציבור בתענית י"ג ב' מאי יחיד ומאי ציבור אילימא יחיד ממש וציבור ש"צ:

-- שם כדי שתתחונן דעתו עליו, כ"ב נקט כ' שתתחונן אצל דעתו דתחנה ודעת יש להם התדמות והתייחסות זה לזה עיין לקמן ל"ג א' גדולה דעה שניתנה בין שתי אותיות שנאמר כי קל דעות ד' ובתוס' הרא"ש שם וה"נ הוי מצי למימר גדולה תחנה שניתנה בין שתי אותיות שנאמר ד' תחנתי ד' תפלתי יקח והרי בזה התדמות דעת ותחנה להדדי דניתנו שתיהם בין שתי אותיות:

שם אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, כ"ב ל' הבה"ג פרק ה' מה' ברכות וליתני מתוך כובד הגוף כיון דאמר מר ראש מלך על כל האיברים כולן בכלל, ומ"ש דאמר מר ראש מלך כו' הוא גמ' שבת ס"א א'. שם חסידים הראשונים, כ"ב הוזכר נדרים י' א', ב"ק ל' א', נדה ל"ח א'. -- שם דילמא דוד שאני, נ"ב ל' הבה"ג שם דילמא מלך שאני וכ' הכוונה דמתוך גדולתו יש לו להכניע עצמו ביותר בבקשת רחמים לפניו ית'. ל"א א' אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעוה"ז, נ"ב הוזכר גם בנדה כ"ג א' עד כאן הביאו ר' ירמי' לר' זירא לידי גיחוך ולא גחך וברש"י דאסור לאדם שימלא פיו שחוק ור' זירא מחמיר טפי פי' דאפי' שחוק גרידא בלא מילוי פה נמי לא שחק, והא דאמר כאן אמרו עליו על ר"ל כו' קצ"ע דכיון דאסור הוא מאי רבותא ע' כזה חולין ל"ז ב':

-- שם שאפי' רואות טפת דם כחרדל, כ' ע' שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' כ"ב:

– שם אין עומדין להתפלל כו' אלא מתוך שמחה של מצוה, כ"ב ע' תוספתא מעשר שני פרק ה' כל העוסקין במצוות פיהם פתוח בתפלה לפני המקום כו':

שם אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרהו נ"ב ע' לעיל ו' א' תרי מכתבן מילייהו בספר הזכרונות וע"כ שנים הדוברים יחד בהלכה מתוך דמכתבן מילייהו למעלה בספר הזכרונות נמשך עניין הזכרון גם למטה שיהא האחד זכור את השני ודו"ק, ובתנא דבי אליהו פרק ה' איתא וז"ל ואל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה כדי שיאמר זכור חיש פלוני לטוב שזו ההלכה קבע בידי עכ"ל ונ' שכך הי' דרכם שכשאמרו הלכה בשם אדם היו מברכין אותו שיהי' זכור לטוב וכזה חולין נ"ד א' ברם זכור אותו האיש לטוב שאמרו